בשל"ה חלק תורה שבכתב פרשת לך לך.
מה שאמרו חז"ל שאברהם קיים את כל התורה - כוונתם רק לאחר שמל. כיוון שהאומות היו עלולים להרגו לאחר המילה, לא יכול היה אברהם להסתכן ולסמוך על הנס - ורק לאחר שנצטווה במפורש היה יכול לא לחשוש.
 
תורת חיים לך לך צג, ב ד"ה בעצם היום הזה תירץ בגלל מעלתה של מצות מילה, שכוללת אור אלוקי הנמשך מלמעלה שאינו בערך לעבודת האדם, וגילוי זה הוא נעלה יותר ממצוות התורה. אברהם לא היה בכוחו להגיע לדרגא גבוהה כל כך של קיום מצות מילה, אלא לאחר שהשלים את עבודתו מלמטה בקיום מצוות התורה, ואז זכה והתגלה אליו גילוי נעלה של "בעצם היום הזה" (שהוא מעין הגילוי שיתגלה מלמעלה לעתיד לבוא, כאשר יתקיים "ומל ה' אלקיך את לבבך") - אז היה בכוחו למול.
 
קדושת לוי לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, פרשת וירא תירץ מכיוון שבמצוה זו מתבטאת גדולתם של הצדיקים שיכולים לעשות יותר מהקב"ה עצמו. והנה, שייך שהאב יאמר לבנו שהוא גדול ממנו, אך לא שייך שהבן מעצמו יאמר שהוא גדול מאביו - ולכן לא יכול היה אברהם למול ללא ציווי.

 
פשוט לא שייך לעשות ברית כשיש רק צד אחד, [זכור לי ג"כ מהגרי"ז]
מי שיוכל להאיר עיני לפי"ז מדוע ציוה יוסף את המצרים למול [כדאיתא ברש"י עה"פ את אשר יאמר לכם תעשו]
הרי ה' לא קרא להם לברית
 
מי שיוכל להאיר עיני לפי"ז מדוע ציוה יוסף את המצרים למול [כדאיתא ברש"י עה"פ את אשר יאמר לכם תעשו]
הרי ה' לא קרא להם לברית
י"ל משום מאיסות הערלה, ותיקון לגוף האדם. ראה במקוש"ב מה שהרחיב המשך חכמה.

 
פשוט לא שייך לעשות ברית כשיש רק צד אחד, [זכור לי ג"כ מהגרי"ז]
ראיתי שהקשה על זה הגרא"ב פינקל שהרי מצינו (רמב"ם מילה ג ז) בן שמל שקיים מצוה כאינו מצווה ועושה ומה שייך אינו מצווה ועושה אם זה ברית ואין מי שכורת עמו ברית.

וצ"ל דיש במילה ב' מרכיבים. א' הסרת הערלה, ב' יצירת ברית. ומצד הסרת הערלה שייך שיהיה אינו מצוו ועושה, אך מצד הברית צריך שיהיה מצווה ועודה.

אך עדיין צ"ע שיעשה ברית כאינו מצווה ועושה, ואח"כ כשיצטווה יעשה הטפת דם ברית ויכנס בברית.
 
מי שיוכל להאיר עיני לפי"ז מדוע ציוה יוסף את המצרים למול [כדאיתא ברש"י עה"פ את אשר יאמר לכם תעשו]
הרי ה' לא קרא להם לברית
ביערות דבש (ח"א דרוש ב') הביא שבאמת כבר כתב האר"י ז"ל בס' גלגולים, כי לא יפה עשה יוסף שנתן אות ברית קודש לעם נכר ארץ.

אך ביאר היערות דבש אבל טעמו היה, כי בעו"ה כל קלקולים שהיו לישראל, הוא בלומדם ממעשה גוים ויתערבו להדמות להם, ומי שיש ביכולתו לעשות להתנכר שלא יהא ניכר בשבתו ובלכתו בדרך ליהודי, רק יחשבו אותו לנכרי הרי זה משובח, והנה יוסף ראה שעתידין ישראל לבוא בגולה במצרים ויתערבו בם, , וא"כ פחד אולי גם אות ברית ימנעו לקיים כמעשה נכרים, ואם ח"ו בשר קודש יעברו, לא תהיה תקומה להם בגולה, מה עשה יוסף, חשב מחשבות ליתן אות ברית אף למצרים, וא"כ אף עם ישראל לא יעברו, בראותם כי גם לגוים כאלה היא, ולא תהיה להם חרפה בגוים, ע"כ.
 
מעודי תמהתי איך דברו בזה הרבה ראשוניםואחרונים והלא זוהי שאלת המדרש!
בראשית רבה (וילנא) פרשה מו סימן ב (פרשת לך לך)
ב (קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, זמן היה לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה וכו', וימול בן ארבעים ושמונה שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני הגרים, ואם תאמר היה לו לימול בן שמונים וחמשה שנה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים, אלא כדי שיצא יצחק מטפה קדושה, וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל וכו'
 
מעודי תמהתי איך דברו בזה הרבה ראשוניםואחרונים והלא זוהי שאלת המדרש!
בראשית רבה (וילנא) פרשה מו סימן ב (פרשת לך לך)
ב (קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, זמן היה לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה וכו', וימול בן ארבעים ושמונה שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני הגרים, ואם תאמר היה לו לימול בן שמונים וחמשה שנה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים, אלא כדי שיצא יצחק מטפה קדושה, וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל וכו'
יש"כ. דברי המדרש קילורין ממש. אך אני מסופק אם יש בהם כדי להסביר רק מדוע לא נצטווה עד הזמן המאוחר, או ההכוונה להסביר מדוע הוא עצמו עיכב את המילה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