רבי (דון) יצחק אברבנאל: אחת הדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה של עם ישראל
מנחם ברונפמן
רבי יצחק אברבנאל (או: דון יצחק אברבנאל) היה הדמות הבולטת ביותר בקרב בני עמנו בשלהי ימי הביניים. נוסף על פירסומו הגדול כחצרן, דיפלומט ואיש אמונם של מלכים וגדולי האצולה, היה ר"י אברבנאל ידוע כתלמיד חכם עצום, כמלומד אנציקלופדי, כהוגה דעות מקורי, כפרשן מלא עניין של התנ"ך וכסופר מזהיר.
ר"י אברבנאל חי בזמן שבו באה תמורה יסודית בתנאי חייו הרוחניים והחברתיים של העם היהודי. כמנהיגם של היהודים עמד בראש מגיניהם בכמה ארצות, זכה בניצחונות ונחל מפלות – וגם התנסה בגירוש מספרד – החמור במשברים שפקדו את עמו בתולדות גלויותיו עד זמנו.
בפרק זה נעמוד על קורות חייו, פועלו ויצירתו התורנית העשירה והמגוונות1 של אחד המקרים הגדולים בתולדות ישראל – שמכמה בחינות הריהו יחיד ומיוחד2 , ונתייחס בקצרה בלבד לגירוש ספרד, הטראומתי שבמאורעות חייו (את אחד הפרקים הבאים נקדיש כולו לשואה ולקטסטרופה החמורה שבאה על יהדות ספרד בסוף המאה ה-15, זה שגרם לחיסולה של הקיבוץ היהודי האדיר שחי בספרד הרבה מאות שנים).
רקע: התקופה בה חי3
רבי יצחק אברבנאל חי באחת התקופות הסוערות והפוריות ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית. במאה ה-15 התרחשה קפיצת מדריגה בהתפתחות התרבותית של האדם. בארצות שונות חלו שינויים חברתיים, תרבותיים, כלכליים וטכנולוגיים מופלגים. למשל: במספר מקומות שונתה צורת המשטר ממשטר פיאודלי לסוגי משטר אחרים; בשנת החמישים של מאה זו בא לעולם הדפוס, במאה זו החלו להשתמש באבק שריפה – ועוד.
בחלקה הגדול של תקופה זו נהנו היהודים בספרד, בפורטוגל ובאיטליה מפריחה כלכלית והשתלבו בתפקידים רמי דרג. עם זאת האוכלוסייה היהודית הייתה במצב נחות לעומת האוכלוסייה הנוצרית, ומעת לעת הורע מצבם בחוקים המפלים אותם לרעה, ובאמצי הכנסייה להמשיך את מגמת הניצור של יהודי הארץ.
ילדות וצמיחה בפורטוגל
ר"י נולד בליסבון שנת קצז (1437) למשפחה רמת מעלה בין יהודי פורטוגל ובין יהודי חצי האי האיברי כולו. בני משפחת אברבנאל הצטיינו הן בעושרם הרב הן בהישגיהם המדיניים. אביו של ר"י, ר' יהודה, היה איש הכספים של הנסיך פרננדו, בנו של ז'ואן I מלך פורטוגל, ומסתבר שמילא תפקיד דומה גם בעסקיהם של שאר בני משפחת המלוכה4 .
כבנו של חצרן יהודי אדיר כוח הורגל ר"י מילדותו לבקר ב"היכלי מלכים" ונסיכים, וחינוכו הותאם לשכבה החברתית שעמה נמנתה המשפחה, ועם זה גם נועד להכשירו בבוא העת לרשת את תפקידיו של אביו.
לא ידוע היכן בדיוק היה בית המדרש בו למד, אך ידוע כי הוא נכח בישיבתו של רבי יצחק אבוהב, תלמידו של רבי יצחק קנפנטון, ואפשר שאף זכה ללמוד מפי ר"י קנפנטון עצמו5 . כלומר, הוא קיבל תורה מפי גדולים שבדור. הוא למד מקרא, הלכה ואגדה, וגם פילוסופיה יהודית.
לצד לימודיו המעמיקים והאינטנסיביים בכל מרחבי הספרות התורנית - דבר שמתבטא בשליטתו המלאה בשפה העברית שאינה רק מפתיעה בחיותה וביופייה, אלא גם מעידה על בקיאותו בחיבורי כל התקופות של הספרות התורנית – קיבל השכלה כללית נרחבת ביותר.
היו אלה הימים שבהם חדרה תרבות הרנסנס לתוך פורטוגל מכמה צדדים, ועם נושאי דגלה התקיפים ביותר של התנועה החדשה נמנו אנשים ממשפחת המלוכה. לימוד הלטינית והקלאסיקניים הרומיים היוו, אפוא, חלק מחינוכו של ר"י אברבנאל. התמצאותו בכתביהם של ההיסטוריונים והוגי הדעות המדיניים, ובכללם יוצרי התורות של רומא, התמצאות שניכרת היטב בכתביו, באה לו אפוא בירושה מאותם הימים.
כמו כן כללו לימודיו את "מדעי הטבע", כלומר רפואה ואצטגנינות. בכתביו הוא מגלה ידיעה בתיאוריות רפואיות מקובלות בזמנו, וכן הכרות עם יסודות האסטרולוגיה – מקצוע שהיה קשור באותו זמן ברפואה, ונחשב בפורטוגל למדע שאין עליו עוררים6 .
כושרו המחשבתי וכשרון הכתיבה שלו התגלו במלואם בחיבורו הפילוסופי הראשון, שכתב כשהיה קצת למעלה מגיל עשרים. הייתה זו מסה שנקראה "צורות היסודות", ושמה הולם את תוכנה. במסה זו ביקש ר"י אברבנאל לקבוע את הצורות, או בעצם את התכונות המהותיות של היסודות – אש, מים, רוח ועפר.
חיבורו השני של ר"י אברבנאל, "עטרת זקנים", על מושג האלוקים ומשמעות הנבואה, מתמצת את כל הנושאים העיקריים של יצירותיו המאוחרות, ובו באה גם לידי ביטוי הערצתו למקובלים, "חכמי האמת", וביקורתו על הפילוסופים "ההולכים בחושך".
מתוך ההקדמה לספר ניתן לראות שהוא מדבר על עצמו כמי שזה עתה עזב את כותלי בית המדרש: "והן עוד היום נגרשתי מפני העיון, והייתי נע ונד בארץ, פעם בחוץ פעם ברחובות, עובר לסוחר. ומאז חדלתי לקטר למלאכת שמים, לדעת חכמה ומוסר, חסרתי כל דעת, ולא ידעתי החכמה מאין תמצא". אלו הם ימי ראשית עיסוקיו במסחר, והוא עדיין כואב את עזיבתו מבית המדרש.
ההצלחה העיסקית והמדינית בפורטוגל
למעשה, על פי תוכניתו המקורית, כתיבת הפירוש לחמשת חומשי תורה אמורה הייתה להיות קודמת ל"עטרת", אולם שעד מהרה הוכרח לנטוש תוכנית זו. באמצע שנות השישים למאה ה-15, בשעה שכתב את "עטרת", עוד היה אביו דון יהודה בין החיים, אך לא במיטב שנותיו ומעט-מעט ודאי קיבל עליו ר"י את האחריות לעסקי המשפחה במקום אביו המזקין7 . מפעליהם העסקיים של בני משפחת אברבנאל היו מרובים ומסועפים. הם כללו מוכסות, בנקאות ויבוא רב ממדים מפלנדריה, והצריכו דריכות והשגחה מתמדת. ר"י הוכרח אפוא לצמצם את תכוניותיו הספרותיות לכתיבת פירוש על ספר דברים בלבד. ואולם במשך תקופה ארוכה נשאר אפילו חיבור זה בלתי גמור, ובאיגרת שכתב בשנת רל"ב (1472) אנו מוצאים אותו מתחייב כי משעה שירווח לו מעט ויהיה לו סיכוי לשוב לעבודה ספרותית, "לא ינוח ולא יישן" עד שישלים את המלאכה וימלא את המשימה8 .
אך שלוות הנפש הייתה עדיין רחוקה ממנו באותה עת, משום שבאותה שעה הוא רותק יותר ויותר אל הרשת הסבוכה של עסקי כספים ועניינים מדיניים. תקופה זו בתולדות ישראל בפורטוגל – המחצית השנייה למלכותו של אלפונסו V – הייתה תקופה של שיגשוג ופריחה. כישרונו המופלא של ר"י בעסקים החל מתגלה בעוצמה, ויוזמותיו הכספיות ודאי הביאוהו עד מהרה להתקשרות עם ידידיו הנוצריים של אביו, אנשי חצר המלוכה, והתפשטות פעילותו הפיננסית הרימו מאוד את קרנו בקרב אחיו, בני עמו.
בשנת רל"ב (1472), השנה שבה ניתן ביטוי לתשוקתו להתפנות מעסקיו כדי להשלים את פירושו לספר דברים, כבר היה לו מעמד של מנהיג בין יהודי פורטוגל וגם פעל כנציגם המדיני בחצר המלוכה.
במהלך שנים אלו קשר ר"י קשרי ידידות עמוקים ביותר משפחת הדוכסות של בראגאנצה, משפחת האצולה העשירה ביותר בחצי האי האיברי בעלת נכסי קרקע עצומים בהיקפם. מכל נסיכיה של משפחה זו, פיתח ר"י עם פרדיננד II, בנו בכורו של הדוכס. היחסים ביניהם הגיעו לדרגת קירבה גדולה כל כך, שמקובל היה על הכול כי פרדיננד לא היה יוזם שום פעולה חשובה בלי שנמלך בר"י אברבאנאל. דרך קשרים עמוקים אלו עם בני משפחת בראגאנצה הגיע ר"י גם לידי קירבה והשפעה גדולה מאוד על המלך בעצמו, ואמונו והכבוד שרחש כלפיו הגיעו לידי כך שר"י הפך להיות היועץ בו בטח המלך ביותר, ולא בענייני כספים בלבד. אך לא היו אלו רק זמנים של גדולה מדינית בלבד, אלא גם של הצלחה כלכלית ועשירות מופלגת.
