הלום ראיתי דברי הרב פסקי תשובות סי' פ"ט (אחד שנקט לעיקר כדעת האוסרים), שהביא שרבים הקילו בזה, ומנאם שם בהערה 125 וז"ל:
אשל אברהם בוטשאטש הכא ובסי' רל"ב, משמרת שלום סי' י' אות א', שו"ת ארץ צבי ח"א קכ"א בשם היהודי הק' זי"ע עפ"י התוס' ברכות (ז' א) לענין בלעם שהיה מכוין לכעסו של הקדוש ברוך הוא לקלל אף על פי שכעסו רגע כי היה מתחיל לקלל בשעת כעס והיה מזיק גם אח"כ, חזינן דאזלינן אחר תחילת המעשה, ובערוה"ש סי' ק"י סעי' ה' הביא ג"כ ראיה זו ומכוחה פוסק למעשה להתיר להתחיל שמו"ע אף על פי שיגמור לאחר זמנה, קצוה"ש סי' כ' סק"ד, וכעין זה במחצה"ש סי' ו' סק"ו "הכל הולך אחר ההתחלה", ובשו"ת יבי"א ח"ז סי' ל"ד מביא עוד משו"ת הגאונים סי' נ"א מדברי רב האי גאון, וכן מצדד להתירא בגליוני הש"ס על ירושלמי רפ"ד דברכות, נפש חיה הכא.