סיון כ"ח סיון - יום פטירת רבי שמשון אהרן פולונסקי (1 צופה)

[אוהב ספר]

כחלק ממשנתו הצרופה, בה על הרב לדאוג למצבו של השואל, דאג מיד רבינו בכל שאלה ששאל ולדאבונו לא מצא פתח להיתר, לכסות את ההפסדים שנוצרו משאלה זו.

השו"ב הר"ר ישראל יצחק חסידה ז"ל סיפר: פעם היה נוכח כאשר אשה עניה באה לפני רבינו עם שאלה בעוף. הוא טרח למצוא להכשיר את העוף, אך הכריע שהעוף טרף. תכף מסר לה סכום כסף מכספו האישי והורה לה לקנות עוף חדש.

בהזדמנות אחרת נוכח אחד מתלמידיו, שפניו מעידים עליו שהוא נמצא במיצר. התעניין בנעשה ורבינו סיפר לו, שכעת הגיעה לפניו אשה עם עוף בידה ולא היה יכול להכשירו. זה היה ביום חמישי ורבינו הצטער שלמשפחתה לא יהיה עוף לשבת. קיבל על עצמו היהודי שאימתי שיפסוק על עוף 'טריפה', ישלח את השואל אליו והוא יתן לו כסף לקנות עוף חדש. פני רבינו קרנו ואכן שלח אליו הרבה פעמים אנשים.

 

[אוהב ספר]

בישיבת חברון היתה תקופה שההנהלה חילקה לתלמידים תלושים, באמצעותם רכשו מזון. היה תלמיד שרכש מזון עם תלוש ואז הפסיקה הישיבה לשלם את התלושים; בעל החנות תבע את הבחור שיפרע את החוב. בצר לו פנה הבחור אל רבינו שהורה לו שהוא אכן חייב לפרוע את שטר החוב, אלא שרבינו מסר לו את מלוא הסכום על אתר.

 

[אוהב ספר]

פעם אחת מצא ילד במקוה סכום נכבד, חצי 'פונט'. הילד והבלן טענו שניהם כולה שלי והם הלכו לרבינו שיפסוק את את הדין. רבינו שמע את המקרה, הוציא מהארון מסכת בבא מציעא, למד עם הילד את הסוגיא, והסביר לו בטוב טעם ודעת שהדין עם הבלן.

 

[אוהב ספר]

בקרבו בערה אהבת לומדי תורה לאין שיעור, בכל לב חפץ ביקרם ובהתעלותם במסילות התורה.

מספר על כך הגאון הגדול רבי לוי רבינוביץ שליט"א: פעם ישבנו אצלו מספר בני תורה צעירים, ונבחנו אצלו להיתר הוראה. בשעת הבחינה נכנס יהודי ושאלה חמורה בפיו - בנו חלה מאוד רח"ל ושאלתו היא האם הוא - האב - יוכל להעביר לבנו 10 שנות חיים?! הרהר הרב והשיב: כן, הדבר אפשרי, אבל יש לשלם על כך. הוציא האב סכום כסף נכבד מאוד, והרב ערך מי שברך ותפילה מיוחדת. לאחר שיצא האב, חילק לנו הרב את כל הסכום ולא הותיר לו מאומה.

זכורני שהיה זה כזה סכום גדול עד כי רק בחלק שאני קיבלתי רכשתי מספר כסאות, דבר נדיר מאוד באותם ימים.

מוסיף הגר"ל שליט"א לספר עוד:

באתי אליו פעם בימי בין הזמנים של חודש תשרי, היה אז בין הזמנים רק בתשרי וניסן, על המושג בין הזמנים באב לא שמעו בכלל!

הטעפליקער רב שאלני, מה נעשה בישיבה?

עניתי, שהמלמדים עסוקים בטרדות החג, ועל כן התלמוד-תורה סגור.

התפלא הטעפליקער רב ואמר: הרי התלמידים אינם טרודים כעת, ומדוע לא דואגים לביטול התורה שלהם?!

בעקבות דבריו אכן יסד רבי יעקב רוטמן מנהל "תורה ויראה" דאז, סדר לימוד מיוחד לבין הזמנים ואף דאג לתקציב מיוחד לשם כך.