סימול בית משפחת אברבנאל
סימול בית משפחת אברבנאל
ימים טובים אלו לא ארכו זמן רב. ב18 באוגוסט 1481 מת פתאום המלך אלפונסו V, מגן היהודים וידידו של ר"י אברבנאל, ומותו ציין למעשה סופה של תקופה בתולדותיהם של יהודי פורטוגל ובישר תמורה במעמדו של ר"י.
ז'ואן II, יורשו של אלפונסו, היה שונה לחלוטין מאביו. חסר היה את הליברליות וטוב המזג שאפיינו את אלפונסו, והיה קפדן, אנוכי, קר ומסוגר כלפי ידיד ואויב כאחד. לאחר בחינה יסודית החליט למגר את כוחם של האדונים הפיאודליים – ואם נתרגם זאת למונחים הפוליטיים של אותה תקופה, בני אצולת בראגאנצה – שבבעלותם היו חמישים ערים וטירות וכשליש מאדמות פורטוגל – הפכו יעד לחיסול, ויעד זה עמד בראש סדר העדיפויות. התפתח סכסוך חמור בין שתי החצרות.
הבריחה מפורטוגל9
עד מהרה השתקף הסכסוך בין המלך והאצולה באופן הרה אסון בחייו של ר"י אברבנאל. מגפת הדבר שקטלה את אלפונסו הוסיפה לעשות שמות בפורטוגל וביחוד השתוללה בערים הגדולות. במשך שלוש שנים, עד שוך המגפה, התגורר ר"י עם משפחתו מחוץ לעיר, בעודו נע ונד. כשהחליט סוף סוף לחזור לבירה, מצא שהמצב השתנה מיסודו. באיגרת לידידו ר' יחיאל מפיזה, מיום י"ב תשרי רמ"ג (4.10.1482) הוא כותב10 :
מיום שנהרסה עירנו, חרב מקדשנו וגלה עמנו, לא ידענו לא שלום ולא מנוחה. האומות שבתוכן אנו יושבים אינן פוסקות מלחרוש עלינו רעה ולחשב דרכים להתנפל עלינו ולהרע לנו;
ואם עד ארגיעה נדע שליו, חיש מהר יבעתונו בשורות אימים שבאות מכל פינות הארץ על רדיפות אכזריות נגד שארית ישראל. מי אדם אשר כל ימיו יבהלוהו אויבים ולא ימצא מנוח כי ידאב בבוא שעתו האחרונה? על אחת כמה וכמה בבני ציון האצילים, הרואים עתה שוב ושוב, בגבור הרעה, בהיות כבוד למירמס ושמם לחרפה. איך יחשבו בעיניהם חיי הצער אשר יחיו ולא יגילו ברדתם קבר? אל תבכו לנספים מישראל ואל תספדו להם! בכו להולכים מדחי אל דחי ולאשר סגר א-לוהים בעדם כל דרך ישועה. כי גלה כבוד מישראל.
מסתבר אפוא כי ר"י אברבנאל זיהה ביחס הנוקשה והבלתי ידידותי שהחל מופנה אליו לא רק התנגדות אישית או מדינית, אלא גם סימנים שמעידים על שנאת ישראל. הוא חש שחורשים רעה על יהודי פורטוגל.
ואכן, המאורעות התגלגלו במהירות וללא מעצור לנקודת שיא משעה שגילה ז'ואן התכתבות חשאית בין הדוכס ובין פרדיננד מלך אראגון. מאותו רגע עקבו אחרי הדוכס כאילו היה בוגד בכוח או בפועל, ונתקבלה ההחלטה על טיהור שיקיף את כל אנשי האצולה הנרגנים, ובראש ובראשונה את נסיכי בראגאנצה. ר"י אברבנאל נמנה עם המועמדים לטיהור זה, למרות שלא היה אציל פורטוגלי, משום שכנראה המלך החל חושד בו כי פועל בחצר הממלכה כסוכן של הדוכס.
לאידך, ר"י אברבנאל עצמו ככל הנראה לא העלה בדעתו מחשבה שנסיכי בית בראגאנצה, עם כל המתיחות ביניהם לבין המלך, מתכננים ברצינות מרידה במלכות. ולכן, כאשר בט"ו סיון רמ"ג (30.5.1483) הגיע שליח של המלוכה וזימנו להיראות לפני המלך, לא היה בלבו שום חשד. הידיעה המרעישה על דבר מאסרו של הדוכס של בראגאנצה יום קודם לכן טרם הגיעה אל הבירה, וכך יצא ר"י אברבנאל אל מבצר אוורה.
בדרכו למבצר החלה מתפשטת השמועה המדהימה על מאסר הדוכס, וכך ארע שבעודו בפונדק ניגש אליו אחד ממכריו ומסר לו את הידיעה המזעזעת. ממכר זה למד ר"י לדעת בין השאר על תוכניתו של המלך לטיהור, וכן שהתוכנית כללה גם אותו. נראה שמודיעו דיבר על לבו שיברח מן הארץ.
ור"י אכן קיבל את ההחלטה הקשה באותם רגעים והחל מתכנן את מסלול הבריחה שלו לקסטיליה, אליה הגיע יום לאחר מכן, בשעת ליל.
ההתמקמות בספרד, והגירוש11
מעת הגיעו לספרד פינה ר"י אברבנאל את כל זמנו ללימוד התורה. באזור הגבול, עת נפוצה השמועה על נוכחותו, הוקף קבוצה של תלמידים ששמעו את שיעוריו על נביאים ראשונים, ודחקו בו להעלות על הכתב את פירושיו. וכך, כשהוא עובד בקצב קדחתני, השלים בכמה חודשים ארבעה כרכים גדולים (על יהושע, שופטים, שמואל א ושמואל ב) המחזיקים כארבע מאות אלף מילה!
אולם מלכות קסטיליה, בראשות המלך פרדיננד והמלכה ואיזבלה, שהייתה מרוששת בעקבות לחימה בלתי פוסקת – תחילה מול פורטוגל ואחר כך מול גרנדה – בוודאי לא יכולה הייתה לוותר על מקור ידע עתיר ניסיון כמו זה של ר"י אברבנאל. מרגע שהגיע שמעו לאוזניהם, זימנוהו לריאיון אישי בארמונם. "וברצותי להתחיל בפירוש ספר מלכים", כך כתב, "נקראתי לבוא אך בית המלך... ובאת אל חצר המלך והייתי קרוב אליהם ימים רבים, ויתן ה' אותי לחן בעיניהם ובעיני השרים היושבים ראשונה במלכות ונתעסקתי בעבודתם שמונה שנים".
ההצלחה העצומה של ר"י בפעילותו הכלכלית בספרד החזירה לו את אותו מעמד שהיה לו בפורטוגל בימי אלפונסו. בשלב מסוים הגיע למידה כזאת של הפקת רווחים, עד שבשנת רמ"ח (1488) העניק הלוואות בהיקף של מיליוני מאראוודים – למלכה ולאוצר המדינה. ההערכה וההוקרה ביחסה של המלכות אליו גדלו והלכו, ושנתיים לאחר מכן נעשה לנציגה האישי של המלכה בכל ענייני הכספיים.
עסקי המדיניות והכספים בלעו שוב את עיקר זמנו וכוחו של ר"י אברבנאל. פעילותו המסועפת הצריכה מסעות נרחבים ותכופות מקצה ארץ אל קצה. אך גם אז לא חדל פיו מללמוד תורה ולהגות בה ולחדש בה. "גונבתי יום גונבתי לילה", הוא מתאר זמנים אלו, ואף על פי כן עלה, למשל, בידו לכתוב בזמן כזה את המבוא הגדול שלו לחלק השלישי במורה נבוכים (החיבור היחיד שנכתב והושלם בספרד).
אולם גם זמנים יפים אלו של אושר ועושר התקרבו במהירות לקצם. משנת רמ"ח (1488), הטילה האינקוויזיציה על יהודי ספרד צל מאיים יותר ויותר. המשפטים של הואסקה (ב-1489) ולגווארדיה (ב-1491), שבהם נידונו יהודים לעלות על המוקד, העידו על התקרבותה של איזו מזימה אפלה ורחבת ממדים נגד יהדות ספרד כולה. ב-2 בינואר נכנעה גרנדה, ומנהיגי היהודים קיוו שעם סיום המלחמה תמעט ההסתה הדתית. ואמנם, בחדשים שבאו לאחר מכן לא אריע דבר. השתררה שלווה מוזרה; אך היה זה שקט שלפני הסערה, שהיהודים לא הרגישו בבואה. מפני כן נשמעה להם הכרזת הצו על גירושם מן הארץ – בתשעה באב רנ"ב (1492) – כרעם ביום בהיר.
ר"י אברבנאל ניסה בכל כוחותיו למנוע את הפורענות, ובמסגרת זאת נפגש עם המלך שלוש פעמים. אולם ההחלטה הייתה לא ברת שינוי (ולא מן הנמנע לציין, כי המלך הפיק רווח עצום כתוצאה מהגירוש והלאמת כל נכסי היהודים)12 .
משיצא הצו הפומבי לגירוש היהודים, החליט ר"י אברבנאל, להשים פעמיו אל עבר איטליה. המלך והמלכה ניסו בכל כוחם ובכל מיני דרכים לשכנע את רבי יצחק להמיר דתו (ובכך להמשיך לזכות בשירותיו המעולים ובכישוריו החד-פעמיים של אחד מעילויי הדור).
משנתברר שאברבנאל נחוש כסלע – חרשו בחצר מזימה לחטוף את נכדו, בנו של ר' יהודה אברבנאל, שהיה אז עולל בן שנה – ולנצר אותו. מן הסתם סבורים היו שהמרתו של הנכד תכריח את הוריו ללכת בעקבותיו, ושרגשי החיבה העזים בין דון יהודה לדון יצחק יניעו גם את זה האחרון להתנצר. ואולם המזימה נודעה למשפחת אברבנאל בעוד מועד, וכך עלה בידם לשלוח את הילד בלוויית אומנתו אל מעבר לגבול – לפורטוגל, שממנה התכוונו להביאו לאחר זמן לאיטליה.
