נשא למה התורה מפרטת את כל קרבנות הנשיאים (1 צופה)

[אחד יחיד]

צריך להבין מדוע התורה מפרטת כל קרבן וקרבן שהקריבו הנשיאים שהרי כולם הקריבו אותו דבר בדיוק ודי היה לפרט קרבן אחד ולומר וכן הביאו כל הנשיאים ולשם מה האריכות הגדולה?

מבאר בספר דרכי מוסר בשם הסבא מקלם וז"ל שהתורה רצתה ללמדנו בזה כיצד מתייחסים אל יחיד כאשר הוא מאוגד בתוך הכלל כאשר רבים עושים מצוה מסויימת ניתן היה לחשוב שהכלל כולו נחשב ליחידה אחת ובהתאם לכך אין הברנה פרטית במעשיהם של היחידים המרכיבים את הכלל פרשת הנשיאים מלמדת אותנו שבשמים אין מתייחסים אל הרבים כאל כלל אלא שמחים על כל יחיד ויחיד כאילו היה יחידי בעולם בשום אופן אין אהבת הקב"ה לאיש ישראל ושמחתו בו מתמעטת בגלל שישנם עוד רבים שעשו את המצוה כמוהו.

לכן באותה מדה ששמח ה' בקורבנו של נחשון בן עמינדב שהקריב ביום הראשון שמח גם בקרבנותיהם של שאר הנשיאים והדבר מוצא את ביטויו בפירוט שפירטה התורה אצל כל אחד מהם הפירוט הרב בקרבנו של נחשון הוא גלוי של שמחה ואהבה של הקב"ה בקרבנו לפיכך החזרה על אותו פירוט אצל כל אחד ואחד מהנשיאים מורה על אהבה לכל יהיר אהבה שלא נפגמה פגימה כלשהי על ידי היעשות המצוה על ידי רבים וזה דבר שלא נמצא אצל בשר ודם עכ"ל הנה גודל טובו ואהבתו אותנו אוהב הקב"ה כל אחד מישראל כבן יחיד שלו. (דרכי מוסר – אהבת ה')

 

[אחד יחיד]

ורבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל מבאר שהוא כדי לתת לנו מושג והבנה בעניין הזהירות בכבוד הזולת.

וכמו שכתב הרמב"ן (בפסוק ב): והנכון בטעם הכתוב, כי הקב"ה חולק כבוד ליראיו כמו שאמר 'כי מכבדי אכבד' (שמואל א' ב, ל). והנה הנשיאים כולם
ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו יחד, ואי אפשר שלא יהיה אחד קודם לחברו, וכיבד את הנקדמים בדגלים בהקדמת ימים. אבל רצה להזכירם בשמם, ובפרט קרבניהם. ולהזכיר יומו של כל אחד, לא די שיזכיר ויכבד הראשון בלבד. 'זה קרבן נחשון בן עמינדב' ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו, כי יהיה זה קיצור בכבוד האחרים, ולכך אחרי זה חזר וכללם ביחד להגיד שכולם שקולים בפניו יתברך.

נוראים הדברים למתבונן, עד לאיזה עומק מגיע התייחסותה של התורה, ועד כמה חסה היא לכבודו של האדם. מעתה פשוט שחייב אדם להפליג בכבוד חברו עד כדי מסירות, ולא רק בדברים הגלויים, אלא אף במה שטמון בו תחושת בזיון, ולו הקלה ביותר! בנוסף לכך, מוטלת על האדם החובה לתור אחרי עצות ותחבולות כיצד יוכל להגביר את כבוד חברו (להתעדן באהבתך).

 

[אוהב ספר]

רמב"ן במדבר ז ב:

פר אחד כנגד אברהם איל אחד כנגד יצחק כבש אחד כנגד יעקב שעיר עזים אחד לכפר על מעשה יהודה שהביא הכתונת לאביו ולזבח השלמים בקר שנים כנגד דוד ושלמה שהתחילו במלכות והיו צדיקים והיתה המלכות שלימה אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה כנגד חמשה עשר מלכים שהיו מן רחבעם ועד צדקיהו מלך בן מלך מהם צדיקים גמורים מהם בינונים מהם רשעים גמורים זו מחשבתו של נחשון בן עמינדב ונתנאל בן צוער חשב גם כן בלבו שיביא חנוכה בשיעור זה וחשב בו טעם אחר (במדב"ר יג טו) והקריב על שם התורה לפי שהיה שבחו של שבט יששכר בחכמת התורה קערת כסף כנגד התורה שקרויה לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה) ונאמר בלחם הפנים (שמות כה כט) ועשית קערותיו וזבולון הקריב שהיה עוסק בפרקמטיא וטורח ונותן לתוך פיו של יששכר ונוטל שכר עמו קערה כנגד הים שהיה לחוף ימים (במדב"ר יג טז) וכן מצאו שם במדרש בכל שבט ושבט טעם מיוחד בקרבנו ובשיעורי הקרבן ולכך השוה אותם הכתוב לפרט כל אחד בעצמו כאילו לא הוזכר האחר ואחרי כן כללם כאחד לרמוז כי בעת אחת עלה במחשבתם להקריב החנוכה ולא קדם אחד לחבירו במחשבה ולא בהבאה לפני המשכן ועל זה הזכירם הכתוב לכולם בהשואה עכ"ל.​

 

[חפץ בחיים]

המדרש הכי ארוך על התורה הוא על פרשות הנשיאים כיון שדורש שם כל קרבן של כל נשיא באופן אחר
ולמדנו מכך שלכל נשיא היתה ונה אחרת שהביאה אותו לקרבן שווה לחבירו
וכיון שכך בודאי צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו כיון שאין כאן השויה בכלל
אלא שכך יצאו הדברים שכולם השתוו
ואת"ל הם הם הדברים שהתבארו כאן ע"י החברים היקרים.

 

[אוהב ספר]

ולמדנו מכך שלכל נשיא היתה ונה אחרת שהביאה אותו לקרבן שווה לחבירו
וכיון שכך בודאי צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו כיון שאין כאן השויה בכלל
אלא שכך יצאו הדברים שכולם השתוו

לחץ כדי לכווץ...

ממש כדברים האלה כתב הרמב''ן, וציינתי דבריו למעלה