חקר הלכה

משתמש רגיל
gemgemgem
הודעות
104
תודות
337
נקודות
56
ראוי לתמוה מאחר שמצות משלוח מנות חיוב מדברי קבלה למה לא תיקנו בה ברכה כשאר מצוות שמברכין עלייהו. ובמ"א ריש סימן תרצב מביא דכשמברכין בום שהחיינו צריכים לכוון על משלוח מנות וסעודת פורים שהם מצות וטעונות ברכה. ומכל מקום אם אין לו מגילה מסיק שלא לברך שהחיינו על משלוח מנות דהא לא תיקנו בו ברכה על מצות משלוח מנות ולא ביאר למה באמת אינו טעון ברכה.

ולכאו' נראה דכל מצוה שתלוי ביד אחרים אין מברכין הליה שמא חבירו יתחרט ולא ירצה לקבל הדבר והוה ברכה לבטלה. ואפילו אם נימא דמחילה מועיל במשלוח מנות והנותן קיים המצוה אף שהמקבל מחל, מכל מקום כיון שיכול בשעת נתינה לסרב לא תיקנו בזה ברכה, ובצדקה לעני נמי אולי סגי ג"כ בהאי טעמא. והראשונים פרשו שמא ימחל והוא הדין שמא יסרב ולא יקבל מ"מ במשלוח מנות שתלוי ביד חבירו א"ש שלא תקנו חכמים בזה ברכה.

וראה בקצוה"ח ריש סימן צ"ז שהביא תשובות הרשב"א ששאלו להראב"ד מפני מה אין מברכין על כמה מצוות כגון מתנות עניים והלואה וצדקה והענקה וכיו"ב, ומפרש דהטעם שאין המצוה תלויה העושה דאפשר שלא יתרצה בה חבירו עיי"ש מה שתמה הקצות.
 
ראיתי בשם הגר"י וינברג כתב טעם חדש מדוע לא מברכים על משלוח מנות, מאחר שעיקר המצוה היא להרבות שלום ואהבה וריעות, ע"כ אם יברך על מצוה זו ייראה זה שנותן מפני הציווי, ונמצא מפחית במדת אהבה וריעות, ולכן לא תקנו בזה ברכה שעדיף שיתן בלי ברכה. וכסברא זו כתב הרמב"ם בהקדמה לשמונה פרקים שבמצוות חוקיות יש לעשות רק מפני ציוי הבורא אבל מצוות שכליות ראוי לקיים מפני רצון השכל הפנימי.
 
ולכאו' נראה דכל מצוה שתלוי ביד אחרים אין מברכין הליה שמא חבירו יתחרט ולא ירצה לקבל הדבר והוה ברכה לבטלה
כך כתוב בשות הרשבא לפי הזכור לי וכן לגבי כל צדקה ומצוות מסירות נפש שיש שמברכים על קידוש השם וכדו' נידון שאולי עצם ההסכמה זהו הקידוש ה' בכל אופן דנו בראשונים כבר בזה
 
נראה דכל מצוה שתלוי ביד אחרים אין מברכין הליה שמא חבירו יתחרט ולא ירצה לקבל הדבר והוה ברכה לבטלה. ואפילו אם נימא דמחילה מועיל במשלוח מנות והנותן קיים המצוה אף שהמקבל מחל, מכל מקום כיון שיכול בשעת נתינה לסרב לא תיקנו בזה ברכה, ובצדקה לעני נמי אולי סגי ג"כ בהאי טעמא. והראשונים פרשו שמא ימחל והוא הדין שמא יסרב ולא יקבל מ"מ במשלוח מנות שתלוי ביד חבירו א"ש שלא תקנו חכמים בזה ברכה.
לא זכיתי להבין מה ההבדל [במציאות] בין "שמא ימחול" ל"שמא יסרב".
אנא הסבר
 
אם יברך על מצוה זו ייראה זה שנותן מפני הציווי,
בערוך השולחן (בהלכות מעקה) כתוב שלא מברכים על מצוה שלא ניכר בו שעושים אותו לשם מצוה. [ולכן לא מברכים על סעודות שבת ויו"ט]
(והוא מחדש שמעקה ניכר שהוא לשם מצוה, כי בסתמא אדם נזהר שלא יפול מהגג)

וה"ה הכא הרבה אנשים שולחים מנות לחבריהם תמיד.
 