ביום האחרון לחודש יולי ובראש קבוצה שפנתה מזרחה – עלו דון יצחק ובני משפחתו בוולנסיה על ספינה שהפליגה לאיטליה.
הייתה זו הפעם השנייה שחייו נופצו לרסיסים, שחזר ונעקר מביתו, ועמלו ורכושו נמוגו כעשן. אך האבידה האישית התגמדה עכשיו בפני עוצמת הטרגדיה הלאומית13 .
"ובאחריתך תשגה מאוד" – הפריחה הספרותית באיטליה14
בתום מסע רצוף תלאות, בתנאים תברואתיים נוראיים, בכ"ב אב רנ"ב (24.8.1492) הגיעו לנאפולי תשע ספינות שהביאו גולים יהודיים מספרד. היסטוריון בן המקום, שראה כמה מהגולים כשעברה ספינתם בנמל עירו, כתב: "אפשר היה לחשוב שהם רוחות רפאים. כה צמוקים היו, כה קודרים במראיתם, ועיניהם שקועות כל כך בחוריהן. הם לא נבדלו במאומה מן המתים, פרט לעובדה שבדוחק עדיין מסוגלים היו לזוז".
מאחר שהיו מוכי דבר כשהגיעו לג'נובה, לא הותר להם להיכנס לעיר. הניחו להם לשהות על המזח שהיה מוקף ים מכל עבר ו"היה המחסה היחיד שניתן לחיות האומללות". כזה היה גם יחסה של כל עיר אחרת שאליה ביקשו להיכנס.
מלבד העיר נפולי, ומלכה פראנטה, שנענה לבקשתם וקיבלם במאור פנים לעירו. פראנטה גילה יחס מיוחד לר"י אברבנאל. הוא הציע לו לבקר בחצר המלכות ואפילו משרה בשירותו. ר"י אברבנאל מצידו ראה במלך ובבנו אלפונסו "מלכי חסד".
ר"י אברבנאל תפס משרה רבת חשיבות בחצרו של פראנטה. כעבור שנתיים, כשתיאר ר"י את מצבו בנאפולי, כתב ש"כינס הון עתק" ו"עשה לו יד ושם" כאחד מגדולי הארץ. הוא הפך להיות החצרן המהימן ביותר בפמליה של מלך נאפולי.
יחד עם זאת דומה כי שירותיו של ר"י למלכי נאפולי לא היו מתישים כפי שהיו בפורטוגל ובספרד. לא חלפה מחצית השנה מאז בא לאיטליה, וכבר מצא את הזמן והאפשרות לשוב לכתיבתו. לקראת סוף שנתו הראשונה בנאפולי כבר השלים את פירושו למלכים א' ו-ב'.
כשמלך צרפת שארל השמיני, בשנת רנ"ד (1494), כבש את נאפולי, ברח ר"י יחד עם אלפונסו מלך נאופלי לסיציליה. בשנת רנ"ה מת אלפונסו, ולאחר מותו עבר ר"י לתקופה קצרה לאי-קורפו שהיה אז תחת שליטתה של הרפובליקה של וונציה.
כעבור זמן קצר עבר ר"י אברבנאל למונופלי – שהייתה אי של שלום בתוך סבך המלחמות – ובה ישב שבע שנים וחצי. למעשה, תקופה זו הייתה היצירתית ביותר בחייו מבחינה ספרותית-תורנית. במשך שנים אלו ברציפות הוא מקדיש את עצמו לדבר ה', ועוסק בצורה אינטנסיבית בכתיבת ספרים.
בה חיבר את ספרו "זבח פסח" על הגדה של פסח, ומיד לאחר מכן את "נחלת אבות" – פירוש לפרקי אבות. לאחר מכן חיבר את הספר "מעייני הישועה", חלק ראשון של טרילוגיה שעוסקת בגאולה, שנמשכה לאחר מכן בספרים "ישועות משיחו" ו"משמיע ישועה".
לאחר שהשלים טרילוגיה זו כתב את חיבורו "שמים חדשים", שבו ביקש להוכיח על פי סדר הרקיעים את תורת הבריאה, אחר כך חזר והשלים את פירושו לישעיהו. משסיים את פירושו לישעיהו כתב את חיבורו "מפעלות אלוקים".
ספר מעייני הישועה
ספר מעייני הישועה
בקיץ רס"א (1501) הזמינו בנו ר' יוסף, שהיה רופא בוונציה, לבוא עמו לוונציה – ור"י נעתר לבקשה, ועם בואו לונציה בא הקץ לנדודיו, הייתה היא מפלטו האחרון, מפלט שאנן ושקט, שגם בה הפך עד מהרה לאחד המדינאים החשובים ואף מתווך בינלאומי בגישור בין וונציה לפורטוגל (שתי מעצמות במונחים של אותם ימים).
אולם את עיקר זמנו ומרצו בשלב זה השקיע בתורה ובהעלאת פירושיו על הכתב. בן שישים ושש היה כשהגיע לוונציה, והטרידה אותו המחשבה שמטרותיו הספרותיות עדיין רחוקות היו מהשגה. מספרי הנביאים האחרונים פורשו על ידיו רק ישעיה ותרי עשר, ומן התורה פירש רק את ספר דברים.
