וירא מדוע לא עקד אברהם את יצחק קודם שהעלהו למזבח (2 צופים)

[גרינפלד]

ויעקד את יצחק בנו

הקשה המהרי"ל דיסקין (עה"ת) שלכאורה היה לאברהם לעקוד את יצחק לאחר שיעלה למזבח. ותירץ שכיון שנצטווה "והעלהו שם לעולה", היה צריך אברהם עצמו להעלותו, ובגמ' בשבת (צד, א) מבואר שאדם שנושא אדם ומוציאו בשבת פטור משום שחי נושא את עצמו, ובכפות נחשב שהמוציא נושא לבד וחייב, ולפי"ז אם יצחק לא היה עקוד אפי' אם אברהם היה מעלה אותו מ"מ יש כאן שותפות של יצחק ולכן עקדו וכעת הוא כפות, עכ"ד.

ויש שטענו ש"העלהו" זה רק להקריב ולא מעשה העלאה למזבח אבל לכאורה הפשטות היא כדברי המהרי"ל דיסקין, וגם לקושטא דמילתא איתא במדרש רבה (פרשה נו סי' ח) שהקב"ה אמר לאברהם "אברהם לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לך קח נא את בנך לא אמרתי שחטהו, אלא והעלהו לשם חיבה אמרתי לך אסיקתיה וקיימת דברי, ועתה אחתיניה", ונמצא שהקב"ה אכן התכוון שיעלה אותו, ושפיר י"ל שאברהם הבין כך מתחילה שצריך גם להעלות אותו. אכן לשון רש"י (כב, ב) "להעלהו להר לעשותו עולה", ולמהריל"ד מתפרש להעלות על המזבח על ההר.

ולכאורה יש להקשות על תירוצו, שהרי תוס' (שם ד"ה שהחי) מבארים שאין הכוונה בחי נושא את עצמו שזה שנים שעשו, כי הרי כאן "זה יכול וזה אינו יכול", ואז הדין שהיכול חייב, אלא הכוונה שלומדים דומיא דמשכן ושם לא היו נושאים דברים שיש בהם חִיּוּת, וא"כ גם כאן בעקידה מה החיסרון שיצחק נושא את עצמו.

ויתכן לומר שאמנם נחשב שהנושא נושא לבד לגבי חיוב לולי הילפותא ממשכן, אבל שלימות שיחשב שעושה לבד לגמרי אין כאן ואברהם רצה לעשות בשלימות. אכן התוס' הרא"ש שם חולק על התוס' וכותב דלא דמי לכל זה יכול וזה אינו יכול, כי שם היתה מתאפשרת פעולת הנשיאה גם אם האינו יכול היה מפסיק את סיועו, אבל כאן לא שייך במציאות שהחי לא יעזור ולכן יש בו ממש, ולפי"ז א"ש המהרי"ל דיסקין[1].​

---

[1] בספר ישמח משה (עה"ת) כתב שכמו שכל העוסק בפרשת עולה אילו הקריב עולה, כל העוסק בפרשת העקידה כאילו קיים העקידה.​

 

[התורה]

 

[התורה]

וראיתי בגליון 'במה' שהביאו תירוצו: