- הודעות
- 3,442
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,872
- נקודות
- 695
כתב השו"ע (סימן תעג ס"ה) וז"ל: "אלו ירקות שיוצאים בהם ידי חובתו, חזרת, עולשין, תמכא, חרחבינא, מרור וכו'. ועיקר המצוה בחזרת ואם אין לו חזרת, יחזור אחר ראשון ראשון כפי הסדר שהם שנוין" ע"כ. ומקור הלכה זו מדברי ר"א בגמ' פסחים לט. עיין שם.
עכ"פ מבואר שחזרת היא עדיפה למצוה מן המובחר, וכמו שפי' שם רש"י ורוב הראשונים (אמנם ברמב"ם פ"ו מהל' חמץ ומצה הי"ג נראה שאין כוונת הגמ' להעדיף חזרת אלא להכשיר חזרת, וראה בב"י סי' תעג מה שלמד בדבריו).
והנה דנו בפוסקים עד כמה צריך לחזר אחר החזרת, בבית יוסף (סי' תעג) הביא דברי הסמ"ק (סימן רכ) וז"ל: "ונהגו העולם בחסא דחס רחמנא עלן. טוב לחזר אחר חסא מטעם שאמרנו אפילו לקנות בדמים יקרים ע"כ. וראה עוד בחק יעקב (שם ס"ק כ"ב) שכתב שראוי להוציא ממונו עד שליש לקיים הידור זה ככל הידור מצוה עיי"ש. וכ"כ הגר"ז (שם סעיף ל'). וראה עוד במ"ב (שם ס"ק מב), אמנם לא הזכיר עד שליש, אלא רק הביא בשם האחרונים שאפילו אם החזרת היא "ביוקר קצת יותר משאר מרור", גם כן נכון להדר אחריו. עיין שם.
ולפי זה יש לדון באדם שיש לו דמים מועטים, המספיקים לקניית חזרת למצות מרור עבור עצמו, אך יכול גם לקנות באותם המעות סוג מרור אחר בכמות כפולה, שיספיק לו וגם לאדם נוסף שאין באפשרותו לקנות מרור. האם יכול להדר ולקנות חזרת לעצמו או שצריך לקנות סוג אחר כדי שגם חבירו יוכל לקיים המצוה. ומצינו כעין זה לעניין נר חנוכה המ"ב סימן תרעא סק"ו ומקורו במגן אברהם שם סק"א, שצריך לתת לחבירו שמן לעיקר המצוה, ולוותר על ההידור של מוסיף והולך. (וראה במסוגר בוגע לאתרוג ופלוגתת האחרונים).
[הנה במגן אברהם (סי' תרעא סק"א) כתב וז"ל: מוסיף והולך. נ"ל דמי וכו' ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק ו. וכן כתב המגן אברהם (סימן תרנח ס"ק יב) לענין אתרוג יובא להלן. אמנם ראיתי בשערי תשובה (סימן תרנח אות יב) הביא פלוגתא בזה בין האליה רבה לספר בית יעקב וז"ל: כתקנה - עבה"ט, ועיין שם בבית יעקב שליחיד הדר בכפר אין מחויב להלוות אף שהוא יכול לברך בעיר על אתרוג של חבירו אין חיוב עליו לשלחו ועיין מ"ש לעיל סימן י"ד לענין טלית בבה"ט וש"ת. ובא"ר השיג עליו ומסיק דאף משום יחיד הדר בישוב כיון דאין לו אתרוג ראוי לשלחו והוא יברך על אחר ובלבד שאותו יחיד לא פשע דומיא דעירוב תבשילין עיין שם מה שהרחיב. סיכום: המג"א כותב לדינא שאם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין כלל, עדיף שידליק בכל לילה נר אחד, ויתן גם לחבירו, שמעיקר הדין יוצא יד"ח בנר אחד. וכ"כ גם לגבי לגבי אתרוג. אמנם בשערי תשובה מבואר שיש בזה דעות חלוקות. (ובלי להכנס לעצם חי' המג"א, מנין מקורו, שמוטל על האדם לוותר על הידור במצותו בכדי שחבירו יקיים מצוה)].
ולכאורה הוא הדין לענין מרור, שצריך לוותר על ההידור ולקנות סוג מרור אחר שיספיק גם לחבירו, בדומה לדין האמור בנר חנוכה. וראה בשפת אמת שבת כא: שכתב שאף ששונה דין מהדרין דנר חנוכה משאר הידורי מצוה מפני שבנר חנוכה המהדרין הוא עיקר המצוה מכל מקום צדקו דברי המג"א שיתן השמן לחבירו ויוותר על הידורו, כיון שהוא עדיין יקיים את מצות נר חנוכה רק ללא ההידור, והידור צריך לבטל כדי שחבירו יקיים את עיקר המצוה עיי"ש. הרי שאע"פ שסובר ששונה דין הידור של חנוכה משאר ההידורים מ"מ מודה הוא לדינו של המג"א. וכן כתב המגן אברהם (סימן תרנח ס"ק יב) לענין אתרוג וז"ל: אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל. מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק מב. (ומדכ' כן המג"א גם לגבי אתרוג, חזינן שמה שצריך להביא לחבירו בנרות חנוכה אינו משום פרסומי ניסא, אלא דכל דקיים עיקר הדין מחוייב ליתן לחבירו אף שמפסיד בכך את ההידור), ולפ"ז, ה"ה בחזרת יש לו לוותר מהידורו בשביל עיקר המצוה של חבירו. כמו כן יש לדון כשחבירו הוא קטן, ואת"ל אינו חייב, מה הדין כשיש ספק אם הגיע ב' שערות. (וראה כאן 10 ספיקות בד' המג"א לעניין נר חנוכה).
עכ"פ מבואר שחזרת היא עדיפה למצוה מן המובחר, וכמו שפי' שם רש"י ורוב הראשונים (אמנם ברמב"ם פ"ו מהל' חמץ ומצה הי"ג נראה שאין כוונת הגמ' להעדיף חזרת אלא להכשיר חזרת, וראה בב"י סי' תעג מה שלמד בדבריו).
והנה דנו בפוסקים עד כמה צריך לחזר אחר החזרת, בבית יוסף (סי' תעג) הביא דברי הסמ"ק (סימן רכ) וז"ל: "ונהגו העולם בחסא דחס רחמנא עלן. טוב לחזר אחר חסא מטעם שאמרנו אפילו לקנות בדמים יקרים ע"כ. וראה עוד בחק יעקב (שם ס"ק כ"ב) שכתב שראוי להוציא ממונו עד שליש לקיים הידור זה ככל הידור מצוה עיי"ש. וכ"כ הגר"ז (שם סעיף ל'). וראה עוד במ"ב (שם ס"ק מב), אמנם לא הזכיר עד שליש, אלא רק הביא בשם האחרונים שאפילו אם החזרת היא "ביוקר קצת יותר משאר מרור", גם כן נכון להדר אחריו. עיין שם.
ולפי זה יש לדון באדם שיש לו דמים מועטים, המספיקים לקניית חזרת למצות מרור עבור עצמו, אך יכול גם לקנות באותם המעות סוג מרור אחר בכמות כפולה, שיספיק לו וגם לאדם נוסף שאין באפשרותו לקנות מרור. האם יכול להדר ולקנות חזרת לעצמו או שצריך לקנות סוג אחר כדי שגם חבירו יוכל לקיים המצוה. ומצינו כעין זה לעניין נר חנוכה המ"ב סימן תרעא סק"ו ומקורו במגן אברהם שם סק"א, שצריך לתת לחבירו שמן לעיקר המצוה, ולוותר על ההידור של מוסיף והולך. (וראה במסוגר בוגע לאתרוג ופלוגתת האחרונים).
[הנה במגן אברהם (סי' תרעא סק"א) כתב וז"ל: מוסיף והולך. נ"ל דמי וכו' ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה אחד ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא אחד עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק ו. וכן כתב המגן אברהם (סימן תרנח ס"ק יב) לענין אתרוג יובא להלן. אמנם ראיתי בשערי תשובה (סימן תרנח אות יב) הביא פלוגתא בזה בין האליה רבה לספר בית יעקב וז"ל: כתקנה - עבה"ט, ועיין שם בבית יעקב שליחיד הדר בכפר אין מחויב להלוות אף שהוא יכול לברך בעיר על אתרוג של חבירו אין חיוב עליו לשלחו ועיין מ"ש לעיל סימן י"ד לענין טלית בבה"ט וש"ת. ובא"ר השיג עליו ומסיק דאף משום יחיד הדר בישוב כיון דאין לו אתרוג ראוי לשלחו והוא יברך על אחר ובלבד שאותו יחיד לא פשע דומיא דעירוב תבשילין עיין שם מה שהרחיב. סיכום: המג"א כותב לדינא שאם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין כלל, עדיף שידליק בכל לילה נר אחד, ויתן גם לחבירו, שמעיקר הדין יוצא יד"ח בנר אחד. וכ"כ גם לגבי לגבי אתרוג. אמנם בשערי תשובה מבואר שיש בזה דעות חלוקות. (ובלי להכנס לעצם חי' המג"א, מנין מקורו, שמוטל על האדם לוותר על הידור במצותו בכדי שחבירו יקיים מצוה)].
ולכאורה הוא הדין לענין מרור, שצריך לוותר על ההידור ולקנות סוג מרור אחר שיספיק גם לחבירו, בדומה לדין האמור בנר חנוכה. וראה בשפת אמת שבת כא: שכתב שאף ששונה דין מהדרין דנר חנוכה משאר הידורי מצוה מפני שבנר חנוכה המהדרין הוא עיקר המצוה מכל מקום צדקו דברי המג"א שיתן השמן לחבירו ויוותר על הידורו, כיון שהוא עדיין יקיים את מצות נר חנוכה רק ללא ההידור, והידור צריך לבטל כדי שחבירו יקיים את עיקר המצוה עיי"ש. הרי שאע"פ שסובר ששונה דין הידור של חנוכה משאר ההידורים מ"מ מודה הוא לדינו של המג"א. וכן כתב המגן אברהם (סימן תרנח ס"ק יב) לענין אתרוג וז"ל: אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל. מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ עכ"ל. והובא במ"ב שם ס"ק מב. (ומדכ' כן המג"א גם לגבי אתרוג, חזינן שמה שצריך להביא לחבירו בנרות חנוכה אינו משום פרסומי ניסא, אלא דכל דקיים עיקר הדין מחוייב ליתן לחבירו אף שמפסיד בכך את ההידור), ולפ"ז, ה"ה בחזרת יש לו לוותר מהידורו בשביל עיקר המצוה של חבירו. כמו כן יש לדון כשחבירו הוא קטן, ואת"ל אינו חייב, מה הדין כשיש ספק אם הגיע ב' שערות. (וראה כאן 10 ספיקות בד' המג"א לעניין נר חנוכה).