עשי"ת, יום כיפורים מדוע אחטא ואשוב גרוע ממי שכלל לא מעלה על דעתו לשוב? (1 צופה)

[נדיב לב]

לאור דברי הר"ן והמבי"ט (צוטטו בלשונם במאמר הזה), שדי בכך שאדם מעלה על מחשבתו לשוב בתשובה - כדי שיוקל חטאו ועונשו.
יש להעיר ממאמר חז"ל ביומא, האומר אחטא ואשוב אין מספקין בידו לעשות תשובה. ודרוש הסבר במה הוא גרוע מאשר אדם שכלל לא מעלה על דעתו לשוב בתשובה בשעה שהוא חוטא. ויש ליישב בשופי. מוזמנים לשפות את ההערה בלי דוחק ובלי קושי...​

אי אי כמה חמור לעשות את התורה והתשובה קרדום לחפור בה...

 

[הוגה דעות]

דרוש הסבר במה הוא גרוע מאשר אדם שכלל לא מעלה על דעתו לשוב בתשובה בשעה שהוא חוטא.

לחץ כדי לכווץ...

פשוט מאד. תשובה זה להתחרט מהעבירה. בנאדם שלא מעלה על דעתו לחזור בתשובה, יכול אחר כך להתחרט אם פתאום הוא יתעורר לשוב אל אביו שבשמיים. אבל אדם שבשעה שהוא עושה הוא מתכנן להתחרט אחר כך, זה חמור הרבה יותר, כי הוא בעצם עושה על דעת כן שהוא יתחרט אחר כך, ואין אחר כך חרטה מושלמת, כי בשעה שהוא עשה את העוון הוא ידע שהוא רוצה להתחרט.
זה דומה לאדם שחוטא כלפי חבירו על מנת לבקש ממנו אחר כך מחילה, זה נראה לך בקשת מחילה רצינית ואמיתית?
במילים אחרות: המושג חרטה, זה שאדם מסתכל פתאום על העבר באור אחר ובדעה אחרת מתוך תובנות ורגשות שונים מאלו שהיו לו בשעה שהוא עשה את המעשה שעליו הוא מתחרט. ואדם שבשעה שהוא עשה את המעשה היה בדעתו להתחרט, הרבה יותר קשה לו להגיע לחרטה אמיתית, כי ההסתכלות שלו עכשיו לא באמת שונה מאיך שהוא הסתכל על זה אז - גם אז הוא תכנן להתחרט על זה.

 

[נדיב לב]

פשוט מאד. תשובה זה להתחרט מהעבירה. בנאדם שלא מעלה על דעתו לחזור בתשובה, יכול אחר כך להתחרט אם פתאום הוא יתעורר לשוב אל אביו שבשמיים. אבל אדם שבשעה שהוא עושה הוא מתכנן להתחרט אחר כך, זה חמור הרבה יותר, כי הוא בעצם עושה על דעת כן שהוא יתחרט אחר כך, ואין אחר כך חרטה מושלמת, כי בשעה שהוא עשה את העוון הוא ידע שהוא רוצה להתחרט.
זה דומה לאדם שחוטא כלפי חבירו על מנת לבקש ממנו אחר כך מחילה, זה נראה לך בקשת מחילה רצינית ואמיתית?
במילים אחרות: המושג חרטה, זה שאדם מסתכל פתאום על העבר באור אחר ובדעה אחרת מתוך תובנות ורגשות שונים מאלו שהיו לו בשעה שהוא עשה את המעשה שעליו הוא מתחרט. ואדם שבשעה שהוא עשה את המעשה היה בדעתו להתחרט, הרבה יותר קשה לו להגיע לחרטה אמיתית, כי ההסתכלות שלו עכשיו לא באמת שונה מאיך שהוא הסתכל על זה אז - גם אז הוא תכנן להתחרט על זה.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח. אכן זה מה שרמזתי

אי אי כמה חמור לעשות את התורה והתשובה קרדום לחפור בה...

לחץ כדי לכווץ...

כלומר, הגדר של 'אחטא ואשוב' - שהתשובה מהווה כעת סיבה לחטא (שלכן אינו מנסה להתמודד עם יצרו גם אם יכול לו - בגלל 'התשובה' המונחת בצידה. וזה גם הטעם 'אחטא ויוה"כ מכפר', שאינו שב באמת אלא מנצל זאת לעבור על חטא).

ובאמת עפ"י זה דנתי במה שאנשים אומרים לפני ר"ה או יו"כ, "אני מקבל ע"ע מר"ה הקרב ובא", ולכאורה מדוע אינו בגדר אחטא ואשוב, אולם לדברינו מבואר היטב, שכאן הוא נסמך על ר"ה שיהיה בכוחו להתגבר על יצרו.

שו"ר מש"כ התניא בפרק כה וכמדומני שזכיתי לכון לדברי במידה מסויימת. וזת"ד: ואף שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין כו' היינו שאין מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה אבל אם דחק השעה ועשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה. ואעפ"כ כל איש ישראל מוכן ומזומן למסור נפשו על קדושת ה' שלא להשחוות לע"ז אפי' לפי שעה ולעשות תשובה אח"כ והיינו מפני אור ה' המלובש בנפשם כנ"ל שאינו בבחי' זמן ושעה כלל אלא למעלה מהזמן ושליט ומושל עליו כנודע. וכו' ולזה תקנו ברכת סלח לנו שלש פעמים בכל יום על עון ביטול תורה שאין אדם ניצול ממנו בכל יום וכמו התמיד שהיה מכפר על מצות עשה. ואין זה אחטא ואשוב אא"כ שבשעת החטא ממש הוא סומך על התשובה ולכך חוטא כמ"ש במ"א:

וכ"כ בעל התניא באגרת פרק יא, וזה לשונו:
ואין זה אחטא ואשוב. כי היינו דוקא שבשעת החטא היה יכול לכבוש יצרו אלא שסומך בלבו על התשובה ולכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא אין מספיקין וכו'.

 

[נדיב לב]

כמו כן אציע רעיון נוסף.
באמירה של 'אחטא ואשוב' האדם מגלה לנו שיש בכוחו לסור מהחטא, שאל"כ והוא נגרר לגמרי אחרי תאוותיו, מה לו ולחשבון החטא והתשובה, ועל כן משלא גייס את כוחותיו שעמו לדחות את החטא העומד בפניו, אין מספקין בידו לעשות תשובה.

 

[נדיב לב]

מלבד זאת על פניו במה שאומר "אחטא ואשוב" מגלה בעצמו שאינו מאמין למה שאמרו חז"ל "אין מספיקין בידו לעשות תשובה"!
ולפי זה גם אם לא חטא בסוף, חמור עוונו.

ומעין זה ראיתי בחת"ס דרשות - לקוטים בש"ס המצו"ב

 

[נדיב לב]

כלומר, הגדר של 'אחטא ואשוב' - שהתשובה מהווה כעת סיבה לחטא (שלכן אינו מנסה להתמודד עם יצרו גם אם יכול לו - בגלל 'התשובה' המונחת בצידה. וזה גם הטעם 'אחטא ויוה"כ מכפר', שאינו שב באמת אלא מנצל זאת לעבור על חטא).

לחץ כדי לכווץ...

ועוד בענין אחטא ואשוב ראה מש"כ בספרים.

ספר פרי הארץ - פרשת תצוה
והנה החילוק שבין התורה ומצות הנביא, שהתורה היא כללות כל העולם כולו שהרי באורייתא ברא קוב"ה עלמא וכל הויות העולם תורה הם ומשם אפשרות הדביקות באין סוף ברוך הוא ע"י אור תורה, והמצות נקראים נרות כי נר מצוה (משלי ו, כג), לכן אפילו אם סר מן המצוה ימין או שמאל להויות עולם שנבראו בתורה, המאור שבה מחזירו למוטב (ירושלמי חגיגה א, ז) שהיא התשובה, אם לא באומר אחטא ואשוב (יומא פח ע"ב) שסורו רע שסר עם המאור שבה שהוא התשובה ובלתי התשובה לא היה סר לכן אין מספיקין. משא"כ המוותר על דברי הנביא שנשתלשלו משאינו מושג אל המושג באופן דבריו דווקא ואין לו דרך אחר חייב מיתה ודאי, שאם אין סדר ההשתלשלות הרי אין השאינו מושג דבוק במושג ואינו מחייהו. משא"כ העובר על דברי תורה כנ"ל:

ספר מקור מים חיים - פרשת כי תשא
טז) ובתוי"י פ' אחרי דצ"ז ע"ד וז"ל, שמעתי בשם מורי טעם הגון, כי כשחטא בשוגג בלא דעת אז יש תקנה בעושה תשובה בכוונה שנותן בו דעת להעלותו, מה שאין כן כשחוטא בדעת במה יתקננה, וזהו פי' הש"ס האומר אחטא ואשוב וכו' ודפח"ח, וכ"ה בס' בפ"י דכ"ח ע"ג. ובפ' מצורע דצ"ד ע"ב וז"ל, כמו ששמעתי בזה שני טעמים אחד דחוטא מדעת וכו', ב' כי תשובת המשקל וכו' וק"ל ודפח"ח עכ"ל. ובס' צפנת פענח ד"ט ע"ד וז"ל, מה שאין כן אם חטא בלא דעת שהוא הירידה אז תשובה מהני, והבן, שזהו כלל גדול ולא ניתן לכתוב:

ספר בת עין - דרוש לשבת תשובה
דרושים לשבת תשובה איתא בגמרא יומא דף פ"ה ע"ב במשנה, האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה:
ובגמ' שם דף פ"ז ע"א מקשה על המשנה הנ"ל, למה לי אחטא ואשוב אחטא ואשוב תרי זימני, ומשני הגמרא לכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, ומקשה הותרה לו ס"ד אלא נעשית לו כהיתר עכ"ל הגמרא. ויש להקשות, מאי ענין מימרא דרב לדין המשנה האיך תלוי זה בזה, הלא מימרא דרב מיירי אפילו בלא אמי' אחטא ואשוב, היינו שלא סמך עצמו על התשובה שיעשה אח"כ, רק מחמת שעבר על העברה ושנה בה נעשה לו כהיתר, אבל דין המשנה הוא מחמת שאמר אחטא ואשוב, היינו שעשה העברה על סמך התשובה שיעשה אח"כ, א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לי תרי זימני. עוד יש להקשות, האיך יכול לומר שטעם המשנה כשאומר ב' פעמים אחטא ואשוב הוא מטעמא דרב מחמת שנעשה לו כהיתר, הלא לפי טעמא דרב שנעשה לו כהיתר א"כ אין ברצונו כלל לעשות תשובה על העברה שעשה מחמת שנדמה לו שהוא היתר, ובמשנה איתא אין מספיקין בידו לעשות תשובה, פי' שהוא רוצה עכשיו ג"כ לעשות תשובה על העבירה שעשה כפי שהיה מחשבתו בשעה שעשה העבירה על סמך התשובה, רק אין מספיקין בידו מן השמים שיבא אל בחינת תשובה, או שמעכבין לו, או שאין עוזרין לו שיבא במחשבתו שרוצה בתשובה מכח אל הפועל. ועוד יש להקשות, עכ"פ יהיה האיך שיהיה הפירוש בגמרא עכ"פ נראה בהדיא מסקנת הגמרא שמה שאיתא במשנה ב"פ אחטא ואשוב הוא דווקא ולא סגי בחד זמנא, וברמב"ם הלכות תשובה פ"ד מנה כ"ד דברים המעכבים את התשובה ואחד מהם הוא האומר אחטא ואשוב חד זימנא וסגי בזה שגם כן מעכב את התשובה, ולכאורה הוא נגד המשנה והגמרא, וכבר עמדו בזה הנושאי כליו של הרמב"ם (לחם משנה):

ספר ישמח משה - פרשת נשא דף מג/ב
ועל פי זה נ"ל לפרש אמרם (יומא פ"ז [ע"א]) האומר אחטא ואשוב וכו', אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ולא אמר לא מועיל לו, או אין מסייעין לו, משום דבאמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), רק הא דבזה אין מועיל תשובה, היינו משום דעיקר התשובה היא החרטה, ואם כן אם חושב מקודם שעבר שישוב, אם כן הרי לא נתחדש לו חרטה והבן, אבל כשמתחרט גם על זה שחישב כך, ראוי שיועיל, רק סתם תשובה וחרטה על עבירה אינו מועיל. אך לפי זה יחשוב שיתחרט גם על זה, ואם כן גם זה לא יועיל וכן הולך וחוזר חלילה עד אין סוף, והיינו אין מספיקין, שאין התשובה שלימה שיהיה כדי סיפוק, והבן:

ספר ישמח משה - פרשת שלח לך דף נט/א
על פי שהקשיתי על התורה אם כן מצינו חוטא נשכר. והתירוץ הלא אמרינן (ברכות ל"ד [ע"ב]) במקום שבעלי תשובה עומדין וכו', ואם כן מצינו חוטא נשכר. וצריך לומר דהתשובה דמכפר יכול להיות נשכר על ידה, אם כן הכי נמי בזיון הסוטה מכפר, והבן. ולפי זה קשה מה הקשה ר' ישמעאל הא מסורת בידינו, והוא משנה במסכת יומא (דף פ"ז [ע"א]) האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואיתא על זה שני טעמים. (א), משום שאין כאן חרטה ואינו תוהה על הראשונות, כיון דידע מתחלה שיתחרט ואף על פי כן חטא. (ב), כיון דהתשובה סיבת החטא, אין קטיגור נעשה סניגור. ואם כן אם מכוונת בסתירתה לכך, הרי אין הבזיון מכפר משני הטעמים הנ"ל, וכיון דאינו מכפר, הדר הקושיא לדוכתיה הוה ליה חוטא נשכר. מיהו לא קשיא, דהא קיימא לן (נזיר כ"ג ע"ב) גדולה עבירה לשמה וכו', וקיימא לן דאשה מצווה על שבת (ישעיה מה יח), אם כן אף דהתירוץ לא שייך כאן, מכל מקום אתחלתא דקושיא אין כאן דהא אין כאן חוטא, והבן. ואם כן זה יתכן לר' עקיבא דוקא, אבל לר' ישמעאל אין כאן לשמה רק להנאת עצמה, ואם כן לא קשה מידי, דאם באמת מתכוונת לכך, לא מועיל ולא מידי דהוה ליה חוטא נשכר, והבן כי מיושב קושיות התוספת בס"ד. והנה לכאורה מענין פרה אדומה מוכח דקטיגור נעשה סניגור, דתבוא אמו ותקנח צואת בנה (במ"ר פי"ט ח'). רק דהתירוץ לזה דבדבר שנעשה לתיקון שאני, כמו שמצינו (יהושע ג' טו ט"ו) בחבל זה חטאתי, ובחבל זה תכפר לי. והנה קרח ידע מהקושיא, ולא רצה להשיג התירוץ, ועל פי זה מבואר המדרש והוא אחד עם המדרש (במ"ר פי"ח ח') ראה שלשלת גדולה וכו', והיינו מה ראה קרח לחלוק וכו', ושמא תאמר דראה שלשלת גדולה וכו', והלא כיון שהשלשלת הזה הוא סיבת חטאו, אין קטיגור נעשה סניגור ולא יועיל לו, לכך אמר פרשת פרה אדומה ראה, דמינה מוכח לפי דעתו דקטיגור נעשה סניגור, והוא נכון בס"ד:

ספר ערבי נחל - פרשת שלח
ויובן ג"כ עם דברינו משארז"ל (יומא פ"ט ע"ב) האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו כו', ודקדקו המפרשים מדוע קאמר ב' פעמים אחטא ואשוב, ודברי המפרשים בזה ידוע:
ולדרכנו אתי שפיר, כי בפעם הראשונה יצוייר שמותר לחטוא על דעת שישוב, כגון שהוא נבוך בשני סברות, אם לעשות כך הוא כבוד להשי"ת, או לעשות בהפכו הוא כבוד להש"י, ואינו יודע איך לעשות, ואין לו אדם אחר להשגיח במעשיו, אזי מוכרח לעשות עבירה או קצת ממנה כאשר עשה דוד המלך ע"ה בכרתו כנף מעילו, ועשה לכתחלה על סמך שכאשר יראה אח"כ שהוא עבירה יעשה תשובה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה בקפיטל שגיון לדוד כנ"ל, ואם כן הוי כמו אחטא ואשוב והוא טוב, משא"כ לעשות שני פעמים זה אי אפשר דבפעם ראשונה כבר יודע שדבר זה עבירה ואין לו לחזור ולעשותה, ואתי שפיר: