- הודעות
- 331
- תודות
- 1,295
- נקודות
- 104
כידוע בכל מקום הלכתא כרבא לגבי אביי חוץ מיע"ל קג"ם.
יש מי שהסביר את הטעם בזה?
יש מי שהסביר את הטעם בזה?
- מתחיל חוט יישר כח גדול
- תאריך התחלה
יומא נג: רבא כד הוה מיפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף אמרו ליה לרב יוסף הכי עביד רבא אמר ליה יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכא,
ובפירוש רבינו חננאל שם:
אודעוה לרב יוסף דהוה הוא סגי נהורא אמר יהא רעוא דתירום רישא אכולא כרכא. וי"א שתהיה בכל הלכה כרבא.
ושמעתי שהביאור בעובדא זו שרבא כל כך הקפיד על 'כבוד התורה' ולכך הלכה כמותו בכל מקום.
והוספתי על זה דבגמ' בעירובין ר"פ הדר מבואר דכל המורה הלכה בפני רבו מורידין אותו מגדולתו, והיינו משום חסרון בכבוד התורה, ודו"ק.
ובפירוש רבינו חננאל שם:
אודעוה לרב יוסף דהוה הוא סגי נהורא אמר יהא רעוא דתירום רישא אכולא כרכא. וי"א שתהיה בכל הלכה כרבא.
ושמעתי שהביאור בעובדא זו שרבא כל כך הקפיד על 'כבוד התורה' ולכך הלכה כמותו בכל מקום.
והוספתי על זה דבגמ' בעירובין ר"פ הדר מבואר דכל המורה הלכה בפני רבו מורידין אותו מגדולתו, והיינו משום חסרון בכבוד התורה, ודו"ק.
- הודעות
- 56
- תודות
- 201
- נקודות
- 70
הצל"ח במסכת סנהדרין דף כז עמוד א פלפל בזה.
אביי ורבא
אביי ורבא שנחלקו, הלכה כאביי ביע"ל קג"ם (בבא מציעא כב ב), אבל בכל שאר המקומות הלכה כרבא (רש"י פסחים עו ב ד"ה אמר לך: סדר תנאים ואמוראים לט).
יע"ל קג"ם הם סימני שש הלכות:
יאוש שלא מדעת (ראה ערך יאוש. בבא מציעא שם).
עד זומם למפרע הוא נפסל (ראה ערך עדים זוממים. סנהדרין כז א).
לחי העומד מאליו (ראה ערך מבוי. עירובין טו א); ויש מפרשים ימי לידה (ראה ערך זבה וערך יולדת. תוספות נדה לז א ד"ה נקטינן, וקדושין נב א ד"ה ביע"ל, בשם רבנו תם); ויש מפרשים לא אפשר ולא מכוין (ראה ערך דבר שאינו מתכוין. תוספות קדושין שם, בשם בני נרבונא).
קדושין שלא נמסרו לביאה (ראה ערך קדושין. קדושין נב א).
גילוי דעת בגט (ראה ערך גלוי דעת. גיטין לד א).
מומר אוכל נבלות להכעיס (סנהדרין כז א).
בתלמוד נזכר גם שלהלכה תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (בבא מציעא מב א), אף על פי שנחלקו בכך אביי ורבא מה אמר רבה, ולדעת רבא אמר שפטור (גמ' שם לו ב), וביארו ראשונים שרבנן סבוראי הוסיפו כן (תוספות קדושין שם).
כשחולקים בטעם דבר
כלל זה שההלכה כרבא לגבי אביי, נחלקו הדעות האם נאמר רק כשחולקים בדין, אבל כשאינם חולקים אלא בטעמו של דבר אין כלל זה נוהג (בית יוסף יו"ד רכח ט; תוספות יום טוב נדרים ט א); או שאף במחלוקת בטעם הדבר הלכה כרבא (יד מלאכי קנג, בדעת הרי"ף והרא"ש).
כשנחלקו בדברי תנאים
וכן כשנחלקו בפסק הלכה שנחלקו בה תנאים, אם הלכה כפלוני או כפלוני, הלכה כרבא (כן משמע מרי"ף ברכות כז ב, וכסף משנה תפלה א ו), ואף כשנחלקו לא בסברת עצמם, אלא בסברת תנאים, שנחלקו כיצד סוברים אותם תנאים, הלכה כרבא (כן משמע מהמאור יבמות לח ב, ותוספות שבת קנה א ד"ה והלכתא)[15], וכן כשנחלקו סתם בדבר שכבר נחלקו בו תנאים או אמוראים קודמים - לא שנחלקו אם הלכה כפלוני או פלוני, אלא נחלקו בגופו של דבר - הלכה כרבא (רש"י פסחים עו ב ד"ה אמר; תוספות ישנים כריתות ז א ד"ה ובפלוגתא; מהרי"ק קלז)[16].
כשנחלקו אמוראים מאוחרים יותר במחלוקתם
כשנחלקו אמוראים מאוחרים במחלוקת של אביי ורבא - נחלקו ראשונים האם ההלכה כרבא (כן משמע מהרא"ש יבמות ד יג, ומלחמות לרמב"ן, וריטב"א שם לט א); או שאין אומרים הלכה כרבא, אלא הלכה-כבתראי (ראה ערכו. תוספות שם ד"ה אע"ג; רא"ש שם, בשם הלכות גדולות).
כשעוד אמורא סובר כאביי
כשיש עוד אמורא שסובר כאביי, ורבא הוא יחיד נגד רבים - נחלקו ראשונים אם אף בזה ההלכה כרבא (רמב"ן וריטב"א שם; כסף משנה רוצח ה ד); או שהלכה כרבים (ראה ערך הלכה א. רי"ף גיטין נ א; רא"ש שם ה ב; רמ"ע מפאנו קז).
כשהירושלמי סובר כאביי
כשבירושלמי נפסקה הלכה בדבר שבבבלי נחלקו בו אביי ורבא, הירושלמי מכריע, אפילו אם ההלכה כדברי אביי (כסף משנה שבת יח ב, בדעת הרמב"ם).
בהלכתא למשיחא
יש מן האחרונים שכתב שלא אמרו הלכה כרבא אלא בדברים שנהגו בזמן האמוראים, אבל לא בדברים של קדשים וכיוצא שלא נהגו אז (ראה ערך הלכתא למשיחא. נודע ביהודה תנינא אה"ע קכט); ויש שאינם מחלקים בכך (כסף משנה איסורי מזבח א ד; שיבת ציון כא).
אביי ורבא שנחלקו, הלכה כאביי ביע"ל קג"ם (בבא מציעא כב ב), אבל בכל שאר המקומות הלכה כרבא (רש"י פסחים עו ב ד"ה אמר לך: סדר תנאים ואמוראים לט).
יע"ל קג"ם הם סימני שש הלכות:
יאוש שלא מדעת (ראה ערך יאוש. בבא מציעא שם).
עד זומם למפרע הוא נפסל (ראה ערך עדים זוממים. סנהדרין כז א).
לחי העומד מאליו (ראה ערך מבוי. עירובין טו א); ויש מפרשים ימי לידה (ראה ערך זבה וערך יולדת. תוספות נדה לז א ד"ה נקטינן, וקדושין נב א ד"ה ביע"ל, בשם רבנו תם); ויש מפרשים לא אפשר ולא מכוין (ראה ערך דבר שאינו מתכוין. תוספות קדושין שם, בשם בני נרבונא).
קדושין שלא נמסרו לביאה (ראה ערך קדושין. קדושין נב א).
גילוי דעת בגט (ראה ערך גלוי דעת. גיטין לד א).
מומר אוכל נבלות להכעיס (סנהדרין כז א).
בתלמוד נזכר גם שלהלכה תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב (בבא מציעא מב א), אף על פי שנחלקו בכך אביי ורבא מה אמר רבה, ולדעת רבא אמר שפטור (גמ' שם לו ב), וביארו ראשונים שרבנן סבוראי הוסיפו כן (תוספות קדושין שם).
כשחולקים בטעם דבר
כלל זה שההלכה כרבא לגבי אביי, נחלקו הדעות האם נאמר רק כשחולקים בדין, אבל כשאינם חולקים אלא בטעמו של דבר אין כלל זה נוהג (בית יוסף יו"ד רכח ט; תוספות יום טוב נדרים ט א); או שאף במחלוקת בטעם הדבר הלכה כרבא (יד מלאכי קנג, בדעת הרי"ף והרא"ש).
כשנחלקו בדברי תנאים
וכן כשנחלקו בפסק הלכה שנחלקו בה תנאים, אם הלכה כפלוני או כפלוני, הלכה כרבא (כן משמע מרי"ף ברכות כז ב, וכסף משנה תפלה א ו), ואף כשנחלקו לא בסברת עצמם, אלא בסברת תנאים, שנחלקו כיצד סוברים אותם תנאים, הלכה כרבא (כן משמע מהמאור יבמות לח ב, ותוספות שבת קנה א ד"ה והלכתא)[15], וכן כשנחלקו סתם בדבר שכבר נחלקו בו תנאים או אמוראים קודמים - לא שנחלקו אם הלכה כפלוני או פלוני, אלא נחלקו בגופו של דבר - הלכה כרבא (רש"י פסחים עו ב ד"ה אמר; תוספות ישנים כריתות ז א ד"ה ובפלוגתא; מהרי"ק קלז)[16].
כשנחלקו אמוראים מאוחרים יותר במחלוקתם
כשנחלקו אמוראים מאוחרים במחלוקת של אביי ורבא - נחלקו ראשונים האם ההלכה כרבא (כן משמע מהרא"ש יבמות ד יג, ומלחמות לרמב"ן, וריטב"א שם לט א); או שאין אומרים הלכה כרבא, אלא הלכה-כבתראי (ראה ערכו. תוספות שם ד"ה אע"ג; רא"ש שם, בשם הלכות גדולות).
כשעוד אמורא סובר כאביי
כשיש עוד אמורא שסובר כאביי, ורבא הוא יחיד נגד רבים - נחלקו ראשונים אם אף בזה ההלכה כרבא (רמב"ן וריטב"א שם; כסף משנה רוצח ה ד); או שהלכה כרבים (ראה ערך הלכה א. רי"ף גיטין נ א; רא"ש שם ה ב; רמ"ע מפאנו קז).
כשהירושלמי סובר כאביי
כשבירושלמי נפסקה הלכה בדבר שבבבלי נחלקו בו אביי ורבא, הירושלמי מכריע, אפילו אם ההלכה כדברי אביי (כסף משנה שבת יח ב, בדעת הרמב"ם).
בהלכתא למשיחא
יש מן האחרונים שכתב שלא אמרו הלכה כרבא אלא בדברים שנהגו בזמן האמוראים, אבל לא בדברים של קדשים וכיוצא שלא נהגו אז (ראה ערך הלכתא למשיחא. נודע ביהודה תנינא אה"ע קכט); ויש שאינם מחלקים בכך (כסף משנה איסורי מזבח א ד; שיבת ציון כא).
- הודעות
- 59
- תודות
- 218
- נקודות
- 30
צל"ח מסכת סנהדרין דף כז עמוד א
קיי"ל בכוליה ש"ס כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם הלכה כאביי [עיין במסכת קידושין דף נ"ב ע"א ובמסכת בבא קמא דף ע"ג ע"א ובמסכת בבא מציעא דף כ"ב ע"ב ובמסכת סנהדרין דף כ"ז ע"א]. והנה צריך טעם על סידור יע"ל קג"ם, שהרי לדעת רש"י שהסימן של ל' הוא לחי העומד מאליו, היה ראוי להקדים הל' שהוא בסדר מועד לכולן, ואח"כ ג' שהוא גילוי דעת בגיטין שהוא במסכת גיטין, ואח"כ ק' שהוא קידושין שלא נמסרו לביאה שהוא במסכת קידושין, שניהן בסדר נשים שהוא אחר סדר מועד, ואח"כ ע' שהוא עד זומם שהוא בבבא קמא, ואח"כ י' שהוא יאוש שלא מדעת במסכת בבא מציעא, ואח"כ מ' שהוא מומר אוכל נבילות במסכת סנהדרין, ואף שעד זומם הוא ג"כ בסנהדרין, כפול הוא שכבר קדמה הפלוגתא בזה במסכת בבא קמא, והיה ראוי להיות סדרן לשיטת רש"י לג"ק עי"ם, ולשיטת התוס' [קידושין נ"ב ע"א ד"ה ביע"ל] שהל' הוא לידה במסכת נדה, היה ראוי לאחר הלמ"ד לכולן, וסדרן הוא גק"ע ימ"ל, אבל הסדר הזה שאחזו חכמי הש"ס יע"ל קג"ם מסורס הוא ובלתי על הסדר זמ"ן נק"ט סדר הש"ס הנכון, וכל כי האי טעמא בעי.
והסימן יהיה כך, דהנה דכל מקומות ששה פלוגתות הנ"ל לא מצינו דאיתותב רבא (בפלוגתא) [בתיובתא] רק ביאוש ובקידושין אבל בזולתן לא מצינו תיובתא, ואדרבא במומר איתותב אביי, אלא דאביי קאמר אליבא דר' מאיר וסתם משנה כוותיה דר' מאיר, ומ"מ אין מזה תיובתא אף מהסתם לרבא, דהרי רבא מוקי דבריו גם אליבא דר' מאיר. אלא שהשיטה הוא כך לפי שאיתותב רבא ביאוש ממילא בטלה דעתו גם בעד זומם, ולפי שבטלה דעתו בעד זומם בטלה דעתו גם בלמ"ד, לכל מר כדאית ליה רש"י לשיטתו ור"ת לשיטתו [עיין במסכת קידושין דף נ"ב ע"א בתוס' ד"ה יע"ל קג"ם], ולפי שאיתותב בלמ"ד לכל מר כדאית ליה איתותב גם בקידושין, ואף ששם סליק בלא"ה בתיובתא, מ"מ אי לאו דאיתותב בהנך קדמאי היה פירוקא לההוא תיובתא, ומדבטלה דעתו בקידושין בטלה דעתו בגיטין, ועפ"י זה בטלה דעתו גם במומר [אוכל נבלות], ומיהו [אבוהון] דכולהו יאוש שמשם התחיל התיובתא לצמוח לכל הני, ולכך סדרן שוב על הסדר יע"ל קג"ם. וזה החלי בעזר צורי וגואלי, וה' כחי ואילי, יגמור בעדי לסיים כפי החלי.
קיי"ל בכוליה ש"ס כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם הלכה כאביי [עיין במסכת קידושין דף נ"ב ע"א ובמסכת בבא קמא דף ע"ג ע"א ובמסכת בבא מציעא דף כ"ב ע"ב ובמסכת סנהדרין דף כ"ז ע"א]. והנה צריך טעם על סידור יע"ל קג"ם, שהרי לדעת רש"י שהסימן של ל' הוא לחי העומד מאליו, היה ראוי להקדים הל' שהוא בסדר מועד לכולן, ואח"כ ג' שהוא גילוי דעת בגיטין שהוא במסכת גיטין, ואח"כ ק' שהוא קידושין שלא נמסרו לביאה שהוא במסכת קידושין, שניהן בסדר נשים שהוא אחר סדר מועד, ואח"כ ע' שהוא עד זומם שהוא בבבא קמא, ואח"כ י' שהוא יאוש שלא מדעת במסכת בבא מציעא, ואח"כ מ' שהוא מומר אוכל נבילות במסכת סנהדרין, ואף שעד זומם הוא ג"כ בסנהדרין, כפול הוא שכבר קדמה הפלוגתא בזה במסכת בבא קמא, והיה ראוי להיות סדרן לשיטת רש"י לג"ק עי"ם, ולשיטת התוס' [קידושין נ"ב ע"א ד"ה ביע"ל] שהל' הוא לידה במסכת נדה, היה ראוי לאחר הלמ"ד לכולן, וסדרן הוא גק"ע ימ"ל, אבל הסדר הזה שאחזו חכמי הש"ס יע"ל קג"ם מסורס הוא ובלתי על הסדר זמ"ן נק"ט סדר הש"ס הנכון, וכל כי האי טעמא בעי.
והסימן יהיה כך, דהנה דכל מקומות ששה פלוגתות הנ"ל לא מצינו דאיתותב רבא (בפלוגתא) [בתיובתא] רק ביאוש ובקידושין אבל בזולתן לא מצינו תיובתא, ואדרבא במומר איתותב אביי, אלא דאביי קאמר אליבא דר' מאיר וסתם משנה כוותיה דר' מאיר, ומ"מ אין מזה תיובתא אף מהסתם לרבא, דהרי רבא מוקי דבריו גם אליבא דר' מאיר. אלא שהשיטה הוא כך לפי שאיתותב רבא ביאוש ממילא בטלה דעתו גם בעד זומם, ולפי שבטלה דעתו בעד זומם בטלה דעתו גם בלמ"ד, לכל מר כדאית ליה רש"י לשיטתו ור"ת לשיטתו [עיין במסכת קידושין דף נ"ב ע"א בתוס' ד"ה יע"ל קג"ם], ולפי שאיתותב בלמ"ד לכל מר כדאית ליה איתותב גם בקידושין, ואף ששם סליק בלא"ה בתיובתא, מ"מ אי לאו דאיתותב בהנך קדמאי היה פירוקא לההוא תיובתא, ומדבטלה דעתו בקידושין בטלה דעתו בגיטין, ועפ"י זה בטלה דעתו גם במומר [אוכל נבלות], ומיהו [אבוהון] דכולהו יאוש שמשם התחיל התיובתא לצמוח לכל הני, ולכך סדרן שוב על הסדר יע"ל קג"ם. וזה החלי בעזר צורי וגואלי, וה' כחי ואילי, יגמור בעדי לסיים כפי החלי.
