ואתחנן למה לא הוזכר מצות תלמוד תורה בחומש דברים (1 צופה)

[דברי התלמיד]

והרי בחז''ל משמע שמצות ת''ת היא המצוה הכי חשובה ושקולה כנגד כל המצות ובחומש אצלנו משמע שע''י יראת שמים שישמרו את מצוות השי''ת יקבלו את א''י ולא ע''י ת''ת רק בפס' אחד כתוב ''ולמדם אותם''

 

[יוסף צ. הירשמן]

יש גם את הפסוקים המפורשים בקריאת שמע:

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ.

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם.

---

אמנם, בדרך הפשט, כל "שמיעה" שנאמרה בחוקים ומשפטים, אינה אלא שמיעה בקריאת התורה שבכתב, או שמיעת ההלכות שבעל פה מפי אביו או רבו, כגון:

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם.

וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה.

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.

וכהנה רבות.

---

עוד תמצא כמה מקומות שמפורש ענין הלימוד של האב לבנו ולבן בנו והרב לתלמידו, כגון:

וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

---

ורבותינו ז"ל דרשו בכמה מקומות שכתוב בהם לשון "שמירה" שהיא שמירת התלמוד, שיחזור עליה שלא תשכח, ויש כמה וכמה פסוקים כאלו, כגון:

וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם.

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ.

וצריך לעיין מתי יבא לשון השמירה על מצוות לא תעשה, ומתי על שמירת התלמוד וזכירתו.

---

וביסוד הדברים יש לדעת שהלימוד אינו מצוה אחת מיני רבות, אלא היא יסוד התורה והמצוות, היא הדרך ליראה את ה' ולאהבה אותו, היא הדרך לשמור ממצוות לא תעשה ולעשות מצוות עשה, והדברים שלובים וקשורים זה בזה.
כי אין לימוד בלי לעשות, והלומד ואינו עושה נח לו וכו'.
ואין עשייה בלי לימוד, כמאמר חז"ל אין בור ירא חטא וכו'. ונמנו רובתינו שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

ולעצם הענין, שהוא היחס בין לימוד התורה וחכמתה לבין מצוות היראה, יש כאן התעוררות עצומה להראות מעלת היראה, שהיא יסוד ושורש למצוות תלמוד תורה, ואצטט הנה כמה מאמרי חז"ל, מתוכן יובן תורף הענין:

---

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כ עמוד ב
מכאן א"ר פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי (חסידות, חסידות) מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא,

ובירושלמי מסכת שבת פרק א ה"ג:
א"ר יצחק בר אלעזר מה שעשת חכמה עטרה לראשה. עשת ענוה עקב לסולייסה. דכתיב [תהילים קיא י] ראשית חכמה יראת ה'. וכתיב [משלי כב ד] עקב ענוה יראת ה'.

---

ובגמ' מס' שבת דף לא:

אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו. בהי עייל?
מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד.

אמר רב יהודה: לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו, שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו.

משנת רבי אליעזר פרשה יג עמוד 255:
הרי הוא אומ' ראשית חכמה יראת ייי. אדם שיש בו תורה ואין בו יראה, למה הוא דומה, לשומר, שמסרו לו המפתחות הפנימיות, ולא מסרו לו המפתחות החיצונות.
ר' ינאי אומ', אוי לו למי שאין לו פלטין והוא עושה לו בית שער.

---

אח"כ מובא בגמ' שם מחלוקת מה עדיף, היראה או החכמה:

רבי סימון ורבי אלעזר הוו יתבי, חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא. אמר ליה חד לחבריה: ניקו מקמיה, דגבר דחיל חטאין הוא, אמר לו אידך: ניקו מקמיה; דגבר בר אוריין הוא. אמר ליה: אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא - ואמרת לי את בר אוריין הוא?
תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא, דאמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר: אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' וכתיב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וגו', שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, - תסתיים.

---

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו:
וייראו האנשים יראה גדולה מלמד, שהיראה גדולה מן החכמה ומן הבינה כי מי שיש לו חכמה ובינה ואין בו יראה אינו כלום כי כן אמר שלמה המלך ע"ה סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם (קהלת יב).

---

משנה מסכת אבות פרק ג משנה ח:
רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת

פירוש המשנה לרמב"ם שם:
זה דבר מוסכם עליו מן הפילוסופים גם כן, שהרגל המעלות כשיקדם לחכמה, עד שיושגו בקנין חזק, ואחר כן ילמד החכמה אשר תזרזהו על הטובות ההן - יוסיף שמחה בחכמה ואהבה בה ושקידה על ההוספה בה, הואיל ותעוררהו אל מה שהורגל. ואם קדמו קנייני הרעות, ואחר כן למד, ותהיה החכמה מונעתו ממה שיתאוה לו בהרגל - תכבד עליו וישליכנה.

---

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין - אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה, ואין בהן יראת שמים.
מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתיה עביד.
אמר להו רבא לרבנן: במטותא מיניכו, לא תירתון תרתי גיהנם.

ופרש"י:
ותרעא לדרתיה עביד - שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים.
תרתי גיהנם - להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה, ותירשו גיהנם במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם.

ועיין שם עוד

---

וכמובן שענין זה עמוק ורחב, ולא הבאתי אלא מעט דבש בקצה המטה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

ולפי שדבריו של אליהו זכור לטוב חביבין, אביאם בשלימות:

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה טו:
מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, שיושב הקדוש ברוך הוא ומחלק בידו מזונות לכל באי העולם ולכל מעשה ידיו שברא בעולם, מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. הכתוב אומר יראת ה' היא אוצרו (ישעיה ל"ג ו'), משל למלך בשר ודם, שהיו לו בנים ועבדים הרבה, ומבקש להוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו, וראה שאין מקבלין עליהן תוכחות, כתב כל דבריו על הנייר ותלאן בחצר החיצונה, כאיגרת פתוחה לכל אדם, והכרוז יוצא מלפני המלך ואומר, כל מי שיבא [ויקרא] את האיגרת הזאת יטול לחם ומזונות מלפני המלך, כך בית ישראל דומין בעולם הזה בדברי תורה, כיון שבא אדם לידי מקרא ומשנה ומלמד מהן יראת שמים ומעשה הטוב, (ושהן) [שהן] זנין ומפרנסין ומכלכלין אותו עד שיכנס לבית עולמו, [שנאמר] והיה אמונת עתך חוסן וגו' (שם /ישעיהו ל"ג/).
אמר לי, רבי מפני מה חביבין (עליך) [על הקדוש ברוך הוא] דברי תורה יותר מכל באי העולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולם, אמרתי לו, בני [מפני] שמכריעין את ישראל לכף זכות, ומחנכין אותן במצוות, ומביאין אותן לחיי עולם הבא, משל למלך בשר ודם, שיש לו בנים בתוך ביתו, ויש לו עבד זקן ביניהם, שהוא מלמד את בניו דרכים נאים ומעשים טובים, בכל יום ויום שנכנסין לפניו מניח את הכל, ואוהב את העבד הזקן שיש לו בתוך ביתו, אמר, אילמלי עבד זקן שיש לי בתוך ביתי, שהוא מלמד את בניי דרכים נאים ומעשים טובים, ומה יהיה (עליי) [עליהן], כך דברי תורה, הואיל ומכריעין את ישראל לכף זכות, מחנכין אותן במצוות ומביאין אותן לחיי העולם הבא, לפיכך חביבין עליו דברי תורה על הקדוש ברוך הוא יותר מכל באי העולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולם.