ד' תעניות בין המצרים ת"ב "לך אכול בעצב לחמך, ואל תשתה יינך, כי לא רצה האלקים את מעשינו"

[אברהם]

הרגשה של מוצאי תשעה באב.

אם מאן דהו שמע 'בת קול' במוצאי תשעה באב, כנראה שזה מה שהיא אומרת לנו.

 

[הרב הירושלמי]

הרגשה של מוצאי תשעה באב.

אם מאן דהו שמע 'בת קול' במוצאי תשעה באב, כנראה שזה מה שהיא אומרת לנו.

לחץ כדי לכווץ...

רצה
יש צורך ומטרה באבילות
זה ש(עדיין) אין גאולה לא קשור להאם רצה ה' את אבלינו ודמעותינו

 

[אימתי]

רצה
יש צורך ומטרה באבילות
זה ש(עדיין) אין גאולה לא קשור להאם רצה ה' את אבלינו ודמעותינו

לחץ כדי לכווץ...

סליחה שאני חולק ...
אבל כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב
וע''כ אנחנו מתפללים רצה ה' אלהינו בעמך ישראל
אנחנו כעת במצב של הסתר פנים
בהחלט לא במצב של ריצוי.
לפחות בצורה הכללית
כמה שזה לא נעים זה המצב !
וזה כל כך עצוב , שהחוויה שלנו בקשר עם ה' לא חיה וקיימת מספיק
עיון בנביאים וכו' מאוד נותן את המבט הנכון על תקופת הגלות ומצב הקשר שלנו עם ה' !
לענ''ד

 

[הרב הירושלמי]

סליחה שאני חולק ...
אבל כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב
וע''כ אנחנו מתפללים רצה ה' אלהינו בעמך ישראל
אנחנו כעת במצב של הסתר פנים
בהחלט לא במצב של ריצוי.
לפחות בצורה הכללית
כמה שזה לא נעים זה המצב !
וזה כל כך עצוב , שהחוויה שלנו בקשר עם ה' לא חיה וקיימת מספיק
עיון בנביאים וכו' מאוד נותן את המבט הנכון על תקופת הגלות ומצב הקשר שלנו עם ה' !
לענ''ד

לחץ כדי לכווץ...

וודאי
אבל אין קשר לאבילות של תשעה באב

 

[מכנדבי]

אבל כל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב

לחץ כדי לכווץ...

כאילו הוא החריבו (ירושלמי ריש יומא).

 

[מנגו]

הרגשה של מוצאי תשעה באב.

אם מאן דהו שמע 'בת קול' במוצאי תשעה באב, כנראה שזה מה שהיא אומרת לנו.

לחץ כדי לכווץ...

לא קשור למוצאי תשעה באב
אם כבר, במוצאי יום כיפור- אילו נתכפרו עוונותי ולא נבנה בית המקדש- הרי כאילו החרבתי אותו- מיד במוצאי יום כיפור

 

[חפץ בחיים]

אם מאן דהו שמע 'בת קול' במוצאי תשעה באב, כנראה שזה מה שהיא אומרת לנו.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה
הצום של יו"כ הוא היכי תימצי לזכות לכפרה עד סוף היום
אבל הצום של ת"ב הוא לא כדי להיגאל בסוף הצום, אלא כדי לאפשר גאולה בעולם, לתת מקום לגאולה במציאות שלנו. העניין הוא להיות חסרים אותה. וכיון שהובטחנו שכל המתאבל על ירושלים יזכה ויראה בשמחתה, הרי שגם אם עוד לא ראה בפועל בשמחתה יכול הוא לשמוע את הבת קול אומרת לו רצה אלוקים את מעשיך.

 

[אימתי]

כאילו הוא החריבו (ירושלמי ריש יומא).

לחץ כדי לכווץ...

ואוו איזה דיוק
נראה לי ששמעתי אותו פעם
אבל ממש התפעלתי ממנו שוב
זה מוסיף המון בתחושת האחריות האישית שלנו!

 

[מכנדבי]

נראה לי ששמעתי אותו פעם

לחץ כדי לכווץ...

הגר"א וייס חוזר על כך שוב ושוב.

 

[אברהם]

הרגשה של מוצאי תשעה באב.

אם מאן דהו שמע 'בת קול' במוצאי תשעה באב, כנראה שזה מה שהיא אומרת לנו.

לחץ כדי לכווץ...

בדרך אגב יש לציין, שהדבר מבואר בהלכה שמצד האבלות של היום אין לאכול בשר ויין במוצאי היום, ולכן גם בת"ב נדחה לא אוכלים במוצאי היום בשר ויין,
אף שאין את הענין של עשירי באב. לא בורחים מהאבלות מיד במוצאי הצום. (זאת אומרת שמ'שני דינים' אנחנו לא אוכלים היום בשר ויין, מדין עשירי באב ומדין מוצאי התענית).