ראיתי מהגרח"פ שיינברג זצוק"ל במשמרת חיים (ח"א עניני פורים אות ה') שכתב דאפשר ליישב דכיון שעיקר המצוה היא בלב כדי להרבות שמחה ורעות (אע"פ שנעשית ע"י מעשה מ"מ תוכנה בלב) א"כ לא שייך לברך על מצוה שבלב, וכמש"כ הב"י גבי ביטול חמץ דעיקרה בלב ולכך ליכא על זה ברכה [וי"א דה"ט דליכא ברכה על מחיית עמלק, ויל"ד בזה ואכמ"ל].
דהק' על מה שהביאו מהפרמ"ג סי' תרצ"ב סק"א כתב כמו שהביאו מהרשב"א בתשו' (ח"א סי' י"ח) דשמא לא יקבל החבר. דהא אכתי קיי"ל (סי' תרצ"ב) דאם נתן לחבירו משלוח מנות וחבירו מחל לו או החזיר לו יצא ידי חובתו, דעיקר המטרה להרבות רעות והואיל וחבירו ראה שרצה ליתן לו שפיר יצא ידי חובה. וא"כ לפי"ז צ"ב מאי אכפ"ל שחבירו לא יקבל הא מ"מ יצא ידי חובתו, והדרא קושיא לדוכתא אמאי ליכא ברכה. וצ"ב.
 
ראיתי מהגרח"פ שיינברג זצוק"ל במשמרת חיים (ח"א עניני פורים אות ה') שכתב דאפשר ליישב דכיון שעיקר המצוה היא בלב כדי להרבות שמחה ורעות (אע"פ שנעשית ע"י מעשה מ"מ תוכנה בלב) א"כ לא שייך לברך על מצוה שבלב, וכמש"כ הב"י גבי ביטול חמץ דעיקרה בלב ולכך ליכא על זה ברכה [וי"א דה"ט דליכא ברכה על מחיית עמלק, ויל"ד בזה ואכמ"ל].
דהק' על מה שהביאו מהפרמ"ג סי' תרצ"ב סק"א כתב כמו שהביאו מהרשב"א בתשו' (ח"א סי' י"ח) דשמא לא יקבל החבר. דהא אכתי קיי"ל (סי' תרצ"ב) דאם נתן לחבירו משלוח מנות וחבירו מחל לו או החזיר לו יצא ידי חובתו, דעיקר המטרה להרבות רעות והואיל וחבירו ראה שרצה ליתן לו שפיר יצא ידי חובה. וא"כ לפי"ז צ"ב מאי אכפ"ל שחבירו לא יקבל הא מ"מ יצא ידי חובתו, והדרא קושיא לדוכתא אמאי ליכא ברכה. וצ"ב.
לפי דברי המשמרת חיים יש חידוש גדול שאם יתן השלוח מנות בקרירות ללא רגש לא קיים מצוה, דעיקר המצוה היא הלב.
אכן הגרב"מ אזרחי על המשמרת חיים צידד שמשלוח מנות היינו שעושה מעשה שמביא לידי אחוה וריעות ויצא אפילו אם הגיע לאחוה וריעות דאין העיקר בלב
 
ראוי לתמוה מאחר שמצות משלוח מנות חיוב מדברי קבלה למה לא תיקנו בה ברכה כשאר מצוות שמברכין עלייהו. ובמ"א ריש סימן תרצב מביא דכשמברכין בום שהחיינו צריכים לכוון על משלוח מנות וסעודת פורים שהם מצות וטעונות ברכה. ומכל מקום אם אין לו מגילה מסיק שלא לברך שהחיינו על משלוח מנות דהא לא תיקנו בו ברכה על מצות משלוח מנות ולא ביאר למה באמת אינו טעון ברכה.

ולכאו' נראה דכל מצוה שתלוי ביד אחרים אין מברכין הליה שמא חבירו יתחרט ולא ירצה לקבל הדבר והוה ברכה לבטלה. ואפילו אם נימא דמחילה מועיל במשלוח מנות והנותן קיים המצוה אף שהמקבל מחל, מכל מקום כיון שיכול בשעת נתינה לסרב לא תיקנו בזה ברכה, ובצדקה לעני נמי אולי סגי ג"כ בהאי טעמא. והראשונים פרשו שמא ימחל והוא הדין שמא יסרב ולא יקבל מ"מ במשלוח מנות שתלוי ביד חבירו א"ש שלא תקנו חכמים בזה ברכה.

וראה בקצוה"ח ריש סימן צ"ז שהביא תשובות הרשב"א ששאלו להראב"ד מפני מה אין מברכין על כמה מצוות כגון מתנות עניים והלואה וצדקה והענקה וכיו"ב, ומפרש דהטעם שאין המצוה תלויה העושה דאפשר שלא יתרצה בה חבירו עיי"ש מה שתמה הקצות.
יש שרצו לבאר דכל מצוה שלא נעשית ע"י האדם לבדו לא מברכים על זה (ואפילו אי נימא שלא יכול למחול)
 
וראה בקצוה"ח ריש סימן צ"ז שהביא תשובות הרשב"א ששאלו להראב"ד מפני מה אין מברכין על כמה מצוות כגון מתנות עניים והלואה וצדקה והענקה וכיו"ב, ומפרש דהטעם שאין המצוה תלויה העושה דאפשר שלא יתרצה בה חבירו עיי"ש מה שתמה הקצות.
זכור לי שהתומים כותב שני ביאורים בתשובת הרשב"א המפורסמת. ואחד הביאורים במה דלא תקנו ברכה, הוא לא מחשש שמא לא יתרצה ליטול, אלא זה גופא מה שתלוי באחרים, לא תקנו על כגון זה ברכה.
 
בערוך השולחן (בהלכות מעקה) כתוב שלא מברכים על מצוה שלא ניכר בו שעושים אותו לשם מצוה. [ולכן לא מברכים על סעודות שבת ויו"ט]
(והוא מחדש שמעקה ניכר שהוא לשם מצוה, כי בסתמא אדם נזהר שלא יפול מהגג)

וה"ה הכא הרבה אנשים שולחים מנות לחבריהם תמיד.
לולא שתקנו חז"ל לשלח מנות לחבירו בפורים לא היה משלח לו משא"כ עשיית מעקה שבין גוי בין יהודי חסים על נפשם.
 
דעת השל"ה שמברכים על משלוח מנות
דכתב השל"ה (מס' מגילה נר מצווה) מגילה צדקה כתב שיש לכוון בברכת במגילה בברכת המצוות גם על משלוח מנות, וז"ל: כשמברכין על קריאת מגילה ושהחיינו, יכוין שיצא בברכות אלו גם על סעודת פורים שיאכל, ומצות משלוח מנות כו', כי סעודת פורים ומשלוח מנות הם גם כן מצות מדברי קבלה, וראוי היה לברך עליהם 'אשר קדשנו במצותיו וציונו' כו' ו'שהחיינו', ע"כ.
 
דעת השל"ה שמברכים על משלוח מנות
דכתב השל"ה (מס' מגילה נר מצווה) מגילה צדקה כתב שיש לכוון בברכת במגילה בברכת המצוות גם על משלוח מנות, וז"ל: כשמברכין על קריאת מגילה ושהחיינו, יכוין שיצא בברכות אלו גם על סעודת פורים שיאכל, ומצות משלוח מנות כו', כי סעודת פורים ומשלוח מנות הם גם כן מצות מדברי קבלה, וראוי היה לברך עליהם 'אשר קדשנו במצותיו וציונו' כו' ו'שהחיינו', ע"כ.

ובמ"א ריש סימן תרצב מביא דכשמברכין בום שהחיינו צריכים לכוון על משלוח מנות וסעודת פורים שהם מצות וטעונות ברכה. ומכל מקום אם אין לו מגילה מסיק שלא לברך שהחיינו על משלוח מנות דהא לא תיקנו בו ברכה על מצות משלוח מנות ולא ביאר למה באמת אינו טעון ברכה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון