ישנה מח' הרמב"ם והרמב"ן שלפי הרמב"ם אין לאו דלא יוכל לבכר ולרמב"ן יש, בספרי כתוב שמפסוק זה לומדים שאם ביכר לא עשה כלום, הרמב"ן מבאר שלומדים מהמילה 'יוכל' שהיא מיותרת,
המלבי"ם מקשה שהרי אמר רבא כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וא"כ כיוון שכבר יש לאו אז למה צריך פסוק ללמד שלא עשה כלום - והוכיח מזה שהלכה כרמב"ם.
אך זה לא חלק כי הרמב"ם עצמו פוסק כאביי שאי עביד מהני שכן הוכיחו המשנה למלך גירושין ג' י"ט ושמיטה י"א א' והלחם משנה בכורות ו' ה' וא"כ לרמב"ם עצמו אין ראיה ומ"מ צ"ע על הרמב"ן.
ואולי צ"ל ע"פ הגמ' ב"ב קל: שהו"א שיש ק"ו מפשוט להתיר לבכר אז אף שלמעשה אסור מ"מ אולי הו"א שאם ביכר מבוכר מהק"ו, וצ"ע.
המלבי"ם מקשה שהרי אמר רבא כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וא"כ כיוון שכבר יש לאו אז למה צריך פסוק ללמד שלא עשה כלום - והוכיח מזה שהלכה כרמב"ם.
אך זה לא חלק כי הרמב"ם עצמו פוסק כאביי שאי עביד מהני שכן הוכיחו המשנה למלך גירושין ג' י"ט ושמיטה י"א א' והלחם משנה בכורות ו' ה' וא"כ לרמב"ם עצמו אין ראיה ומ"מ צ"ע על הרמב"ן.
ואולי צ"ל ע"פ הגמ' ב"ב קל: שהו"א שיש ק"ו מפשוט להתיר לבכר אז אף שלמעשה אסור מ"מ אולי הו"א שאם ביכר מבוכר מהק"ו, וצ"ע.