יש לעיין לפרש"י שלבן רץ אל אליעזר כיוון שנתן עיניו בממון א"כ מדוע כתוב בפסוק מלבד 'כראות את הנזם וגו'' גם 'וכשמעו את דברי רבקה אחותו וגו'?
ועוד מדוע באמת קפץ וענה לאליעזר מה' יצא הדבר?
שני לוחות הברית, תורה שבכתב, חיי שרה, תורה אור
וכל השתדלות לבן שרץ להקביל פני אליעזר והסכמתו להשידוך הכל בשביל ממון, וכן אמר הכתוב (בראשית כד, ל) ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים על ידי אחותו וכשמעו את דברי רבקה אחותו וגו' ויבא אל האיש וגו'.
הענין הוא, היה חמד הממון, וגם לבן הוא איש רמאי. והנה כראות את הנזם והצמידים, חמד לממון ונתלבש ברמאות, דהיינו כששמע דברי רבקה אז ידע שבא אליעזר בשביל השידוך, על כן רץ נגדו להשדה לדבר עמו בסוד אם הוא רוצה ליתן לו כך וכך סך מרובה שוחד אזי יסכים הוא עם השידוך, ואם לאו אזי ימחה כי הוא גדול הבית. וזה הרמאות רמזה התורה במה שהודיעה ששמע לדברי רבקה אחותו, שאז ידע שהוא ענין שידוך.
ואליעזר בהכרח הבטיח לו כל מה שביקש. ומה שלא כתבה התורה זה הענין, משום שלא נעשה כמו שהבטיח כאשר אפרש אח"כ, כי אליעזר קיים (תהלים יח, כז) עם עקש תתפתל והיה מבטיח ואינו עושה, ולבן היה בטוח באליעזר שמוצא שפתיו ישמור:
וזהו ענין שהכניס האיש לבית מיד (בראשית כד, לב) והכין תבן ומספוא, לא בצדקתו עשה זה. וזהו הענין שקפץ לפני אביו ואמר (שם נ) מה' יצא הדבר, כי היה ירא אולי יהיה איזה עיכוב, והיה ממהר בשביל הממון שהבטיח לו. והחזיק את הענין ואמר, כבר נגמר הדבר במזל טוב ובסימן טוב ואין לנו פה לדבר ביותר:
וכשנגמר השידוך שאמר (שם נא) הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', אז לא השגיח אליעזר ביותר בלבן (שם נג) ויוצא כלי כסף וזהב ונתן לה, וללבן נתן מגדנות ולא כסף וזהב שהבטיחו, אז חשב לבן בלבו זה נוהג רמאות, נותן לי מגדנות ומעכב כסף וזהב שהבטיחני, על כן צדד צדדין לעכב הדבר ואמר תשב הנערה אתנו ימים או עשור כו'.
מה עשה אליעזר, החזיק גודל הסכמתו ושכבר הסכים שמה' יצא הדבר ותהי אשה לבן אדוניך ליצחק כאשר דבר ה'. על זה אמר, וה' הצליח דרכי, כבר הצליח, כלומר כי כבר נגמר הענין במלואו וטובו.
רבקה היתה חכמה גדולה והבינה כל הרמאות, ופחדה אולי ישגיח אליעזר ברמאות לבן ויפחד ממנו ויתן לו השחד, על כן אמרה אלך אף אם אינכם רוצים, והצילה בזה השחד, כי כל הכסף שביד העבד הוא לה ולזרעה, כך הם מדותיו של לבן. אבל רבקה שושנה בין החוחים, והיא ראויה לבית אברהם דשכלל את העולם:
ועוד מדוע באמת קפץ וענה לאליעזר מה' יצא הדבר?
שני לוחות הברית, תורה שבכתב, חיי שרה, תורה אור
וכל השתדלות לבן שרץ להקביל פני אליעזר והסכמתו להשידוך הכל בשביל ממון, וכן אמר הכתוב (בראשית כד, ל) ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים על ידי אחותו וכשמעו את דברי רבקה אחותו וגו' ויבא אל האיש וגו'.
הענין הוא, היה חמד הממון, וגם לבן הוא איש רמאי. והנה כראות את הנזם והצמידים, חמד לממון ונתלבש ברמאות, דהיינו כששמע דברי רבקה אז ידע שבא אליעזר בשביל השידוך, על כן רץ נגדו להשדה לדבר עמו בסוד אם הוא רוצה ליתן לו כך וכך סך מרובה שוחד אזי יסכים הוא עם השידוך, ואם לאו אזי ימחה כי הוא גדול הבית. וזה הרמאות רמזה התורה במה שהודיעה ששמע לדברי רבקה אחותו, שאז ידע שהוא ענין שידוך.
ואליעזר בהכרח הבטיח לו כל מה שביקש. ומה שלא כתבה התורה זה הענין, משום שלא נעשה כמו שהבטיח כאשר אפרש אח"כ, כי אליעזר קיים (תהלים יח, כז) עם עקש תתפתל והיה מבטיח ואינו עושה, ולבן היה בטוח באליעזר שמוצא שפתיו ישמור:
וזהו ענין שהכניס האיש לבית מיד (בראשית כד, לב) והכין תבן ומספוא, לא בצדקתו עשה זה. וזהו הענין שקפץ לפני אביו ואמר (שם נ) מה' יצא הדבר, כי היה ירא אולי יהיה איזה עיכוב, והיה ממהר בשביל הממון שהבטיח לו. והחזיק את הענין ואמר, כבר נגמר הדבר במזל טוב ובסימן טוב ואין לנו פה לדבר ביותר:
וכשנגמר השידוך שאמר (שם נא) הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה', אז לא השגיח אליעזר ביותר בלבן (שם נג) ויוצא כלי כסף וזהב ונתן לה, וללבן נתן מגדנות ולא כסף וזהב שהבטיחו, אז חשב לבן בלבו זה נוהג רמאות, נותן לי מגדנות ומעכב כסף וזהב שהבטיחני, על כן צדד צדדין לעכב הדבר ואמר תשב הנערה אתנו ימים או עשור כו'.
מה עשה אליעזר, החזיק גודל הסכמתו ושכבר הסכים שמה' יצא הדבר ותהי אשה לבן אדוניך ליצחק כאשר דבר ה'. על זה אמר, וה' הצליח דרכי, כבר הצליח, כלומר כי כבר נגמר הענין במלואו וטובו.
רבקה היתה חכמה גדולה והבינה כל הרמאות, ופחדה אולי ישגיח אליעזר ברמאות לבן ויפחד ממנו ויתן לו השחד, על כן אמרה אלך אף אם אינכם רוצים, והצילה בזה השחד, כי כל הכסף שביד העבד הוא לה ולזרעה, כך הם מדותיו של לבן. אבל רבקה שושנה בין החוחים, והיא ראויה לבית אברהם דשכלל את העולם: