קרח מדוע בלעה האדמה גם את הרכוש (1 צופה)

[אחד יחיד]

לאיזה צורך בלעה הארץ גם את הרכוש, ולא רק את האנשים עצמם?

כותב על כך הספורנו: "שלא יזכו שיהנו צדיקים בעמלם, כענין 'נפלה סלע מחיקו, ומצאה עני ונתפרנס בה'". דהיינו, מטרת בליעת הרכוש הייתה, שלא יהנה מהרכוש אדם אחר, וזאת כדי שלא תהיה בידם זכות של צדקה.

ונמצאנו למדים, שזכות הצדקה עומדת לאדם לא רק כאשר אדם נותן לעני בכוונה, אלא גם במקרה שבו העני נהנה מרכושו של אדם בדרך מקרה, כגון שנפלה מידו מטבע ונהנה ממנה העני [וזהו שממשיך הספורנו "כעניין נפלה סלע (=מטבע) מידו ומצאה עני ונתפרנס בה"].

והנה, יסוד זה, שיש זכות צדקה אפילו אם נפלה סלע מידו וכו', מקורו במדרש (ספרי, פרשת כי תצא, פסקה רכג), ומדרש זה מובא גם ברש"י על דברים כד, יט, בפרשת כי תצא, בעניין מצוות "שכחה"; שם התורה מצווה, שאם אדם שכח עומר בשדה, לא ישוב לקחתו אלא ישאירנו שם כדי שימצאוהו עניים (וזוהי מצוות "שכחה"), ומוסיפה התורה על כך, "למען יברכך ה' אלוקיך", וכותב שם רש"י – "ואע"פ שבאת לידו שלא במתכוין; קל וחומר לעושה במתכוין. אמור מעתה: נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה – הרי הוא מתברך עליה (ספרי)" (וכן מובא גם ברש"י ויקרא, ה, יז). אלא ששם הדבר מחודש פחות, כי שם אמנם העומר נשכח בטעות ולא בכוונה, אך עדיין יש כאן כוונה, בעצם אי החזרה לקחתו, כדי לקיים את מצוות התורה; ואילו כאן בספורנו, מתבאר שאפילו אם סתם מצא עני מטבע שהפיל האדם, עומדת לאותו אדם זכות.

[האחרונים האריכו בשאלה, אם הכלל "מצוות צריכות כוונה" חל גם במצוות שבין אדם לחברו, כגון צדקה, ויש מביאים ראיה מדברי המדרש הנ"ל, ויש דוחים שאין משם ראיה, כי אין כוונת המדרש לכך שמתקיימת ממש מצוות צדקה, אלא יש זכות מסוימת לאותו אדם. ור' בהרחבה בשו"ת חבל נחלתו, ג, יג].

 

[הצעיר שבחבורה]

לאיזה צורך בלעה הארץ גם את הרכוש, ולא רק את האנשים עצמם?

לחץ כדי לכווץ...

רמב"ן - ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו" - שיעור הכתוב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספו בכל חטאתם ואל תגעו בכל אשר להם והטעם שאם לא יסורו משם יהיו נבלעים בפי הארץ ויזהירם שלא יגעו להציל מממונם דבר ולקחת להם כי חרם הוא ור"א אמר שאם באו להציל ממונם ירדו שאול כמו הם ואם כן יהיה זה כטעם ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח (בראשית יט כו) כאשר הזכרתי בטעמו שם (בפסוק יז).
מלבי"ם - עפ"ז עשה משה מעשה בפועל ללכת ולהחרים את דתן ואבירם בחרם ובשמתא, וזקני ישראל נצטרפו עמו בזה והלכו אחריו ושם גזר עליהם חרם ונידוי שלא לגעת בכל אשר להם​

 

[היא שיחתי]

ולמה אי אפשר לומר משום דהוי ממונו כגופו (בכמה וכמה גמ' מבואר דממונו כגופו אינו רק לענין חיובי נזיקין)

 

[אחד יחיד]

ולמה אי אפשר לומר משום דהוי ממונו כגופו (בכמה וכמה גמ' מבואר דממונו כגופו אינו רק לענין חיובי נזיקין)

לחץ כדי לכווץ...

עד כדי כך שהממון מחויב בעונשו של בעליו?

 

[היא שיחתי]

עד כדי כך שהממון מחויב בעונשו של בעליו?

לחץ כדי לכווץ...

הממון לא מחוייב בעונשו של בעליו פשוט הוא והממון חד הם

 

[אוהב ספר]

ולמה אי אפשר לומר משום דהוי ממונו כגופו (בכמה וכמה גמ' מבואר דממונו כגופו אינו רק לענין חיובי נזיקין)

לחץ כדי לכווץ...

עד כדי כך שהממון מחויב בעונשו של בעליו?

לחץ כדי לכווץ...

הממון לא מחוייב בעונשו של בעליו פשוט הוא והממון חד הם

לחץ כדי לכווץ...

אולי עדמש"כ הגר"א במגילת אסתר גבי ושללם לבוז עיי"ש