שופטים לִשְׁבָטֶ֑יךָ

[הצעיר שבחבורה]

ובסנהדרין (טז ב)

תנו רבנן מניין שמעמידין שופטים לישראל תלמוד לומר (דברים טז, יח) שופטים תתן שוטרים לישראל מניין תלמוד לומר שוטרים תתן שופטים לכל שבט ושבט מניין תלמוד לומר שופטים לשבטיך שוטרים לכל שבט ושבט מניין ת"ל שוטרים לשבטיך שופטים לכל עיר ועיר מניין ת"ל שופטים לשעריך שוטרים לכל עיר ועיר מניין ת"ל שוטרים לשעריך רבי יהודה אומר אחד ממונה על כולן שנאמר תתן לך רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה בשבט לדון את שבטו:

ולכאו' צריך ביאור במה נחלק רשב"ג על תנא קמא, שהרי אף לתנא קמא ממנים שופטים לכל שבט ושבט.
ושמא אכן לא בא רשב"ג אלא להוסיף 'מצוה' שיהא בן השבט נידון בפני ב"ד משבטו ולא ב"ד משבט אחר.

והנה, בדין זה של 'שופטים לכל שבט ושבט' כ' התוס' (סנהדרין שם) "אם יש בעיר אחת מב' שבטים עושין ב' סנהדראות:".
והרמב"ן בפירושו על התורה מביא תחלה כדברי התוס', ומוסיף הרמב"ן וכותב "ויתכן לפרש שחייב הכתוב למנות ב"ד על כל השבט והוא ישפוט את כולם ואחרי כן נמנה ב"ד בכל עיר ועיר שישפוט את העיר ואע"פ שכולם שוים במנין שהם כ"ג בדיני נפשות וג' בדיני ממונות אבל הגדולים שבהם בחכמה יתמנו על כל השבט ותחתיהם לכל עיר ועיר ואין בעלי הדין יכולין לכוף זה את זה לדון אלא בפני ב"ד שבעירם לא בפני ב"ד שבעיר אחרת ואפילו היו שני בעלי הדין בעיר אחרת יכול לומר נלך לפני ב"ד שבעירנו אבל ב"ד השבט יכול לכוף כל אנשי שבטו לדון לפניו ואפילו היו הנדונים בעירם יכול לומר לב"ד הגדול של שבט אזילנא וכן אם נסתפקו בתי דינין של עיירות יבאו לפני ב"ד הגדול של שבט וישאלו כדרך שסנהדרי גדולה ממונה על כל בתי דינין של כל ישראל כך יהא ב"ד אחד ממונה על כל שבט ושבט ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם גוזרין ומתקנין והיא לשבט כגזרת סנהדרי גדולה על כל ישראל וזה הב"ד הוא המוזכר במסכת הוריות (ה) ששנינו בו הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר השבטים פטורים וכו'"

ועלה בדעתי, שמא לדעת ת"ק אכן אין נוהג דין זה של מינוי ב"ד של שבט, וזה שהוסיף רשב"ג "מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו" היינו שמלבד בתי הדין שבערים, צריך למנות סנהדרין של שבט.

וראיתי ביד רמ"ה שכתב "רבי יהודה אומר ב"ד אחד ממונה על השבטים כולן שנאמר תתן לך אבל שופטים לכל שבט ושבט לית ליה והני מילי למצוה אבל רשות אפי' רבי יהודה מודה דאי בעו למנויי לכל שבט ושבט שפיר דמי רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה בשבט לדון את שבטו ולא יוכלו בני שבטו לילך אחר סנהדרי של שבט אחר"
ויתכן שכוונתו כדברינו, אמנם תלה זה בדברי רבי יהודה, וא"כ במה נחלקו רבי יהודה ות"ק?​