ידעתי שיש כאלו שירגישו אחרת, וזה נכון גם שאחרי תשעה באב מגיע זמן הנחמה, שבת נחמו וט"ו באב,
אבל בכל זאת אני השנה במוצאי ת"ב הרגשתי את ההרגשה הזאת, (כידוע שיש כל מיני הקבלות בין ת"ב ליוכ"פ, אז ניסיתי לעשות הקבלה ביחס למוצאי הצום, וזה ה'בת קול' ששמעתי...), וזה נראה לי יותר נכון.

 

[אימתי]

כמדומה
הצום של יו"כ הוא היכי תימצי לזכות לכפרה עד סוף היום
אבל הצום של ת"ב הוא לא כדי להיגאל בסוף הצום, אלא כדי לאפשר גאולה בעולם, לתת מקום לגאולה במציאות שלנו. העניין הוא להיות חסרים אותה. וכיון שהובטחנו שכל המתאבל על ירושלים יזכה ויראה בשמחתה, הרי שגם אם עוד לא ראה בפועל בשמחתה יכול הוא לשמוע את הבת קול אומרת לו רצה אלוקים את מעשיך.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא יודע
אם אני חולק או מסכים
בכל אופן
מוצאי יו''כ אני יוצא עם תחושה של נקיות וסוף תקופה של תשובה שהביאה לריצוי ביני לבין ה'
מוצאי ט' באב, גם אם זה לא הזמן שצריך להיבנות או לא , זה וודאי הזמן שבו אני חש את זה
ואני יוצא אם תחושה של אבל שממשיך הלאה ולא נגמר
אנו מצפים לנחמה אבל עדיין לא נוחמנו !!
מי שיקרא בנביאים על הגלות ....
כך יהודי מחוייב להרגיש
ואם לא ה' ממש עצוב
שהרי זו תכלית הגלות שהיהודי ירגיש את הריחוק ויצטער על כך !
שירגיש שזה לא המצב התקין והראוי
וכן במפורש שירגיש שיש פה משהו מן המצב [ לפחות בצורה של כלל ישראל ]
שלא רצה עדיין ה' את מעשינו ...לא מספיק צריך עוד קצת....

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אני סבור כהמצדדים בריצוי וחילי מגמ' בחלק ומאחר ומידת הדין מעכבת אנו למה מחכים כדי לקבל שכר
וברור שאני לפחות לא הצדיק הכי גדול אבל כמו שציינו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה
ואם אני השתדלתי להתאבל ולבכות כפי כוחי ולפשפש במעשי כפי כוחי ולא נושענו זה בעיקר בגלל הכלל וכמובן גם בגללי אבל אני חושב שה' שמח בעבודה שלי ביום הזה גם אם הוא היה מצפה ליותר וכידוע מאמר הגר''א על שמח בחלקו של הקב''ה

 

[עמך]

כבר ר"ע ראה את התנאים בוכים והוא צחק,
מסבירים שאחרי שבוכים אפשר לצחוק,

הבכי עצמו מראה שלא אבדה תקוותינו,
אם בוכים על ביהמ"ק סימן שזה כאבילות על החי שתכף יבוא וייראה,

המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחה,
יזכה לא נאמר אלא זוכה, הא מה בא זה ללמדך, שכבר עכשיו אפשר לראות את העתיד,

אם אנחנו מראים שהקשר עם ה' הוא דבר שחשוב לנו,
א"כ מובטחים אנו שגם נראהו עין בעין שב לירושלים ברחמים רבים,

אם ירושלים על ראש שמחתינו,
אות היא כי תכף יגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק,
ובמהרה יקויים בנו הפס' 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אם ירושלים על ראש שמחתינו אות היא כי תכף יגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק,

לחץ כדי לכווץ...

זה אומרים כבר אלפיים שנה וזה לא כ''כ תכף אע''פ שהתאבלו מרורות גדולים וצדיקים וכנראה הקב''ה מצפה לתשובה מקיפה ויסודית של כלל ישראל

 

[עמך]

ה אומרים כבר אלפיים שנה וזה לא כ''כ תכף אע''פ שהתאבלו מרורות גדולים וצדיקים וכנראה הקב''ה מצפה לתשובה מקיפה ויסודית של כלל ישראל

לחץ כדי לכווץ...

אם הם התאבלו זה אומר שנשאר לנו רק קצת לעשות פיניש. אני מאמין בכל יום שיבוא, לא רק אם וכאשר.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אם הם התאבלו זה אומר שנשאר לנו רק קצת לעשות פיניש.

לחץ כדי לכווץ...