 

[אוהב ספר]

בשנת תש"ג, כשיסד הר"ר שלמה גוטליב ז"ל את ישיבת "בית הוראה" בירושלים, פנה אל רבינו שיסכים לעמוד בראשה, ועל-פי בחירתו נאסף סגל אברכים מצויינים - משמנה וסולתה של עיר הקודש - ללמוד פה ולגדול בתורה. מספר אחד מהם:

לא אשכח לעולם את הערב הראשון לפתיחת הכולל, כשנועדנו כולנו בביתו של הגאון דטעפליק זצ"ל ביחד עם המנהל הרב נפתלי צבי גוטליב, ועלינו משם אל היכל ביהמ"ד, שם הגיד רבינו את שיעורו הראשון בשו"ע אבן-העזר.

ויהי בגמר הפלפול הנלהב, והנה פונה הרב מטעפליק אל המנהל רבי צבי בתמימות ובזכות-לב מתוך אהבה יוקדת ללומדי תורה: "תן להם תיכף על-אתר את כסף החלוקה, למה לחכות עד סוף החודש? הלא מובטחני שילמדו!"

פעם עזב אברך מצוין את מסגרת הכולל, וכאשר פגש את רבינו נשאל אם הוא עדיין נתמך ע"י הכולל, האברך הופתע מהשאלה שהרי הוא כבר עזב את הכולל, אך רבינו תמה על תמיהתו: "הרי אתה לומד ממילא בכל מקום שתהיה".

מאידך גיסא, הקפיד שהאברכים יגיעו בזמן. המשכורת מאוד החודשית עמדה על שני "פונט", וכאשר אברכים איחרו חיסר להם 25 אגורות (לפי המטבע דאז). כאשר שאלו אותו מדוע הוא מוריד כ"כ הרבה, והרי קיימות הרבה סיבות לאיחורים? נענה: "ישנן הרבה סיבות לא לבוא בזמן, אבל אני רוצה שתהיה סיבה אחת כן לבוא בזמן..."

 

[אוהב ספר]

לצד אהבת התורה שבערה בו כל-כך, הקפיד מצד שני על מדת דרך ארץ של התלמידים, שתקדים את לימוד התורה. באחד מימי ערב פסח נכנס לביהכנ"ס וראה אברכים לומדים. היה אכפת לו כי במקום לעזור בבית בניקיונות לקראת הפסח, יושבים הללו ולומדים. דפק הרב על הבימה והכריז ישנם בתים של אלמנות ויתומים -הזקוקים לסיוע בניקיון, מי מוכן לעזור? מיד ניגשו אליו כל האברכים והציעו את עזרתם. רשם הרב את שמותיהם וכתובתם ואחר כך קרא לכל אחד בנפרד ומסר לו את כתובת ביתו כדי שילך לסייע שם...

 

[אוהב ספר]

גדול היה רבינו בתורה, וכגדלותו בתורה - כך גדלותו במדת הצדקה והחסד. תופעה נדירה ראו אצל רבינו, האיש בעל ה'כתפיים הרחבות', אשר יודע להשיב השערה מלחמתה של תורה, ובעוז ובתעצומות לוקח על עצמו עולה של תורה והוראה, בכל כשהגיעו הדברים לשברון לב של יהודי, למחסור ופגע בבית הזולת, נגעו הדברים ללבו הטהור, כאילו היה הלב מוצק מחמאה טהורה ללא עירוב שום סיג. זאת -

לא נדיר כלל היה לראות את רבינו מוזיל דמעות ממצב של קשי יום, ותיכף לאמירה - עשיה, מיד יצא רבינו והפעיל אחרים עמו לצאת להתרים את הזולת עבור אותם מקרים קשים שהתגלגלו לפתחו.

 

[אוהב ספר]

אחד הסיפורים הנודעים והאופיניים ביותר שמסופרים אודותיו, הוא הסיפור שזכה לפרסום כ'סיפור האתרוג', ומעשה שהיה כך היה:

רבינו רכש לעצמו אתרוג מהודר בדמים מרובים, למרות שהפרוטה כלל לא הייתה מצויה בכיסו. ביו"ט ראשון של סוכות צעד לביהכנ"ס והנה הוא שומע קול בכי מאחד הבתים, לא אחד כרבינו יכל להתעלם מקול בכי, ועל כן דפק על דלת הבית ונכנס. בבית ראה אשה בוכיה, ולשאלתו סיפרה כי בעלה קנה אתרוג, והנה בתה מבעלה הראשון פסלה את האתרוג, כעת חוששת היא מתגובתו של בעלה כשיחזור לביתו יראה מה עשתה לו בתו החורגת ואשתו שלא השגיחה עליה...