הוא הסתער על המשימה והשלים את חיבורו על חמשת חומשי תורה, וכשנה או שנתיים לאחר מכן כבר השלים את כל פירושו לנביאים (מהכתובים פירש רק את ספר דניאל).
אחד החידושים שהנהיג ר"י בפרשנותו למקרא היו הקדמותיו לספרי המקרא. בהקדמות אלה בירר את טיב הספרים, את צורתם ואת תוכנם, את כוונת המחבר ואת זמנם, חילק את הספרים לחלקים, ולכל חלק הקדים שאלות המגלות את הקשים שבו ואת הסתירות שבינו ובין שאר החלקים. במבואות עמד ר"י בפרוטרוט על השאלות העיקריות שמעוררים הספרים. במבוא לספר שופטים, למשל, דן בטיב הספר, בזמן חיבורו, בהבדל שבין שופט למלך ובתפקידים המיוחדים שהוטלו על השופטים. במבואות לספרי מלכים דן בתכונותיהן של מלכות יהודה ומלכות אפרים, בצד השווה שבהן ובצד השונה שביניהן ועוד ועוד.
חידוש אחריו בפירושיו לתנ"ך הייתה הרחבת ביאורו של פסוק אחד או של עניין אחד כדי מאמר שלם הדן באותו פסוק או באותו עניין מכל צדדיו. מסוג זה הם מאמריו על המלוכה (דברים יז, יד; שמואל א ח, ד), על הקורבנות (ירמיהו ז, כב), על פירוש השם אדום בכתבי הקודש ועל אדום ורומי (ישעיהו לד, ו) 15 .
בשנת רס"ה (1505) יצאו לאור בקושטא שלושה מחיבוריו – הראשונים מחיבוריו שנמסרו לדפוס: "נחלת אבות", "זבח פסח" ו"ראש אמנה".
בקיץ רס"ז (1507) כתב חיבור במענה לשתים-עשרה שאלות פילוסופיות שהפנה אליו החכם ר' שאול הכהן אשכנזי. "תשובות לשאול" מייצג את התקפתו העזה וכבדת המשקל ביותר על פרשני הרמב"ם מאסכולת "איבן רושד", ולאחר מכן פנה להשלים את חיבורו על מורה הנבוכים.
במכתבו זה לר' שאול אשכנזי מתאר אברבנאל את חולשת גופו והידלדלות כוחו, ואכן בתוך פחות משנה נסתלק לבית עולמו והוא בן שבעים ואחת. בלווייתו השתתפו לא רק כל יהודי וונציה, גדוליה וחכמיה, כמובן מאליו – אלא גם כל מנהיגי הרפובליקה נאספו להעניק לו את הכבוד האחרון.
בזאת בא לידי ביטוי סמלי פרשת חייו הבלתי שגרתית, הסוערת, של אחד מגדולי הדורות שקמו לעמנו – רבי יצחק אברבנאל, השר והגאון; תלמיד החכם מלא הכיסופים והמחשבה הרוחנית המופשטת, ואיש עסקים חובק עולם, עשיר וחצרן, ומדינאי מתוחכם.
נספח: המסע הספרותי של אברבנאל לשיקום האמונה16
את עיקר עולמו הרוחני של ר"י אברבנאל אין אנו מכירים אלא משנות זקנותו. בגילוי לב נדיר בעוצמתו ובכנותו, ובעצב רב כותב רבי יצחק באיגרתו שהוזכרה לעיל לר' שאול הכהן אשכנזי:
"ואתה תדע חכם חרשים, שהפירושים והחיבורים האלה כולם עשיתי אחר שיצאתי מארץ מולדתי. כי הנה קודם לזה, כל הימים שהייתי בחצרות המלכים וטירותיהם עסוק בעבודתם – לא היה לי פנאי לעיין ולא ידעתי ספר [=במובן של פגישה, לא יצא לי להיות עם ספר ולקרוא], וכיליתי בהבל ימי ושנותי בבהלה לעשות וכבוד אתי. וכן, אבד העושר ההוא בענין רע וגלה כבוד מישראל. ואחרי היותי נע ונד בארץ, ממלכה אל עם אחר, וחיסרתי הממון, אז דרשתי מעל ספר ה', כדברי האומר: חסורי מחסרא והכי קתני [ביטוי תלמודי המציין כי בנוסח הטקסט קיים חסרון ויש לתקנו כדי להבינו כראוי. ר"י מעניק משמעות חדשה לביטוי הזה, כשטוען שרק כאשר היה במצב של חיסרון – יכול היה לכתוב ספרים]".
בעולמו הרוחני של ר"י – ובהשקפתו העיונית על ההיסטוריה ועל קץ ההיסטוריה, על תכלית הקיום ודרכי הגשמתה – הנפרשים לפנינו מתוך כתביו, ניכר היטב כי עוצב והושפע עמוקות מן המאורע הקטסטרופאלי, מה שבשביל בני דורו היה השואה הגדולה ביותר שארעה לעם ישראל בתולדותיו (הם הלוא באותה לא יכלו לחזות את גודל זוועת הקטסטרופה שניחתה על ראש בני עמנו בעת השמדת ששה מיליוני יהודים על אדמת אירופה כולה בידי השטן הנאצי).
