למה לא ללמוד בקיאות קודם כמו שצריך? (3 צופים)

[מרכז]

איתא בגמ' ע"ז יט. כמפורסם : "ואמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה שנאמר בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח ואף על גב דלא ידע מאי קאמר". כמו"כ הגר"א במשלי פ"ו פס' ח וז"ל :

הבריסקר רב היה אומר ד"ברור אצלנו שאם יאמר אדם מערכה בדברי תורה מבלי שקדמה לכך בקיאות בכל הש"ס, הרי שלא אמר כלום ורק העלה חרס בידו" (הרב מבריסק ח"א עמ' 106).
ומסופר על הגרב"ד (לא זכור לי כעת היכן ראיתי), דפ"א הקשה קושיה שיש עליה גמ' מפורשת, והדבר גרם לו להפסיק מלימוד העיון ולגרוס את הש"ס לתקופת מה ורק אח"כ חזר לעיין.


לאור כל זאת יל"ע טובא, והריני שואל זאת לפניכם כשאלת תם, מדוע לא ראינו שנהגו כך כלל בימינו? וכל הישיבות גדולות קולטות לתוכן בחורים רבים שלא "בקיאים בכל הש"ס" לכה"פ, ומ"מ לימוד העיון תופס את המקום המרכזי. ואמאי לא נהגו כדברי הגר"א ממש, שעד גיל הזקנה לא ילמדו אלא בקיאות ואח"כ יעברו ללמוד בעיון?

כמובן שהשאלה לא מחודשת ודשו בה רבים, אך אשמח לשמוע דעת הרבנים דהכא.

 

[אור זרוע לצדיק]

וכל הישיבות גדולות קולטות לתוכן בחורים רבים שלא "בקיאים בכל הש"ס" לכה"פ, ומ"מ לימוד העיון תופס את המקום המרכזי. ואמאי לא נהגו כדברי הגר"א ממש, שעד גיל הזקנה לא ילמדו אלא בקיאות ואח"כ יעברו ללמוד בעיון?

לחץ כדי לכווץ...

אם יקבלו רק אותם יפוק חורבא מניה שיטמאו בטומאת הרחוב

 

[מרכז]

אם יקבלו רק אותם יפוק חורבא מניה שיטמאו בטומאת הרחוב

לחץ כדי לכווץ...

נתפסת למילים השוליות, השאלה היא לא למה מקבלים, אלא למה זו השיטה בישיבות עצמם...

 

[אור זרוע לצדיק]

אתה צודק

אבל בדורנו שהמוחות חלושים אפשר שאם ישקיעו רק בבקיאות לא יגיעו לכלום בסוף

 

[בד קודש]

עולם הישיבות כפי שייסד אותו אותו מרנא הגר"ח מוולאזין, בנוי גם מעיון וגן מבקיאות.
בגיל הילדות לומדים רק את הבקיאות, וככל שגדלים משקיעים יותר בעיון, אך בשום פנים לא עוזבים את הבקיאות.

אדם שיעסוק רק בבקיאות כל ימיו יישאר שטחי ורדוד,
ואדם שיעסוק רק בעיון כל ימיו יהפוך לעקום ויחדש שטויות.
ועל כגון זה נאמר "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך"

הגמ' - ובוודאי הגר"א - לא דיברו על בקיאות של גפ"ת.
הם דיברו על בקיאות אמיתית בתורה.

 

[מרכז]

עולם הישיבות כפי שייסד אותו אותו מרנא הגר"ח מוולאזין, בנוי גם מעיון וגן מבקיאות.
בגיל הילדות לומדים רק את הבקיאות, וככל שגדלים משקיעים יותר בעיון, אך בשום פנים לא עוזבים את הבקיאות.

אדם שיעסוק רק בבקיאות כל ימיו יישאר שטחי ורדוד,
ואדם שיעסוק רק בעיון כל ימיו יהפוך לעקום ויחדש שטויות.
ועל כגון זה נאמר "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך"

הגמ' - ובוודאי הגר"א - לא דיברו על בקיאות של גפ"ת.
הם דיברו על בקיאות אמיתית בתורה.

לחץ כדי לכווץ...

אבל הגאון לא אומר לשלב את זה כדבריך, הוא אומר להתמקד עד הזקנה בבקיאות גרידא? ומהי אותה "בקיאות אמיתית בתורה" שלדבריך התכוונו אליה הגר"א והגמ'?
חוץ מזה, בדברי הגרי"ז מתבטא גם כן עניין ההקדמה של זה לזה, ולפי"ז לא ברור למה עדיף לשלב ולא להקדים את קומת הבקיאות לבדה ורק אח"כ לצלול לעיון?

 

[הרב מרודוש]

אני כתוב בעדינות
אבל השיטה הליטאית היא שהראש של הבחורים יהיה תפוס בלימוד
וזה לא קורה כשלומדים בבקיאות
נ.ב. את כל הציטוטים הנ"ל גדולי הדור זצ"ל ושליט"א ידעו עוד לפניך...

 

[מרכז]

נ.ב. את כל הציטוטים הנ"ל גדולי הדור זצ"ל ושליט"א ידעו עוד לפניך...

לחץ כדי לכווץ...

בודאי, למה יש הו"א אחרת? וזה גופא חלק מיסוד השאלה...

 

[תענוג]

איתא בגמ' ע"ז יט. כמפורסם : "ואמר רבא כו'

כמובן שהשאלה לא מחודשת ודשו בה רבים, אך אשמח לשמוע דעת הרבנים דהכא.

לחץ כדי לכווץ...

איני בא לחוות דעה כי איני מהרבנים דהכא ויש דרכים שונות טובות אתיחס בשיחתי להקושיא

עצת התחלקות נעורים\וזקנה גירסא\ועיון הוא כל מקום לפי ענינו, רוב בני אדם עיקר לימודם מבני חמש עד כמה שנים אחר החתונה, ועד שמתחיל בעיון ישיבתי יש כמה שנים לגרוס כדי להבין העיון הישיבתי.

בפשטות הישיבה לא נצרכה אלא בשביל העיון וכלשון ישיבה מתישב לבו בתלמודו, ולעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ ולב התלמידים חפץ בעיון ישיבתי.

מצד מימרא דרבא בלבד בלי פירושים אין צריך לפרש כאיסור רק עצה גם למי שאינו מבין כראוי אעפ"כ ילמד ויגרוס ואח"כ יעיין היינו כי בסוף יוכל לעיין.
וגם לא אמר דמקודם בימי נעוריו יגרוס כל התורה כולה, ואפשר לפרש לעולם יגרוס מקודם אותה הענין\המסכתא, והא ראיה שאמר לעולם והיינו כל ימיו יתנהג כן. (אולם רש"י מפרש במימרא דרבא ובראשונה לא יעשה כן (להגות בעיון) שמא יבטל והרב לא ימצא לו כל שעה עכ"ל אולם בימינו אפ"ל דהספרים כתובים ומבוארין ואין צריך לרב כל שעה וכן י"א לענין חרב אל הבדים דלא נמאמרה כשיש ספרי זמנינו המבארים היטב)
וכן ע"פ הגר"א מש"כ בתוך דברי הגר"א לפרש אם תורה אין קמח שצריך שילמד בגירסא כדי שיהיה לו במה לעיין. אם הבחור מוכן לשיעור שיש לו הידע הגירסא להבין מאותו השיעור אזי קיים בזה הגר"א שהוא עצה טובה.
אולם במש"כ דבימי הנעורים יש ללמוד הרבה אכן צריכין גם ללמוד הרבה אולם אין צריכין לזה את המגיד שיעור צריכין הישיבה בעיקר ללמד האיך לעיין, והימי נעורים שעליה מדבר הגר"א ללמוד הרבה לא מסתיימים אחר הלימוד בישיבה רק קצת זמן לפני הזקנה... והכל לפי הענין
*​

יש לציין עוד מימרא דרבא שם אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם קובץ על ידי ירבה, והיינו דיש לחזור לימודו כדי לזכור, והגאון רמ"ש שפירא זצ"ל כתב בהסכמה לספר הדרן עלך וז"ל ושמעתי מגאון הדרת רבינו הרב מבריסק זללה"ה כי שתי דרכים לזכרון אם ע"י חזרה ואם ע"י הסברת הדברים בטוב טעם. ומקורו במסכת עירובין (נד:) בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידן ופרש"י שם וז"ל ל"א מפרשין שמועותיהן, ומדקדקי בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן עכ"ל, ובירושלמי פ"ה דברכות הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח ע"כ. א"כ העיון הסבר הדברים בטוב טעם ישיבתי הוא גם דרך בחזרה להיות קובץ על יד ירבה.
*