ללא אומר ודברים, הניח רבינו את אתרוגו על שולחן, ואמר לאשה לומר לבעלה, כי הרב ראה במקרה את אתרוגו ופסק כי הוא פסול, ועל כן השאיר לו אתרוג מיותר אחר שנמצא ברשותו. המשיך רבינו אל בהיכנ"ס, ונטל אתרוגם של אחרים!

 

[אוהב ספר]

מספר אחד מבאי ביתו: שנים רבות לאחר הסתלקות רבינו, הזדמן לי לשמוע סיפור מופלא מהרבנית ע"ה. מכל תכשיטיה הספיקה להציל מידי הפורעים באוקראינה מחרוזת מרגליות אחת ויחידה, שהביאה לירושלים. לא היו ימים מועטים, והיא הרגישה כי חסרה אצלה המחרוזת היקרה. הרב מצידו הרגיש בעצבונה, והעמיד פנים כי גם הוא כואב לו הדבר... ואולם אחר כך מצא שעת הכושר והרגיעה, כי לא נגנבה חלילה, אלא... נתנה במתנה לביתו של תלמיד חכם עני וחולה לרפואתו... מה לעשות - אמר לה - גם את יודעת, כי פיקוח נפש אדם גדול מכל קדושה...

עברו עשרות שנים ואיש לא ידע את כל המעשה... המקבל לא הכריז כמובן על הדבר. ורבינו והרבנית - שעמדה כל השנים לימין קדשו בכל מפעלותיו בוודאי וודאי לא... -

 

[אוהב ספר]

מנהגו היה לקבץ מעות בין מנחה למעריב להכנסת כלה. כ"ק אדמו"ר מראחמיסטריווקא זצוק"ל מספר, שפעם הסביר רבינו את מנהגו זה, שבשנים קדמוניות היה הולך הרב לסדר קידושין, והוא היה מתפרנס מכך. כיום, כשהוא מגיע לחופות והוא רואה את העוני המשווע של החתן והכלה, הרי הוא נוהג להיפך, והוא 'משלם' על הסידור קידושין.

 

[אוהב ספר]

נכדו הר"ר נחום טל שיחי' מספר: באחד מערבי חג, דומה לפני חג השבועות, הייתי אז כבן שלוש עשרה, שלחני זקני זצ"ל עם מעטפה לבית משפחה מסויימת. ילדות היתה בי, והעזתי לפתוח את הנייר שבו היה עטוף סכום הכסף (נייר, כי לא היו לו מעטפות).

בנייר זה ראיתי סכום כסף, כפל-כפליים מכסף הצדקה לשאר הדלים. שאלתי את הסבא: למה הוא מיטיב דווקא עם משפחה זו, אף שאיננה מרובה ילדים?

סבא זצ"ל הושיבני ואמר לי: ידע תדע בני, כי איש זה אליו אני שולח את כסף-התמיכה, נעזרתי הרבה ממנו בדרכי מהפוגורומים לארץ ישראל. אני ומשפחתי נמצאנו במצוקה, ורעבנו ללחם, כי האיש היה גבאי-צדקה וקמץ ידו. עתה נהפך הגלגל. אני המחלק כספי-צדקה, והוא - המקבל. אם אתן לו אותו הסכום שכל עני מקבל, כשאעמוד לפני בית דין של מעלה, הרי אפשר שישאלוני, שמא נהגתי כך באיש זה כדי לנקום ולנטור בו. אז תשובתי תהיה: חס וחלילה! נתתי לו מנה אחת אפיים.

אני זוכר את האיש ההוא, אומר ר' נחום, הוא היה לבוש בגדי כבוד. בגדים יותר יפים מאשר לסבא זצ"ל, ובכל זאת דאג לו הסבא כל-כך.

מוסיף ר' נחום טל שיחי' ומספר עוד: סבא זצ"ל היה עני מרוד כל ימיו, אך דאגתו היחידה לצרכי עניים. הוא לכשעצמו - חי בדירה שפלה, לחדר השינה ירדו בשבע מדרגות שכורות, ובימות החורף הקרים לא יכלו לסגור את החלונות החלודים, אך מעולם לא שמעת מפיו - או מפי הסבתא ע"ה - אנחה כלשהי על גורלם. מה שהטרידו הוא גורל החלכאים...

