אולי תעלה לטובת כולנו.
הדר זקנים במדבר פרק כט פסוק ו

בעצרת אומר ה"ר אהרן בשם ה"ר יוסף בר' ברוך שהיו אומרים כמו כן בחג שבועות ושני שעירים. כדכתי' בזבחים שני שעירי עצרת למה הם באים לטומאה שאירעה בין זה לזה וכן מוכח הפסוק דכתיב בפ' אמור ועשיתם שעיר עזים א' לחטאת ופירש"י יכול שעיר האמור בחומש הפקודים הוא שעיר האמור כאן כשאתה מגיע אצל פרים ואלים אינן הן ומאחר שקרבים שעירי עזים וכפרה שוה לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כשאר שני שעירי מוספים כדאיתא בזבחים א"כ דין הוא להזכיר שנים בתפלה. ואינו נראה לה"ר אהרן כלל שהרי תפלתינו של מוסף תחת קרבן מוסף כי אמנם בשחר בגלל הלחם היה בא וכן פי' רש"י בפרשת אמור. אמור מעתה אלו לעצמם ואלו לעצמם אלו קרבים בגלל לחם ואלו למוספים.

ועוד עי' בשו"ת בנין שלמה ח"ב או"ח סי' ל"ז שהביא בזה:

שוב ראיתי בדעת זקנים מבעלי התוס' על החומש בפר' פנחס [פר' כח פס' כה] שחקרו ג"כ בזה אי צ"ל בשבועות ושני שעירים לכפר, שהרי בזבחים מסיק שני שעירי עצרת למה הן באין על טומאה שאירעה בין זה לזה וכו'. הרי דהקריבו בעצרת ב' שעירים. וכן מוכיח מן הפסוקים ששעיר שנאמר אצל חובת היום בפ' אמור אינו השעיר שנאמר במוספין וכמו שפרש"י בפי' החומש. ותי' התוס' שם דלא דמי שתפילת מוסף תחת קרבן מוסף היא באה ואחד מן השעירים לא היה קרב במוסף כי אם בשחר ע"שסו. והנה מלבד שהדבר תמוה דמנ"ל שהקריב חובת היום בבוקר, דאדרבה טפי מסתברא שהקריבו אחר המוסף דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכן משמע מדברי הרמב"ם [בפ' ח מה' תמידין ומוספין ה"א] דחובת היום של עצרת היה קרב אחר המוסף. ומיהו זה אינו קושיא דהדבר פשוט דהתוס' אזלי לשיטתם דכ' שם בתחילה דהא דלא כתיב גבי מוספי עצרת מלבד שתי הלחם ופר ושני אילים, היינו משום דכתיב וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה הוי כמו דכתיב מלבד. ור"ל דלאחר שתקריבו המנחה חדשה אז תקריבו קרבן מוסף וזהו שהוצרך לומר בהקריבכם. הרי דפשיטא להו מלשון הכתוב דחובת היום הקריבו מקודם. אבל עיקר תירוצם אינו נוח לי דמה בכך דהקריבו בבוקר מ"מ כיון דהשעיר הזה ג"כ מכפר למה לא יאמרו שניהם וכמו דאנו מזכירין ביוה"כ. ואכן לפי מה שכ' א"ש בלא"ה:
 
מה ההבדל בין עבודת הכה"ג לעבודת יום הכיפורים?
אולי כוונתך שזה רק צורה איך להכנס לקה"ק כמו שהבאו בשם הגר"א שכל השנה הוא יכול לעשות זאת?
בתורה זה נראה כעבודה מיוחדת שאינה משום קדושת היום, גם מלשון הפסוק, וגם מזה שחלק מהקרבנות הם של הכהן עצמו, ועוד.
לפי הגר”א הנ”ל ודאי יותר פשוט, אבל כמדומני גם אם לא נחדש עד כדי כך - מובן שזהו הגדר.
 
בתורה זה נראה כעבודה מיוחדת שאינה משום קדושת היום, גם מלשון הפסוק, וגם מזה שחלק מהקרבנות הם של הכהן עצמו, ועוד.
לפי הגר”א הנ”ל ודאי יותר פשוט, אבל כמדומני גם אם לא נחדש עד כדי כך - מובן שזהו הגדר.
ראיתי מביאים לשון רש"י ביומא ג. ד"ה התם "ההוא דאחרי מות חובת היום ואינו קרוי מוסף, ולא כתיב התם מלבד עולת הבקר כדכתיב בכל המוספין מלבד עולת הבקר, דמשמע זה מוסיף על דבר יום ביומו".
 
פרשת השבוע (אמור) אנו לומדים על מצות הקרבת שתי הלחם בחג השבועות, כאמור (ויקרא כג, יז) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'. ויש לשאול, מדוע בתפילת מוסף של חג השבועות, מזכירים את כל הקרבנות שמקריבים בו ביום, ואין מזכירים בתפילה את הקרבת שתי הלחם, וצ"ע.
בשפת אמת במנחות מה: מיישב הדבר, דהנה פליגי שם ר"ע ובן ננס אי לחם מעכב כבשים או לאו, ואמר ר"ש דהלכה כבן ננס אך לא מסברתו, והקשה בתוס' אמאי הוצרך לומר דהלכה כבן ננס וכי הלכה למשיחא, וכתב בשפ"א דלכא' היה מקום לומר דנפק"מ לתפילת מוסף, דאי אין הלחם מעכב כבשים הרי דהכבשים הוי חובת היום וצריך להזכירם במוסף, ואי מעכב כבשים נמצא דהכבשים תלויים בלחם, ולכך אין צריך להזכיר במוסף מנחות.
וליישב קושית התוס' כתב דמה דמזכירים במוסף זהו רק מה דהיו מקריבין נמי במדבר, דאז הוי דבר שבחובה וא"כ אף עלינו היה הדבר חובה ורק מכיון שבעונותינו נחרב הבית ואין אנחנו יכולים וכו' מזכירים במוסף אבל מה שאינו קרב במדבר נמצא דכל חובתו הוי רק בזמן שנמצאים בארץ והילכך אינו חובה עלינו ולכך אין מזכירים אותו.
השתלדתי לכתוב מאוד ברור ופשוט לתועלת כולם.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון