חוקת למה אלעזר היה צריך לראות את השחיטה (1 צופה)

[אחד יחיד]

ושחט אותה לפניו (יט, ג)

וברש"י, זר שוחט ואלעזר רואה, ע"כ.

ולא נתבאר טעמא מאי שהיה צריך לראות.

והנה בתרגום יונתן איתא ויבדיקנה בתמני סרי טריפן, ע"כ והיינו בדיקת י"ח טריפות, אלא דצ"ע דבגמ' (חולין יא, א) איתא ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה ע"ש. והרי דל"ש לבודקה דהא נשרפת שלימה, אמנם יעויין מש"כ התוס' (שבת כב, ב ד"ה וכי לאורה) דאהרן היה מסתכל בחבית סתומה ורואה מה שבתוכה ע"י האור של עמוד הענן ע"ש.

ולפ"ז שפיר היה בודקה אף שנשרפת כשהיא שלימה, והנה אי נימא הכי גם גבי אלעזר יבואר הטעם דבעינן לאלעזר רואה כיון שנשרפת שלימה. (ר' שאול מאמסטרדם)

 

[געגועים]

מעין הנ"ל:
בפסוק ושחט אותה לפניו פרש"י זר שוחט ואלעזר רואה, ודקדקו המפורשים הלא כיון שהשחיטה כשרה בזר לאיזה צורך היה ראיית אלעזר, גם צריך ביאור הלשון "אלעזר רואה" ולא אמר ואלעזר עומד על גבו, ופי' הגאון רבי חיים האלבערשטאם מצאנז זצוק"ל עפ"י תרגום יונתן בן עוזיאל וְיִבְדִיקְנָהּ בִּתְמַנֵי סְרִי טְרִיפַן, וכתב המפרש לאפוקי ממ"ד דסמכינן ארובא וא"צ בדיקה אלא שריפה כשהיא שלימה כדי לקיים בה תמימה ע"כ, ואמר הגה"ק הנ"ל עפמ"ש התוס' שבת (כב: ד"ה וכי לאורה) שהיה אהרן רואה מה שבתוך הטפיח ומה שבתוך החבית לאור הענן כי הענן מגלה להם מסתרות מה שאין העין יכול לראות, ואם כן היה יכול לקיים תמימה ולשרוף אותה כשהיא שלימה גם למ"ד דאין סומכין על הרוב, ע"י אור הענן, וז"כ רש"י (והוא מספרי) "ואלעזר רואה" באור הענן ובודק בח"י טריפות כדי לקיים שניהם, כלומר שלא לסמוך על הרוב ולשורפה כשהיא שלימה. עכדפח"ח. (מגד ירחים שנה ראשונה חוברת א' חודש תמוז תרפ"ה)​