מהיכן למד מדה זו? סיפרה לי הסבתא הרבנית הצ' מרת מליא ע"ה: אחרי נשואינו, מיד אחרי החתונה, באתי עמו אל בית הוריו. ויהי בערב, בבוא העת לנוח, שמע חמי - הוא אביו הגה"צ רבי אברהם יצחק זצ"ל צלצול מטבעות אשר היו בכיסו. וכה אמר לו: "שמשון אהרן, אין לך אמונה?!" ובראותו סימני תמיהה על פניו הוסיף והסביר: "למה לא חילקת את המעות שבכיסך לעניי העיר, וכי אין לך אמונה שהשי"ת יזמן לך מחר שוב לפי צרכך?!"

 

[אוהב ספר]

הרבנית ע"ה סיפרה אחרי פטירתו, שאת כל הכספים ששלחו אליו אנשים, במצורף לבקשות שיתפלל בעדם, חילק לצדקה. גם את משכורתו הדלה, שקיבל בכל חודש מועד השכונה, הפקיר לדברים שבקדושה: כיון שנזדמן לו עני בשעת דחקו, או מצוה אחרת, הוסטו צרכי הבית הצידה ו...החשבון פתוח לחפצי שמים בלבד. הואיל וכך, נאלצתי לפעמים להחביא ממנו סכומי כסף מינימליים, שיהיו לפחות ביד כדי-לחמנו...

ומלבד הכספים שהגיעו לפתחו בלא טירחה, כיתת רבינו רגליו הרבה לנדיבי עם, להתרימם לצדקה וחסד.

 

[אוהב ספר]

הג"ר ראובן קרישבסקי זצ"ל היה מתלווה לפעמים לרבינו לאסוף כסף לצדקה, וסיפר שרבינו בכה מרוב צער בשעת הליכתו, בעודו מדבר על צער העניים. הבכי הנרגש היה בן לווייתו הקבוע. בכל שנה היה דורש בבית המדרש של בתי אונגרין למען בית היתומים דיסקין. הוא היה מתחיל לומר כמה מילים, ופורץ בבכי על מצבם של היתומים.

 

[אוהב ספר]

תלמידו הרא"פ גלרנטר כותב: "מה נהדר היה לראות בפרוס חג הפסח איך שהגאון מטעפליק, ויחד עמו חותני הג"ר יעקב ירוחם הלוי קצנלבויגן, כיתתו רגליהם לדפוק על פתחי נגידים לאסוף כסף עבור ת"ח צנועים לתת להם די מחסורם, ושלא יעשו ח"ו את חגם ושבתם חול.. וכל הרואה אישים דגולים הללו נפתח לבבו ונותן בעין יפה"...

בירושלים דאז סיפרו, שפעם אחת הגיעו שניהם למעונו של יהודי "נאור" בשכונת רחביה, ואשתו בפתחה את הדלת, אמרה להם שבעל-הבית יצא לעסקיו, וכראותה את הרב דטעפליק הרהיבה להטיח בפניו: "בוש והיכלם, הנך נראה בריא ושלם, כוחותיך במתניך, מדוע לא תלך לעבודה במקום לפשוט יד". אחר-כך כששמע בעל-הבית את מה שהיה, מיהר להתנצל בפני רבינו, שלא ידעה שמדבובר ברב גדול כ"כ. נענה רבינו ואמר לו: עליה להתנצל בפני היהודי הפשוט שאותו התכוונה לבייש, אותי אין צורך לפייס - הלא לא התכוונה לבייש אותי.

 

[אוהב ספר]

אם תמצי לומר, מה שחילק רבינו את כספו לאחרים - לא רק ממדת טובו, אלא מהסתכלותו בבוז ובלעג על כל הבלי העולם הזה.

בספר "דרכי החיים" מסופר: ביקרתי פעם בביתו של הגאון מטעפליק הגרש"א פולונסקי זצ"ל, שהיה מגאוני דורו, הוא דר בדירת מרתף בשכונת "בית ישראל". מי גשמים דלפו לתוך הדירה, ודיבר הגאון הנ"ל על כך שעוטפים את הנאות מותרות עוה"ז באיצטלא של כבוד התורה, כדירה גדולה ומפוארה. אומרים שזה כבוד התורה. עוד נשאר אצלי הטעם איך שדיבר ע"ז בביטול ובמחי יד, ואמר: "דירה זו במצב זה שמוצפת ממי גשמים החודרים אליה - היא כבוד התורה!"

בהזדמנות אחרת אמר לזוגתו הרבנית ע"ה, כשראה את צערה מדירה שפלה ועלובה זו: "אל תזלזי בדירה זו, הרי היא הדירה המובחרת ביותר בשכונתינו, שוכן בתוכה כבוד המקוה טהרה..."

