- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,460
- נקודות
- 1,280
וימאן, ויאמר אל אשת אדוניו… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו' (לט, ח-ט)
יוסף מסרב להצעת אשת פוטיפר, שמשדלת אותו לחטוא, והכתוב מתאר זאת כך: "וימאן, ויאמר אל אשת אדוניו וגו'… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים".
לכאורה, תוספת המילה "וימאן" בתחילת הפסוק מיותרת, שהרי המיאון עולה מעצם התיאור בפסוק; כי כל המשך הפסוק מתאר את מיאונו של יוסף ואת הסברו לסירוב ("הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל יש לו נתן בידי… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו'"), ואם כן, אין צורך לציין בתחילת הפסוק "וימאן".
השפת אמת מיישב זאת כך:
"פירוש, בתחילה מיאן בעבירה בלי טעם, רק כמו שאמרו חז"ל, אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, רק מה אעשה אבי שבשמים גזר עלי. ואמת, שעל ידי יראת שמים זה זוכין אח"כ למצוא טעמים לבחור בטוב ולמאוס ברע. לכן, על ידי 'וימאן', בא לנתינת טעם… הוא שאמרו חז"ל (אבות, ג, ט), כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת…".
כלומר, התורה באה ללמדנו כיצד על אדם לנהוג כשהוא עומד בפני פיתוי לחטוא: השלב הראשון הוא, "למאן", דהיינו, עוד בטרם מתן טעמים שכליים מנומקים ומפורטים, עליו למאן מכוח עצם הידיעה שהדבר שהוא עומד לעשות נוגד את רצון הקב"ה, וזהו "וימאן"; רק לאחר מכן, יגיע מקומם של הנימוקים השכליים וההגיוניים, כפי שאכן הוסיף יוסף בהמשך – הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכו'; כאשר אדם הולך בדרך זו, וממאן תחילה מכוח ציווי ה' בלבד גם מבלי ידיעת הטעמים המדויקים, על ידי כך מסייעים לו משמים להבין את הטעמים לאשורם (והדבר כלול במאמר חז"ל במסכת אבות, "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת"). לכן נאמר תחילה "וימאן", ובהמשך מפורטים טעמי המיאון (לימוד יומי).
יוסף מסרב להצעת אשת פוטיפר, שמשדלת אותו לחטוא, והכתוב מתאר זאת כך: "וימאן, ויאמר אל אשת אדוניו וגו'… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים".
לכאורה, תוספת המילה "וימאן" בתחילת הפסוק מיותרת, שהרי המיאון עולה מעצם התיאור בפסוק; כי כל המשך הפסוק מתאר את מיאונו של יוסף ואת הסברו לסירוב ("הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל יש לו נתן בידי… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו'"), ואם כן, אין צורך לציין בתחילת הפסוק "וימאן".
השפת אמת מיישב זאת כך:
"פירוש, בתחילה מיאן בעבירה בלי טעם, רק כמו שאמרו חז"ל, אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, רק מה אעשה אבי שבשמים גזר עלי. ואמת, שעל ידי יראת שמים זה זוכין אח"כ למצוא טעמים לבחור בטוב ולמאוס ברע. לכן, על ידי 'וימאן', בא לנתינת טעם… הוא שאמרו חז"ל (אבות, ג, ט), כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת…".
כלומר, התורה באה ללמדנו כיצד על אדם לנהוג כשהוא עומד בפני פיתוי לחטוא: השלב הראשון הוא, "למאן", דהיינו, עוד בטרם מתן טעמים שכליים מנומקים ומפורטים, עליו למאן מכוח עצם הידיעה שהדבר שהוא עומד לעשות נוגד את רצון הקב"ה, וזהו "וימאן"; רק לאחר מכן, יגיע מקומם של הנימוקים השכליים וההגיוניים, כפי שאכן הוסיף יוסף בהמשך – הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכו'; כאשר אדם הולך בדרך זו, וממאן תחילה מכוח ציווי ה' בלבד גם מבלי ידיעת הטעמים המדויקים, על ידי כך מסייעים לו משמים להבין את הטעמים לאשורם (והדבר כלול במאמר חז"ל במסכת אבות, "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת"). לכן נאמר תחילה "וימאן", ובהמשך מפורטים טעמי המיאון (לימוד יומי).