לך לך לך לך מ-ארצך, מ-מולדתך, ומ-בית אביך

[הצעיר שבחבורה]

וכבר תמה המלבי"ם שהרי ראשית יצא האדם מ"בית אביו", אחר כך יעזוב את מקום "מולדתו" ורק אחר כך יצא מ"ארצו".

וביאורו של המלבי"ם, דומני שיש בו לקח לכל אחד ואחד.

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך," אמר לו שתכלית היציאה הוא שיפרד מדעותיהם וממעלליהם הנשחתות,
כי האדם יקנה תכונות ומדות.
א] מן הארץ מאוירה ומזגה ומערכת מזלה.
ב] מן העיר ששוכן בה ומקום מולדתו שלומד וממנהגיהם ומדותיהם.
ג] מבית אביו.
וצוה ה' שעם היציאה הגופניית תהיה גם יציאה מחשביית, שיפרד מטבע ארצו שהיה מזגה רע וממדות אנשי מולדתו, וגם מאהבת בית אביו, ולכן תפס הסדר מארצו תחלה, שקל יותר שישכח האדם את ארצו משישכח את מולדתו, ומולדתו קל, לשכח מבית אביו, וע"כ אמר לך לך שילך אל עצמו נפרד בטבעו מכל אלה​