כיוצא בזה מספר הגר"ל רבינוביץ שליט"א: הזמנתיו לסדר קידושין בחתונת אחי. בעת החופה התברר כי הצד השני הזמין את הגר"ז מינצברג זצ"ל לסידור קידושין.

מיד וויתר הרב מטעפליק על הכיבוד ונתנו לרבי וועלוויל.

לאחר החופה ניגשתי לפייסו, אבל הוא הגיב: 'וכי מה זה הסידור קידושין? כבוד. ומה זה כבוד? כבוד שווה חתיכת בצל...' (א ציבאלע).

 

[אוהב ספר]

חוטר היה רבינו זצ"ל מגזע תלמידי הבעש"ט הק' זי"ע. הוא היה נכד של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע, הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע, הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאבל זי"ע. ומצד חותנו מגזע הבעש"ט הקדוש זי"ע ונכדו בעל ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע, הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, הרה"ק בעל "אוהב ישראל" מאפטא זי"ע, הרה"ק בעל "אור פני משה" מפשעווארסק זי"ע.

בכל ימיו דבוק היה בזכר קדשם. בהערצה של גדול לגדולים ממנו, הביט בערגה ובגעגועים לזכר דמותם העילאית. בכל פעם שהיה מזכיר את הבעש"ט הק', ואת צדיקי בית טשערנאבל, היה בוכה בדמעות. פעם אמר ברגש אודות הבעש"ט הק': 'אינני מבין כיצד העולם יכל לסבול את גודל קדושתו'!

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"ח ר' ישראל שמעון קסטלניץ זצ"ל: פעם פגשתי ברבינו, בדרכי לטבריה להשתטח על ציון קדשו של הרה"ק רבי מנדלי מוויטבסק זי"ע, ספרתי לו על נסיעתי, כששמע על כך געה בבכי מתוך געגועים וכיסופין, ובקשני להזכירו על הציון: שמשון אהרן בן רייזל...

 

[אוהב ספר]

מלבד ייחוסו הרם, היה גם מקושר - מבית אביו ועד יומו האחרון - בשושלות תלמידי הבעש"ט, ובפרט עם בית האדמורי"ם לבית טשערנאבל-טאלנא זי"ע. כמו"כ מיודד היה עם הרה"ק רבי שלמה מזווהיל זי"ע, שהיה שכנו בשכונת "בית ישראל".

בני תלמידו הגר"י גרוסמן זצ"ל מספרים: אבינו סיפר כיצד היה נראה המחזה הנלבב, כשב"בית יעקב" שוהל, בין מנחה למעריב היו יושבים על הספסל מחוץ לביהכנ"ס הרה"ק רבי שלומקה מזוועהיל והרב מטעפליק. מי שראה את שני הצדיקים האלו בשיחתם לא יכול היה לשכוח מחזה זה כל ימיו. דברים כאלו כבר לא ניתן לראות כיום...

 

[אוהב ספר]

כך חי הוא בעצמו, וכך דרש גם מהזולת, להקדים יראת שמים לתורה. מקורביו יודעים לספר על ידיד, שהתכוון להכניס את בנו ללמוד בבית-אולפנא מטיפוס האומרים "אין לי אלא תורה..." (בלא יראת שמים), עיכב רבינו בעדו ואמר: "מוטב יהיה הבן רועה צאן, רועה בקר, ולא ילך ללמוד שמה".

 

[אוהב ספר]

כדרך רבותיו הקדושים היה דבוק בכל עוז בספה"ק "אור החיים", אחד מתלמידיו כותב: "רבינו היה אולי מהגאונים היחידים שידע את הפירוש "אור החיים הקדוש" בעל פה. בכל ליל שישי ישב בראש השולחן בבית הכנסת של שכונת "בית ישראל", ולומד עם תלמידיו ומקשיביו חומש רש"י, כשהוא חוזר בעל פה על דברי האור החיים הקדוש, בעוד שהתלמידים מעיינים בפירוש הנדפס בחומש".

"ביום הילולת האור החיים הקדוש, ביקש ממני רבינו להזמין עגלה כדי לנסוע להר הזיתים ולהשתטחא על קברו של הקדוש. כשהגענו השתטח על הקבר ופרץ בנהי ובבכי תמרורים, הוא פנה אלי ואמר בקול ספוג דמעות: "אם היית יודע מי טמון כאן, את גדולתו של האור החיים הקדוש, היית בוכה כמוני".