לא בהכרח אולי הרבה פיניש

אני מאמין בכל יום שיבוא, לא רק אם וכאשר.

לחץ כדי לכווץ...

גם אני על דרך זכו אחישנה אבל על דרך בעתה רק אם וכאשר וכמבואר בסוגיות בחז''ל ובמפרשים

 

[חם ליבי]

על זה אמר ר' גדליה אייזמן זצ"ל, דפנימיות ביהמ"ק קיימת גם היום, והצורה להמשיך אותה עלינו היא מכח הבכי והאבילות, שזה עצמו ממשיך את קדושת המקדש עלינו למרות שבפועל אין לנו את ביהמ"ק, [הוכחה יפה הוא כותב, מהמעשה בתענית כט. שיצתה יד מן השמים ולקחה את המפתחות של השערים, ומשמע שרק המפתחות חזרו למעלה, אבל קדושת המקדש עדיין קיימת בבחינת מה ודו'ק] אם כן יתכן ש"כי כבר רצה את מעשיך"

 

[זיז שדי]

שמעתי בת קול האומרת "כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים, ביתי יבנה בה נאום ה' צבאות"
לכו אכלו בשמחה לחמכם ושתו בלב טוב שכרכם כי יש שכר לפעולתכם

 

[חפץ בחיים]

אנו מצפים לנחמה אבל עדיין לא נוחמנו !!

לחץ כדי לכווץ...

שמע נא ידידי
אם משיח בן דוד לא בא בדור או שנים שאחר החורבן שאז ידעו היטב איך להתאבל ועל מה להתאבל משמע שאין האבלות עומדת כסיבה ישירה להביא את המשיח בסוף התענית. האבלת היא עצם נתינת המקום לבואו של משיח שאינו בא למקום שהוא אינו חסר.
וכיון שמשיח בן דוד בודאי יבוא יום אחד, הרי שהמקום שהוא יכס אליו הוא רק המקום שאנו פינינו לכבודו. ואם אנחנו ישבנו על הארץ וקוננו על כך שהוא חסר, הרי שהכשרנו במשהו את בואו אלינו. ולעניות הבנתי יש די בתפיסה זו בכדי לתת סיפוק אמיתי של עבודה שיש לה תוצאות. גם אם עדין לא ראיו אותם.

 

[אברהם]

סיפוק אמיתי של עבודה שיש לה תוצאות

לחץ כדי לכווץ...

יצא לי לראות השנה מהגאון רבי הלל זקס זצ"ל (בספר הרופא לשבורי לב), שמדגיש כמעט בכל שיחה על תשעה באב, שהקינות אינם 'סדרי עבודה', זה לא זמן להתעלות, ולא נהיים מהתענית של ת"ב כמלאכי השרת, זה זמן להיות אבלים ונזופים, מרוחקים וכאובים, כמו מישהו ששפכו עליו קיתון של רותחים וזרקו אותו מכל המדרגות... (כמובן, גם בזה יש גישות אחרות, אבל הניסוח שלך הזכיר לי את דבריו).

המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחה,
יזכה לא נאמר אלא זוכה, הא מה בא זה ללמדך, שכבר עכשיו אפשר לראות את העתיד,

אם אנחנו מראים שהקשר עם ה' הוא דבר שחשוב לנו,
א"כ מובטחים אנו שגם נראהו עין בעין שב לירושלים ברחמים רבים,

אם ירושלים על ראש שמחתינו,
אות היא כי תכף יגיע חשוק ונחשק לחושק וחשוק,
ובמהרה יקויים בנו הפס' 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'.

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי בת קול האומרת "כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים, ביתי יבנה בה נאום ה' צבאות"
לכו אכלו בשמחה לחמכם ושתו בלב טוב שכרכם כי יש שכר לפעולתכם

לחץ כדי לכווץ...

כל הווארטים על כל המתאבל זוכה ורואה בשמחתה, בלשון הווה, מהחתם סופר ועוד, לא באים להכהות את ההרגשה הקשה של האבלות.
האבלות צריכה להיות בכל תוקפה, עם כל העוצמה והכאב, ואז אפשר להרגיש את זה.
לא לענין לבוא מראש לתשעה באב מתוך גישה שהאבלות היא היכי תימצי להגיע אל השמחה...

הזכרתי למעלה מדברי הפוסקים שגם בת"ב נדחה אין ראוי לאכול במוצאי התענית בשר ויין,
מכמה תגובות למעלה זה נראה שאילו הפסיקה היתה בידם, הם היו מתקנים סעודה בבשר ויין, הלא הגיע זמן הנחמה והשמחה.
(נכון שבאמת כעת זה זמן הנחמה, אבל זה צריך לבוא מתוך 'עבודה', מתוך קושי, מתוך אי השלמה עם המצב שאנו נמצאים בו).