שנינו בסנהדרין (עג.): "ואלו הן שמצילין אותן בנפשן הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר ואחר הנערה המאורסה, אבל הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת ועובד עבודת כוכבים אין מצילין אותן בנפשן".
ופסק זאת הרמב"ם (רוצח פ"א הי"א): "...אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה. או שרדף לעשות מלאכה בשבת או לעבוד ע"ז. אע"פ שהשבת וע"ז עיקרי הדת אין ממיתין אותו עד שיעשה ויביאוהו לבית דין וידינוהו וימות".
ולכאורה צ"ע מזה על המעשה הנורא המובא בב"י בבדק הבית (יו"ד סימן קנז):
"וכ' בארחות חיים, בב"ר דורש אך את דמכם לנפשותיכם וכו' אזהרה לחונק את עצמו יכול אפילו כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך פי' שבשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג את עצמו אם הוא יודע שלא יוכל לעמוד בנסיון, וכן יכול אפי' כשאול בן קיש שאם ירא שמא יעשו לו יסורים קשים שיכול למסור עצמו למיתה ת"ל אך, ומכאן הביאו ראיה השוחטים התינוקות בשעת השמד ויש שאסרו ומפרשים הך ת"ל אך שאינו יכול להרוג עצמו וחנניה מישאל ועזריה מסרו עצמם ביד אחרים אבל הם לא פגעו בעצמם ושאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה ומעשה ברב אחד ששחט תינוקות הרבה בשעת השמד שירא שיעבירום על דת והיה עמו רב אחד וכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חש לדבריו ואמר הרב המונע אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפשוהו עכו"ם והיו פושטים עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואח"כ נתבטלה הגזירה ואם לא שחט אותם אפשר שהיו ניצולים ולא היו הורגים אותם".
וצ"ע מה סברת ההיתר שסברו אלו שהרגו התינוקות, גם אם נאמר שמותר לאדם למסור עצמו בכה"ג (ואין זה בכלל מאבד עצמו לדעת), מהיכי תיתי להתיר להרוג אחרים, והלוא מבואר במשנה הנ"ל שזה אסור
(תחילה סברתי שלפחות אלו שאסרו הוא מסתמא מה"ט, אך בדרכ"ת הביא מי שכתב, שכל מה שאסרו האוסרים לעשות כן, זהו רק בגלל ספק שמא תתבטל הגזירה, אבל בודאי גם הם מודים, אם כי נראה שאין זה מוכרח)
אשמח לתשובות ורעיונות.
ופסק זאת הרמב"ם (רוצח פ"א הי"א): "...אבל הרודף אחר הבהמה לרבעה. או שרדף לעשות מלאכה בשבת או לעבוד ע"ז. אע"פ שהשבת וע"ז עיקרי הדת אין ממיתין אותו עד שיעשה ויביאוהו לבית דין וידינוהו וימות".
ולכאורה צ"ע מזה על המעשה הנורא המובא בב"י בבדק הבית (יו"ד סימן קנז):
"וכ' בארחות חיים, בב"ר דורש אך את דמכם לנפשותיכם וכו' אזהרה לחונק את עצמו יכול אפילו כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך פי' שבשעת השמד יכול למסור עצמו למיתה ולהרוג את עצמו אם הוא יודע שלא יוכל לעמוד בנסיון, וכן יכול אפי' כשאול בן קיש שאם ירא שמא יעשו לו יסורים קשים שיכול למסור עצמו למיתה ת"ל אך, ומכאן הביאו ראיה השוחטים התינוקות בשעת השמד ויש שאסרו ומפרשים הך ת"ל אך שאינו יכול להרוג עצמו וחנניה מישאל ועזריה מסרו עצמם ביד אחרים אבל הם לא פגעו בעצמם ושאול בן קיש שלא ברצון חכמים עשה ומעשה ברב אחד ששחט תינוקות הרבה בשעת השמד שירא שיעבירום על דת והיה עמו רב אחד וכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חש לדבריו ואמר הרב המונע אם כדברי יהרג אותו רב במיתה משונה וכן היה שתפשוהו עכו"ם והיו פושטים עורו ונותנין חול בין העור והבשר ואח"כ נתבטלה הגזירה ואם לא שחט אותם אפשר שהיו ניצולים ולא היו הורגים אותם".
וצ"ע מה סברת ההיתר שסברו אלו שהרגו התינוקות, גם אם נאמר שמותר לאדם למסור עצמו בכה"ג (ואין זה בכלל מאבד עצמו לדעת), מהיכי תיתי להתיר להרוג אחרים, והלוא מבואר במשנה הנ"ל שזה אסור
(תחילה סברתי שלפחות אלו שאסרו הוא מסתמא מה"ט, אך בדרכ"ת הביא מי שכתב, שכל מה שאסרו האוסרים לעשות כן, זהו רק בגלל ספק שמא תתבטל הגזירה, אבל בודאי גם הם מודים, אם כי נראה שאין זה מוכרח)
אשמח לתשובות ורעיונות.