- הודעות
- 1,952
- תודות
- 5,602
- נקודות
- 355
לענ''ד הוא משום שסברת רבא מחוורת יותר בפשט וביושר ואילו אביי יותר מפלפל ודוחק
אני גם מבין כך אבל יש פעמים שסברת אביי מחוורת יותר ולכן לא די בהסבר הזה.
- הודעות
- 1,952
- תודות
- 5,602
- נקודות
- 355
כנראה ביע''ל קג''ם ...
או שתפרט
כתבתי על סמך מה שישבתי לעצמי והתקשיתי מכמה מקומות. ב"ה כשאחזור על משנתי ואזכר אעדכן כאן.
- הודעות
- 186
- תודות
- 664
- נקודות
- 91
בגמרא בבא בתרא כב. רב אדא בר אבא היה רגיל לומר לתלמידים "אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא" [רש"י - עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות, כלומר ללמוד שלא לשובע, בואו לימדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא]. במהרש"א פירש שכוונתו היתה לומר שיבואו ללמוד אצל רבא שהלכה כמותו ברוב הש"ס ולא אצל אביי שהלכה כמותו רק בהלכות בודדות, ונקט בדבריו דוקא משל זה של עצמות משום שהמילה 'גרמי' שווה בגימטריה למילים 'יע"ל קג"ם'.
עוד מסופר בגמרא תענית כא: שבכל יום ו' היו שולחים לאביי שלום ממתיבתא דרקיעא. ובבן יהוידע ביאר שגם בזה היה רמז שהלכה כמותו בששה מקומות ולכן שלחו לו שלום דוקא ביום הששי.
- הודעות
- 186
- תודות
- 664
- נקודות
- 91
428 פעמים נחלקו אביי ורבא בש"ס.
בהקדמת הראשית חכמה משמע שהטעם שרבא היה גדול בתורה טפי.
- הודעות
- 2,230
- תודות
- 10,363
- נקודות
- 555
כנראה הלכה כרבא שהיה בתרא דהלכתא כבתראי ועי' תוס' ברכות יג ב
ועי' בתוס' (קידושין מה ע"ב ד"ה: הוה) "בכל מקום שהרב והתלמיד חולקין הלכה כדברי הרב באמוראי עד אביי ורבא, אבל מכאן ואילך פסקינן כבתראי" .
ועי' בתוס' (קידושין מה ע"ב ד"ה: הוה) "בכל מקום שהרב והתלמיד חולקין הלכה כדברי הרב באמוראי עד אביי ורבא, אבל מכאן ואילך פסקינן כבתראי" .
רבא נפטר לפני אביי.
- הודעות
- 2,230
- תודות
- 10,363
- נקודות
- 555
אבל היה צעיר ממנו
ומה קובע בתראי? הגיל?
- הודעות
- 2,230
- תודות
- 10,363
- נקודות
- 555
אלא המיתה?
לכאורה שראה דברי חברו ובכ"ז חלק
- הודעות
- 1,952
- תודות
- 5,602
- נקודות
- 355
הכונה שאביי ורבא בתראי לעומת קודמיהם אפילו רבה ורב נחמן רבותיהם אבל לא שייך בתראי בין אביי לרבא כי ענין הבתראי הוא לשמוע דעת הכרעת קודמיו ודעתו הוא ולשקול אבל אביי לעומת רבא הם ביצירת דעתם הם ואין לזה שום התכנות של בתראי
נושאים דומים
סוכות, שמח"ת ושמ"ע
מדוע קוראים מגילת קהלת בחג הסוכות?
סוכות, שמח"ת ושמ"ע
מדוע גדו"י בנו בעצמם סוכה ולא חשו לבזיון התורה?