עיקרו של דבר שהענינים עצה טובה הם. והעצה כמלא פי גמל, דאין אובסין את הגמל פרש"י אין אובסין אין מאכילין אותו הרבה על כרחו. לפום גמלא שיחנא, דור דור ודורשיו.​

 

[בד קודש]

אבל הגאון לא אומר לשלב את זה כדבריך, הוא אומר להתמקד עד הזקנה בבקיאות גרידא? ומהי אותה "בקיאות אמיתית בתורה" שלדבריך התכוונו אליה הגר"א והגמ'?
חוץ מזה, בדברי הגרי"ז מתבטא גם כן עניין ההקדמה של זה לזה, ולפי"ז לא ברור למה עדיף לשלב ולא להקדים את קומת הבקיאות לבדה ורק אח"כ לצלול לעיון?

לחץ כדי לכווץ...

השאלה מה נחשב עיון ומה נחשב בקיאות.
מי שמעלה בדעתו שהגאון רצה שילמדו ש"ס גפ"ת, מהרש"ל ומהרש"א כל החיים עד ימי הזקנה - יש לו טעות חמורה בהגיון השכל.

הבקיאות שאליה כיוונו גדולי הדורות הם העיון של הישיבות.
וודאי שתמיד יש מה לעיין יותר.
ואנו וודאי לא מצליחים להגיע לעיון של הגאון.

 

[מרכז]

וגם לא אמר דמקודם בימי נעוריו יגרוס כל התורה כולה, ואפשר לפרש לעולם יגרוס מקודם אותה הענין\המסכתא, והא ראיה שאמר לעולם והיינו כל ימיו יתנהג כן. (אולם רש"י מפרש במימרא דרבא ובראשונה לא יעשה כן (להגות בעיון) שמא יבטל והרב לא ימצא לו כל שעה עכ"ל אולם בימינו אפ"ל דהספרים כתובים ומבוארין ואין צריך לרב כל שעה וכן י"א לענין חרב אל הבדים דלא נמאמרה כשיש ספרי זמנינו המבארים היטב)
וכן ע"פ הגר"א מש"כ בתוך דברי הגר"א לפרש אם תורה אין קמח שצריך שילמד בגירסא כדי שיהיה לו במה לעיין. אם הבחור מוכן לשיעור שיש לו הידע הגירסא להבין מאותו השיעור אזי קיים בזה הגר"א שהוא עצה טובה.
אולם במש"כ דבימי הנעורים יש ללמוד הרבה אכן צריכין גם ללמוד הרבה אולם אין צריכין לזה את המגיד שיעור צריכין הישיבה בעיקר ללמד האיך לעיין, והימי נעורים שעליה מדבר הגר"א ללמוד הרבה לא מסתיימים אחר הלימוד בישיבה רק קצת זמן לפני הזקנה... והכל לפי הענין​

לחץ כדי לכווץ...

מש"כ כבודו בפירוש דברי הגמ', כך עלה בלבי אפשרות לו' עד שראיתי את הגר"א. הוא מדבר על התמקדות בבקיאות בלבד לכאורה בימי נעוריו.

 

[מרכז]

השאלה מה נחשב עיון ומה נחשב בקיאות.
מי שמעלה בדעתו שהגאון רצה שילמדו ש"ס גפ"ת, מהרש"ל ומהרש"א כל החיים עד ימי הזקנה - יש לו טעות חמורה בהגיון השכל.

הבקיאות שאליה כיוונו גדולי הדורות הם העיון של הישיבות.
וודאי שתמיד יש מה לעיין יותר.
ואנו וודאי לא מצליחים להגיע לעיון של הגאון.

לחץ כדי לכווץ...

אתה קובע קביעות מחודשות, מניין לך? יש מקור לדברים? גם ה"מערכה" שהבריסקר רב מתכוון אליה היא חבור'ה ברמת ההבנה של הגר"א?
הבריסקר רב אומר לך מפורש שצריך בקיאות בכל הש"ס קודם לאיזו מערכה...

 

[בד קודש]

לאט לך.
מרן הגרי"ז לא אמר לא ללמוד עיון לפני שיודעים את כל הש"ס.
בסך הכל הוא אמר את מה שכל צורב מתחיל יודע, שמי שאומר 'תורות' לפני שיודע ש"ס קרוב לוודאי שיטעה בלפחות מחצית מיסודותיו...
וכבר גמ' ערוכה היא - "כלי מלא מחזיק כלי ריקן אינו מחזיק".

אבל אדונינו הגר"א ודאי דיבר על בקיאות עיונית,
אין זה חידוש אלא הגיון צרוף.
האם נראה לך הגיוני שניתן לצאת ת"ח אמיתי רק מלשבת 30 שה על גפ"ת ומהרש"א?
מלבד זאת, כדי לדעת ש"ס לא צריך בשביל זה את כל השנים עד הזקנה, מספיק עשור.. וכידוע על בחורים צעירים שסיימו...

 

[מרכז]

לאט לך.
מרן הגרי"ז לא אמר לא ללמוד עיון לפני שיודעים את כל הש"ס.
בסך הכל הוא אמר את מה שכל צורב מתחיל יודע, שמי שאומר 'תורות' לפני שיודע ש"ס קרוב לוודאי שיטעה בלפחות מחצית מיסודותיו...
וכבר גמ' ערוכה היא - "כלי מלא מחזיק כלי ריקן אינו מחזיק".

לחץ כדי לכווץ...

לא כתבתי שהגרי"ז אמר שלא ללמוד, הוא אמר שצריך את הבקיאות לפני. ולא, הוא לא כתב ש"יטעה בלפחות מחצה" וכו', אלא הוא כתב ש"לא אמר כלום ורק העלה חרס בידו", אז לא יודע מה המשמעות אם לא שבעייתי ללמוד עיון ישיבתי לפני שמתמסרים לבקיאות.

אבל אדונינו הגר"א ודאי דיבר על בקיאות עיונית,
אין זה חידוש אלא הגיון צרוף.
האם נראה לך הגיוני שניתן לצאת ת"ח אמיתי רק מלשבת 30 שה על גפ"ת ומהרש"א?
מלבד זאת, כדי לדעת ש"ס לא צריך בשביל זה את כל השנים עד הזקנה, מספיק עשור.. וכידוע על בחורים צעירים שסיימו...

לחץ כדי לכווץ...

א. זה חידוש כי אם הוא כותב שעיקר העניין הוא להקיף ולמעשה בצורת הלימוד שאתה מדבר עליה קשה להקיף כמו שהגאון מתאר... ובנוסף, כשאדם לומד בשביל לאגור ולאסוף, לרוב זה לא נראה כמו העיון הישיבתי בלשון המעטה.
ב. מי אמר שבגיל 40 הוא צריך להיות גאון הדור? בהחלט ייתכן שאחרי שילמד שלושים שנה באופן שיוביל אותו לדעת ש"ס עם כל דקדוקי הפשט והמחלוקת הנסתרות וכו' בין רש"י לתוס', ואח"כ יעיין בשנותיו הנוספות, יהיה גדול ביותר.
ג. כדי לדעת ש"ס על בוריו תוס' ומהרש"א מהרש"ל כמו שציינת, בהבנת הפשט בצורה ברורה, ולזכור את הדברים לא בטוח שלכולם מספיק עשור. תשאל את הרב יהושע כהן כמה זמן לקח לו, מישהו שיודע לומר כמה מחלוקת בלתי מפורשות בין רש"י לתוס' יש בכל מסכת ולציין שורות בגמ', זה לא משהו שבא ברגל סתם כך..

 

[בד קודש]

לא כתבתי שהגרי"ז אמר שלא ללמוד, הוא אמר שצריך את הבקיאות לפני. ולא, הוא לא כתב ש"יטעה בלפחות מחצה" וכו', אלא הוא כתב ש"לא אמר כלום ורק העלה חרס בידו", אז לא יודע מה המשמעות אם לא שבעייתי ללמוד עיון ישיבתי לפני שמתמסרים לבקיאות.

א. זה חידוש כי אם הוא כותב שעיקר העניין הוא להקיף ולמעשה בצורת הלימוד שאתה מדבר עליה קשה להקיף כמו שהגאון מתאר... ובנוסף, כשאדם לומד בשביל לאגור ולאסוף, לרוב זה לא נראה כמו העיון הישיבתי בלשון המעטה.
ב. מי אמר שבגיל 40 הוא צריך להיות גאון הדור? בהחלט ייתכן שאחרי שילמד שלושים שנה באופן שיוביל אותו לדעת ש"ס עם כל דקדוקי הפשט והמחלוקת הנסתרות וכו' בין רש"י לתוס', ואח"כ יעיין בשנותיו הנוספות, יהיה גדול ביותר.
ג. כדי לדעת ש"ס על בוריו תוס' ומהרש"א מהרש"ל כמו שציינת, בהבנת הפשט בצורה ברורה, ולזכור את הדברים לא בטוח שלכולם מספיק עשור. תשאל את הרב יהושע כהן כמה זמן לקח לו, מישהו שיודע לומר כמה מחלוקת בלתי מפורשות בין רש"י לתוס' יש בכל מסכת ולציין שורות בגמ', זה לא משהו שבא ברגל סתם כך..

לחץ כדי לכווץ...

אין לי מושג מה אתה רוצה.
דברי הגרי"ז מתבדרין בי מדרשא כבר שנים, גם הוא עצמו לא למד כך, וכן בניו וממשיכי דרכו.
הוא לא מדבר על הלימוד אלא על כתיבה.
אתה זה שעושה את ההקשר ועל דעת עצמך בלבד.

בנוגע לדברי הגר"א,
א. כבר אמרתי שמי שחושב שרוב שנותיו הגר"א עסק בבקיאות שלנו יש לו בעיה בהגיון שכלו.
ב. הוא אומר מפורשות ימי הזקנה. שוב, מי שחושב שהדרך הנכונה היא שעד ימי הזקנה יש ללמוד גפ"ת יש לו בעיה בהגיון שכלו.
ג. אבל לא צריך בשביל זה את כל השנים עליהם מדבר הגר"א.

בנוסף, לא ברירא לי להיכן אתה חותר.
אמרת שגם אתה יוצא מנקודת הנחה שגדולי הדורות שייסדו את עולם הישיבות, ראו את הגמ' והגר"א,
אך אם באמת זו נקודת המוצא היית אמור לשמוח על כל תשובה שתתרץ את דברי הגר"א עם דרך תלמידו הלא הוא מרנא הגר"ח מוולאזין..

 

[מרכז]

אין לי מושג מה אתה רוצה.
דברי הגרי"ז מתבדרין בי מדרשא כבר שנים, גם הוא עצמו לא למד כך, וכן בניו וממשיכי דרכו.
הוא לא מדבר על הלימוד אלא על כתיבה.
אתה זה שעושה את ההקשר ועל דעת עצמך בלבד.

בנוגע לדברי הגר"א,
א. כבר אמרתי שמי שחושב שרוב שנותיו הגר"א עסק בבקיאות שלנו יש לו בעיה בהגיון שכלו.
ב. הוא אומר מפורשות ימי הזקנה. שוב, מי שחושב שהדרך הנכונה היא שעד ימי הזקנה יש ללמוד גפ"ת יש לו בעיה בהגיון שכלו.
ג. אבל לא צריך בשביל זה את כל השנים עליהם מדבר הגר"א.

בנוסף, לא ברירא לי להיכן אתה חותר.
אמרת שגם אתה יוצא מנקודת הנחה שגדולי הדורות שייסדו את עולם הישיבות, ראו את הגמ' והגר"א,
אך אם באמת זו נקודת המוצא היית אמור לשמוח על כל תשובה שתתרץ את דברי הגר"א עם דרך תלמידו הלא הוא מרנא הגר"ח מוולאזין..

לחץ כדי לכווץ...

1. לגבי הגרי"ז, מניין לך שהוא לא למד כך? אשמח למקור שלא עסק בעיקר בבקיאות בצעירותו. (מלבד זאת, ייתכן שמספר השנים בהם אדם יידרש לעסוק בבקיאות, תלוי בכשרונו של האדם ולא תמיד יצטרך כ"כ הרבה שנים כדי להיות בקיא וכפי שכתב כבודו, אני מניח שהגרי"ז היה בקיא בש"ס כבר בגיל צעיר).
2. הבאתי את המעשה מהגרב"ד שהפסיק בפועל מלימוד העיון ע"מ ללמוד בקיאות קודם.

