- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,455
- נקודות
- 1,280
איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו.
הנה בנדר הלשון הוא כי ידור לה' ואילו בשבועה איתא לאסר איסר על נפשו.
ויש לעיין, מה טעם שנדר הוא לה' ואילו בשבועה הוא על נפשו.
וי''ל, אומר הרב מבריסק, שנדר הוא איסור על החפצא, דהיינו שהוא אוסר על עצמו את הדבר המסויים ועושה את זה ע''ע כקרבן והדבר נהפך להיות כקדשי ה' כלפיו ומועל בו. (והוא ע''פ נדרים ב. ו-לה) לכך כתיב נדר לה'.
מאידך בשבועה האיסור הוא על הגברא, היינו שאדם אוסר את עצמו על החפץ, לכך כתב שבועה לאסור על נפשו.
ועוד יובן לפי''ז מה הטעם שהנודר לא לישב בסוכה נדרו קיים והיינו כשאומר קונם שאני יושב בסוכה אסור לו לישב, בשונה מהנשבע לא לישב בסוכה שבטל ומותר לו לישב. והטעם הוא כנ''ל, כי הנשבע הוא נשבע על עצמו שלא יישב וזהו נשבע לבטל את המצווה. משא''כ בנדר הוא אוסר את החפץ על עצמו בהנאה והנדר רק חל על החפץ, ולא לב טל מעצמו את המצווה ולכך חל. (קולודצקי)
הנה בנדר הלשון הוא כי ידור לה' ואילו בשבועה איתא לאסר איסר על נפשו.
ויש לעיין, מה טעם שנדר הוא לה' ואילו בשבועה הוא על נפשו.
וי''ל, אומר הרב מבריסק, שנדר הוא איסור על החפצא, דהיינו שהוא אוסר על עצמו את הדבר המסויים ועושה את זה ע''ע כקרבן והדבר נהפך להיות כקדשי ה' כלפיו ומועל בו. (והוא ע''פ נדרים ב. ו-לה) לכך כתיב נדר לה'.
מאידך בשבועה האיסור הוא על הגברא, היינו שאדם אוסר את עצמו על החפץ, לכך כתב שבועה לאסור על נפשו.
ועוד יובן לפי''ז מה הטעם שהנודר לא לישב בסוכה נדרו קיים והיינו כשאומר קונם שאני יושב בסוכה אסור לו לישב, בשונה מהנשבע לא לישב בסוכה שבטל ומותר לו לישב. והטעם הוא כנ''ל, כי הנשבע הוא נשבע על עצמו שלא יישב וזהו נשבע לבטל את המצווה. משא''כ בנדר הוא אוסר את החפץ על עצמו בהנאה והנדר רק חל על החפץ, ולא לב טל מעצמו את המצווה ולכך חל. (קולודצקי)