אבל נוסף על השואה מן-החוץ עמד ר"י גם בפני משבר פנימי של היהדות, משבר הקשור בעובדה שחלק גדול של עם ישראל בספרד – לא בודדים בלבד – עברו לנצרות. אמנם הם הועברו אליה אבל למעשה עברו אליה, וזה עורר משבר גדול מאוד. העובדה שרבבות, ואלו היו אלו מאות אלפים, יהודים אשר היהודים שנשארו יהודים הכירות אותם כיהודים, הפכו לנוצרים בהליכות חייהם ובהופעתם החיצונית, בקבלת הסמלים וביטויי האמונה של הנצרות – דבר זה עירער בלבם של רבים משלומי אמוני ישראל הרבה מיסודות האמונה.
רבי יצחק אברבנאל, הגדול שבמנהיגי יהודי ספרד, ראה כמשימת חיים ליצור מענה תיאולוגי, רוחני, השקפתי – ליסודות הרעיוניים שעמדו מאחורי משבר זה.
"אמר יצחק אברבנאל", הוא כותב בהקדמת ספרו "ישועות משיחו", "כנגע נראה לי בבית ישראל, זקנים ונערים, שהם יזובו מדוקרים בחרבות נדודים וחצי גלותם וצרות גירושם מארץ שבים, אשר השיגום בין המצרים, ועל זה היה דווה לבם ובמר רוחם נתנו קול הענות ומספד תמרורים. שטו בשמים פיהם על ה' ועל משיחו, ומראות הנגע עמוק:
"מדוע לא בא בן ישי? לא יצא למלוך מבית האסורים? מדוע איחרו פעמי מרכבותיו? יישב במארב חצרים, במסתרים, צורה מושענת היא, הלא המה אומרים: יבשו עצמותינו. אבדה תקוותינו, מפי ספרים ומפי סופרים. משיח א-להי יעקב מת או נשבר או נשבה, לא יבוא שמשו שמש צדקה ומרפא, אשר עבר בין הגזרים".
עד כה פורש ר"י אברבנאל, את אותו משבר רוחני שהוא בוחר לתארו בביטוי "נגע בבית", את נאקת הנדכאים הפונים בייאוש טוטלי לקב"ה: אין לנו תקווה! ייאוש זה, המעיד על חוסר האמונה בתקוות הדורות לגאולה, היא בעיניו של ר"י נגע חמור שעלול לערער את כל יסודות הבניין.
"ואני פיניתי הבית, וטיהרתי הנגע, והסעתי את העם מעמק עכור לפתח תקווה – לשום שפלים למרות וגדורים בחיבור "מעייני הישועה"...".
ר"י רואה את יסוד האמונה היהודית בהכוונת תודעתו של היהודי לגאולה המשיחית לעתיד לבוא, ואותה הוא עסוק לבסס בחיבור "מעייני הישועה".
ספרו השני של ר"י בטרילוגיה שעוסקת בענייני הגאולה והמכוונת לחזק ידי נרפים ולאמץ אמונת מיואשים, "ישועות משיחו", הוא פירוש של אגדות התלמוד והמדרש העוסקים במשיח.
הספר השלישי – "משמיע ישועה" – מתייחס לוויכוח פנימי ביהדות. הוא מכוון נגד כיווני מחשבה ביהדות עצמה אשר ניסו לעשות מעין ספיריטואליזציה של רעיון הגאולה – ועל פיהם עניינה של ביאת המשיח לעתיד לבוא הוא בעיקר תיקון הנפש ותיקון האדם, ולא עניין שיבוא לידי ביטוי בצורה פיזית. ר"י לא חלק כלל כי חלק מרכזי בגאולה היא גאולת הנפש ותיקון האדם, אולם יחד זאת הדגיש כי לא פחות מרכזי בגאולה הוא המרכיב של גאולה ריאלית, עניין מוחשי שיורגש בעולם כולו.
הנה כי כן, ר"י אברבנאל בוחר באמצעות חיזוק האמונה בגאולה, בכך שזוהי תכלית ההיסטוריה, להתמודד עם אחד ההיבטים החומרים של השבר הרוחני שפקד את עמנו לאור האסון הגדול של גירוש ספרד – איבוד התקווה, איבוד המצפן התורני.
מסעו הספרותי לחיזוק אמונת שלומי אמוני ישראל בא לידי ביטוי בעוד ספר שכתב – ביאור על מורה נבוכים שהוא גם הפירוש הארוך ביותר מבין כל הפירושים הקלאסיים שנכתבו על ספר זה.
זהו ביאור הכתוב בסגנון בהיר, הוא עוסק בסוגיות רבות, ומסייע להבנת דבריו של הרמב"ם, תוך שהוא מסדרם ומנתחם לעומק. כמעט כל פרק נפתח בהסברי דברי ה"מורה", ומבאר באריכות רבה את כל המילים והמשפטים שנראים צריכים הבהרה. במקום שדעת פרשני הרמב"ם – את דבריהם הוא מציג פעמים רבות – או אפילו דעת הרמב"ם עצמו אינה מתיישבת עם דעתו, הוא דן עמם, מציג את דעתו, ומנס לשכנע את הקורא בצדקתו17 .
אולם, מה הייתה מטרת ביאורו? מדוע הרגיש דחף כה חריף לכתוב ספר דווקא על מורה נבוכים?
ובכן, כידוע, הספר מורה הנבוכים של הרמב"ם עורר פולמוסים רבים. ביאורו של ר"י לספר זה עומד בסימן מאבק – מאבק בהשקפת עולם שמבקשת לערער את יסודות האמונה המקובלת במסורת העולם מתוך המקרא וחז"ל. החידוש המיוחד של אברבנאל הוא בדרך בה בחר להתנגד להשקפת העולם הפילוסופית-רציונליסטית: בכלים פילוסופיים וטקסטואליים. הפילוסופיה הייתה "המגרש הביתי" של אברבנאל, על ברכיה חונך ואתה ביקש לקעקע.
שדה הקרב המרכזי שבו בחר ר"י לנהל את המאבק הזה – נמצא בלב לבו של המעוז הרציונליסטי של הפילוסופים בדורות שלפניו: הספר מורה נבוכים. הוא מנהל עמו שיג ושיח פרשני והגותי, תוך שימוש בכלים פרשניים היונקים מגישת העיון הספרדי. הוא מבקש לקרוא מחדש את מורה הנבוכים, ומציג אותו כספר שנועד לתמוך בעיקרי האמונה היהודית המקובלת, בדרך העיון והמחקר18 .
הערות שוליים
1.
רבות נכתב על קורות חייו של ר"י אברבנאל. את תולדות ימיו כתב בעצמו בהקדמותיו לספריו – הקדמה לספר דברים, לספר יהושע, לספר מלכים, לספר זבח פסח; ובנוסף הם נכתבו בידי ר' ברוך עוזיאל חזקיטו שהכיר את ר' יהודה, בנו של ר' יצחק.
2.
יש לציין כי זכינו לשתי ביוגרפיות מקצועיות ומרשימות ביותר, פרי עבודת מחקר עצומה של שנים רבות, על דמותו של אברבנאל, וכי לאור התיעוד הרב המצוי בידינו – הידע אודות חייו של ר"י אברבנאל הוא מן הנרחבים והמרתקים שיש בידינו על מי מדמויות גדולי עמנו בתקופה ההיא ושלפניה.
3.
הרב דוד בן-זזון, נבוכים הם – מסע בביאורו של דון יצחק אברבנאל ל'מורה הנבוכים', עמ' 25.
4.
דון יצחק אברבנאל, עמ' 19. דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, עמ' 13.
5.
רבי יוסף קארו בספרו "כסף משנה" (הלכות ברכות פ"ג ה"ח) כותב שר"י למד בישיבת רבי יצחק אבוהב בעל "מנורת המאור".
6.
דון יצחק אברבנאל, עמ' 30 – 31. דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, עמ' 24 – 25.
7.
דון יצחק אברבנאל, עמ' 34. דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, עמ' 25.
8.
מכתב ליחיאל, עמ' 69.
9.
על פי: דון יצחק אברבנאל, עמ' 43 – 50. דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, עמ' 28 – 32.
10.
הנוסח המועתק בפנים היא על פי העיבוד ב"דון יצחק אברבנאל", עמ' 47. להלן הנוסח המקורי (מתוך: "שני מכתבים ליחיאל", הוצאת גרוסברג, עמ' לו-לט): "למן היום חרבה עירנו ושמם מקדשנו ויגל יהודה מעל אדמותנו לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו. להתגולל עלינו תמיד כל היום ילכו במועצותיהם אדום וישמעאלים, מואב והגרים. ואם יום או יומיים נעמוד בשובה ונחת, קול פחדים באוזנינו ושמועות יבהלונו ממזרח וממערב ומצפון ומים אשר אכלו שארית ישראל ועורם מעליהם הפשיטו. מי הוא זה ואי זה הוא יבעתוהו צר ומצוקה בצאתו מרחם אמו... עד זקנה ושיבה, ובשרו עליו יכאב אל הילקח רוחו ונשמתו לאשר נתנה וישוב העפר על הארץ כשהיה? ובני ציון היקרים המסולאים בפז, הרואים את כבודם – בעלות הרע הזה – נמבזה ונמס, איכה יחשבו חייהם חיי צער ולא ישישו כי ימצאו קבר, ינוחו על משכבותם משאון הזמן ומהמון גליו? אל תבכו למת מבני ישראל ואל תנודו לו! בכו להולך מדחי אל דחי ויסך א-לוהים בעדו. כי היום גלה כבוד מישראל...".
11.
דון יצחק אברבנאל, עמ' 70 – 73.
12.
ראה דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, עמ' 59.
13.
דון יצחק אברבנאל, עמ' 80.
14.
דון יצחק אברבנאל, עמ' 84 – 120.
15.
דון יצחק אברבנאל וגירוש ספרד, עמ' 73.
16.
אה"ו, עמ' 103 – 111.
17.
נבוכים הם, עמ' 71.
18.
נבוכים הם, עמ' 343.