לגבי הגר"א:
לומר "יש לו בעיה בהגיון שכלו" זה נחמד, אבל לא מבוסס. מי אמר שהגר"א לא הגיע לרמת שליטה ואחיזה בש"ס עוד לפני שעבר להתעמק בדברים? למה זה כה מופרך בעיניך? שוב, ייתכן שלגר"א ולגרי"ז זה לקח עשור או פחות, ולאנשים בדורנו זה יקח יותר.

לגבי שאלתך "לאן אני חותר", לא הבנתי את ההגיון. מי שהשאלה באמת כואבת לו, לא יסתפק בכל תשובה שהוא שומע. אשמח מאד להבין את דרך גדולי הדורות הנ"ל, ולכן אני מחפש תשובה טובה ומבוססת שתניח את דעתי.
אני בעצמי לא לומד לפי האופן המוצג בשאלה, אלא כדרך הישיבות כמובן, ודווקא לכן חושבני שיותר מובן מדוע איני מסתפק בכל תשובה.

 

[בד קודש]

1. לגבי הגרי"ז, מניין לך שהוא לא למד כך? אשמח למקור שלא עסק בעיקר בבקיאות בצעירותו. (מלבד זאת, ייתכן שמספר השנים בהם אדם יידרש לעסוק בבקיאות, תלוי בכשרונו של האדם ולא תמיד יצטרך כ"כ הרבה שנים כדי להיות בקיא וכפי שכתב כבודו, אני מניח שהגרי"ז היה בקיא בש"ס כבר בגיל צעיר).
2. הבאתי את המעשה מהגרב"ד שהפסיק בפועל מלימוד העיון ע"מ ללמוד בקיאות קודם.

לגבי הגר"א:
לומר "יש לו בעיה בהגיון שכלו" זה נחמד, אבל לא מבוסס. מי אמר שהגר"א לא הגיע לרמת שליטה ואחיזה בש"ס עוד לפני שעבר להתעמק בדברים? למה זה כה מופרך בעיניך? שוב, ייתכן שלגר"א ולגרי"ז זה לקח עשור או פחות, ולאנשים בדורנו זה יקח יותר.

לגבי שאלתך "לאן אני חותר", לא הבנתי את ההגיון. מי שהשאלה באמת כואבת לו, לא יסתפק בכל תשובה שהוא שומע. אשמח מאד להבין את דרך גדולי הדורות הנ"ל, ולכן אני מחפש תשובה טובה ומבוססת שתניח את דעתי.
אני בעצמי לא לומד לפי האופן המוצג בשאלה, אלא כדרך הישיבות כמובן, ודווקא לכן חושבני שיותר מובן מדוע איני מסתפק בכל תשובה.

לחץ כדי לכווץ...

א. אתה הוא זה שרוצה לברר,
רק אמרתי שדברי הגרי"ז על כתיבה אינם מוכיחים מאום על הלימוד עצמו,
חושבני שפשיטא לכולם כיצד למד הגרי"ז, אם יש לך ספק בעניין תברר אותו.

ב. אין למדין מפי מעשה.
יכול להיות שזה היה משבר, יכול להיות שזה היה רק בסוגיא ההיא ויכול להיות שזה כלל לא היה.

ג. הגר"א כותב שזה פסוק. שבימי הקציר - היינו רוב השנים - לעסוק בבקיאות, ובקיץ - היינו ימי הזקנה - לעסוק בעיון,
וכלשונו שלו "בקיץ שהוא סוף ימיו בעת זקנותו".
וכיון שברור לכולנו שאין נעשים תלמידי חכמים אמיתיים מללמוד רוב החיים מה שנקרא בימינו 'בקיאות',
מכאן אני מסיק שאין מדובר בבקיאות שלנו אלא בקיאות עיונית.

הנקודה עליה צריך לעמוד היא מה נקרא בקיאות ומה נחשב לעיון,
אם תמצא בדברי הגר"א מקור לכך שבקיאות אצלו זה מה שאנו מכנים בקיאות - תהיה לך שאלה.
עד אז, לא רואה מקום לספק בעניין.

 

[מרכז]

א. אתה הוא זה שרוצה לברר,
רק אמרתי שדברי הגרי"ז על כתיבה אינם מוכיחים מאום על הלימוד עצמו,
חושבני שפשיטא לכולם כיצד למד הגרי"ז, אם יש לך ספק בעניין תברר אותו.

ב. אין למדין מפי מעשה.
יכול להיות שזה היה משבר, יכול להיות שזה היה רק בסוגיא ההיא ויכול להיות שזה כלל לא היה.

ג. הגר"א כותב שזה פסוק. שבימי הקציר - היינו רוב השנים - לעסוק בבקיאות, ובקיץ - היינו ימי הזקנה - לעסוק בעיון,
וכלשונו שלו "בקיץ שהוא סוף ימיו בעת זקנותו".
וכיון שברור לכולנו שאין נעשים תלמידי חכמים אמיתיים מללמוד רוב החיים מה שנקרא בימינו 'בקיאות',
מכאן אני מסיק שאין מדובר בבקיאות שלנו אלא בקיאות עיונית.

הנקודה עליה צריך לעמוד היא מה נקרא בקיאות ומה נחשב לעיון,
אם תמצא בדברי הגר"א מקור לכך שבקיאות אצלו זה מה שאנו מכנים בקיאות - תהיה לך שאלה.
עד אז, לא רואה מקום לספק בעניין.

לחץ כדי לכווץ...

א. נראה שלא הובן אצלך העניין מהודעתי הקודמת, לא מדובר בגרי"ז על כתיבה... הוא מדבר סתם על מסירת חבור'ה, חושבני שבצורת הלימוד בישיבות לכל אחד יוצאות מערכות שיכול למסור על הסדרים שלמד, בא הגרי"ז ואומר שזה להעלות חרס, ע"ז שאלתי.
ב. לא למדין הלכה ממעשה, אך אכן את המעשה עצמו צריך להבין, ועדיף בכמה שפחות אוקימתות בדרך.
ג. אכן צריך לעמוד על הנקודה מהו העיון ומהי הבקיאות, אך זה שהגר"א כותב שמטרת הלימוד בצעירותו היא לאסוף תורה, מראה שהדגש אינו על הבנה עמוקה ועיונית (במושגים של ימינו), אלא במגמה בקיאותית.
אדם ששם בראש מעיניו את השאיפה שייאספו אצלו כמה שיותר דברי תורה כעת, בהכרח שיפגום הדבר בשאיפתו לאיכות ההבנה של כל דבר לעומקו. מלבד זאת, שכבר כתבתי לעי', אם כוונת הגר"א היא לבקיאות כזו שמשמעה "עיון של ימינו" כמו שכבודו רוצה להעמיד, כיצד ניתן לאסוף כ"כ הרבה תורה בצורת לימוד שכזו? הרי אפי' כשהותאם קצב הלימוד לדברי הרב שך וכו' על ההספק, לא היה זה קצב התואם התמקדות בבקיאות בכל רחבי הש"ס. יש הרי גם מסכתות שאינן הישיבתיות כמובן, וזה עוד בלא להכנס לספרים נוספים שצריך להקיף (תנ"ך מדרשים וכו').
ולא, חובת הראייה אינה על מי שמבין את המושג של פעם כמושג של היום, מי שרוצה לומר שיש חילוק הוא זה שצריך להביא ראייה. ובעיני האמירה ש"לא יתכן" לא מספקת כראייה לזה. מי אמר שאדם שעסק שנים בבקיאות ובקיא בכל שורה בגמ' על כל פירושיה באחרונים ובראשונים בפשט, ואח"כ מתעמק שנים נוספות בכל מה שלמד - יהיה רחוק כ"כ מלהיות גדול אמיתי?

 

[חד מבתראי]

קושייתך המרכזית כמובן היא מדברי רבא, שדבריו הם הלכה פסוקה המחייבם את כלל ישראל (באשר להגר"א, לכ"א מחכמי ישראל יש שיטה אחרת בלימוד, ולא תמיד זה קשור ושייך אלינו. ובאשר לדברי הגרי"ז, אכן אני לא מכיר בחורים שמוסרים שיעורים כלליים).
וכן דברי הגמ' במסכת שבת (סג א):
א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר ליסבר:
אכן, משמע כדבריך.
אך לא!
דברי הגמ' נסובים על זמנם, שהיה צריך ללמוד בע"פ מפי הרב, וללא זה - אכן לא היה שייך ללמוד, לכן עד גיל ח"י הפכו התלמידים את ראשם לכונן של אוצר החכמה, ומאז והלאה התחילו להשתמש בו, וכן דברי רש"י שם: דליגמר איניש - לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה:
דהיינו, קבלה איש מפי איש של מסורת התורה, ולא סתם שיש עניין לשנן מילים שוב ושוב.
ואילו בימינו אנו, שאכשר דרא ויש ברשותי כונן אוצר החכמה, מלאכה זו אינה מיותרת. כשאני נדרש להבין מושג מסויים בקדשים - אני אפתח זבחים, וכן הלאה. אין צורך בשביל להבין ב"ק לדעת ש"ס שלם.

 

[בד קודש]

א. נראה שלא הובן אצלך העניין מהודעתי הקודמת, לא מדובר בגרי"ז על כתיבה... הוא מדבר סתם על מסירת חבור'ה, חושבני שבצורת הלימוד בישיבות לכל אחד יוצאות מערכות שיכול למסור על הסדרים שלמד, בא הגרי"ז ואומר שזה להעלות חרס, ע"ז שאלתי.
ב. לא למדין הלכה ממעשה, אך אכן את המעשה עצמו צריך להבין, ועדיף בכמה שפחות אוקימתות בדרך.
ג. אכן צריך לעמוד על הנקודה מהו העיון ומהי הבקיאות, אך זה שהגר"א כותב שמטרת הלימוד בצעירותו היא לאסוף תורה, מראה שהדגש אינו על הבנה עמוקה ועיונית (במושגים של ימינו), אלא במגמה בקיאותית.
אדם ששם בראש מעיניו את השאיפה שייאספו אצלו כמה שיותר דברי תורה כעת, בהכרח שיפגום הדבר בשאיפתו לאיכות ההבנה של כל דבר לעומקו. מלבד זאת, שכבר כתבתי לעי', אם כוונת הגר"א היא לבקיאות כזו שמשמעה "עיון של ימינו" כמו שכבודו רוצה להעמיד, כיצד ניתן לאסוף כ"כ הרבה תורה בצורת לימוד שכזו? הרי אפי' כשהותאם קצב הלימוד לדברי הרב שך וכו' על ההספק, לא היה זה קצב התואם התמקדות בבקיאות בכל רחבי הש"ס. יש הרי גם מסכתות שאינן הישיבתיות כמובן, וזה עוד בלא להכנס לספרים נוספים שצריך להקיף (תנ"ך מדרשים וכו').
ולא, חובת הראייה אינה על מי שמבין את המושג של פעם כמושג של היום, מי שרוצה לומר שיש חילוק הוא זה שצריך להביא ראייה. ובעיני האמירה ש"לא יתכן" לא מספקת כראייה לזה. מי אמר שאדם שעסק שנים בבקיאות ובקיא בכל שורה בגמ' על כל פירושיה באחרונים ובראשונים בפשט, ואח"כ מתעמק שנים נוספות בכל מה שלמד - יהיה רחוק כ"כ מלהיות גדול אמיתי?

לחץ כדי לכווץ...

א. מסירת חבורה וכתיבה זה היינו הך.
זה לא לימוד סדיר אלא בניית מערכות ויסודות.

ב. נדון על כך באשכול מעשיות מגדולי הדורות,
אין עניינו לכאן.

ג. זהו גופא, מה הכוונה לאסוף תורה?
האם כוונת הגר"א שיהיה שגור מילות הגמ' על לשונך כסדר הש"ס ללא כל הסבר?
או שמא כוונתו לידיעת השו"ט בלי המילים עצמם?
או אולי מתכוון הגר"א לידיעה שטחית של הגמ' עם רש"י?
או שרצה הגר"א לומר שצריך ללמוד גפ"ת עם מהרש"א בשביל "לאסוף תורה"?
כי לדעתי, ומן הסתם לדעת רבים וטובים, כוונתו לידיעה אמיתית של הש"ס עם ראשונים - ובשבילינו גם קצת מהאחרונים,
ובקיצור - הרייד של עולם הישיבות.

ומה שרוצה הגר"א לשלול הוא עיון עמוק,
עיון בתוך דברי הראשונים והאחרונים, התעמקות בכל פרט ופרט - מעבר למה שאנו לומדים בישיבות שהוא כמובן הבסיס.

ה. המציאות היא זו שמוכיחה שבמהלך הדורות השתנתה צורת הלימוד.
לכן, לא עלי להביא את הראיה, כי היא קיימת ועומדת.

כבר אמרתי, יש לדון קודם כל - מהו עיון ומהי בקיאות,
אחר כך נוכל לדון מה נכון ללמוד קודם.