נח מדרשי חז"ל לפרשת נח (7 צופים)

[יוסף צ. הירשמן]

סדר נח פותח בפרשה המתארת את תולדותיו של נח, בניו וצדקתו, לעומת רשעות שאר דור המבול:

---

{ט} אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת-הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ-נֹֽחַ:
{י} וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת-שֵׁ֖ם אֶת-חָ֥ם וְאֶת-יָֽפֶת:
{יא} וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס:
{יב} וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת-הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי-הִשְׁחִ֧ית כָּל-בָּשָׂ֛ר אֶת-דַּרְכּ֖וֹ עַל-הָאָֽרֶץ: (ס)

---

וכך דרשו חז"ל במדרש רבה פרשה זו:

[פרשה ל]

פתיחות מפסוקים במשלי שעניינם בא לומר שהצדיק נשאר לאחר מות הרשעים

א אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים (בראשית ו, ט).

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי י, כה): כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.
כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, זֶה נֹחַ.

(משלי יב, ז): הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד.
הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד, זֶה נֹחַ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.

דָּבָר אַחֵר:
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.
כְּתִיב (משלי יד, יא): בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ.
בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ, זֶה נֹחַ.

---

פתיחה בענין כוונתו הטובה של נח להעמיד בנים

ב דָּבָר אַחֵר.
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.
כְּתִיב (איוב כד, יח): קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים.
קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם, גְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאבְדוּ בַּמַּיִם. תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ, כְּלוֹמַר מִי שֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל. כָּל כָּךְ לָמָּה, לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים, שֶׁלֹא הָיְתָה כַּוָּנָתָן אֶלָּא לְמַטַּעַת כְּרָמִים, אֲבָל נֹחַ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַפְרוֹת וּלְהַרְבּוֹת בָּעוֹלָם וּלְהַעֲמִיד בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.

---

ג אֵלֶּה.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה, פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, דּוֹר הַמַּבּוּל.

---

ב' טעמים מדוע נכפל שמו "נח נח"

ד אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.
אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית יא, כז): תֶּרַח תֶּרַח, אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא*, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאָבִיו חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, (שם): תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה.
*לא תברא = אינו מופרך.

ה אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ, אֶתְמָהָא. לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ שֵׁם?
אֶלָּא:
נְיָחָא לוֹ, נְיָחָא לָעוֹלָם.
נְיָחָא לָאָבוֹת, נְיָחָא לַבָּנִים.
נְיָחָא לָעֶלְיוֹנִים, נְיָחָא לַתַּחְתּוֹנִים.
נְיָחָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְיָחָא לָעוֹלָם הַבָּא.

---

עוד פסוקים במשלי שנדרשים על צדקותו של נח ורישעת דורו

ו אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ל): פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, מָה הֵן פֵּרוֹתָיו שֶׁל צַדִּיק מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, (שם): וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם, שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה.
אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (משלי יא, לא): הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, בָּא לָצֵאת וְנִשְׁתַּלֵּם, אֶתְמָהָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, נֹחַ כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ אֲרִי וְשִׁבְּרוֹ, וְלֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. קַל וָחֹמֶר (שם): אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל.

---

נח היה מכריז על המבול ודור היו מבזים אותו

ז אִישׁ.
כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ, צַדִּיק וּמֻמְחֶה, שֶׁכָּל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה נֹחַ נוֹטֵעַ אֲרָזִים וְקוֹצְצָן, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה כְדֵין, אֲמַר לְהוֹן כָּךְ אָמַר מָארֵיהּ דְעָלְמָא דְּהוּא מַיְתֵי מַבּוּלָא עַל עַלְמָא, אָמְרוּ לֵיהּ אִין אֵיתֵי מַבּוּלָא לָא אָתֵי אֶלָּא עַל בֵּיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, כֵּיוָן שֶׁמֵּת מְתוּשֶׁלַח אָמְרוּ לוֹ הָא לָא אָתֵי מַבּוּלָא אֶלָּא עַל בֵּיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, ה): לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּרוֹז אֶחָד עָמַד לִי בְּדוֹר הַמַּבּוּל, זֶה נֹחַ, תַּמָּן אָמְרִין כָּרוֹז לֵיהּ לַפִּיד לֵיהּ, בּוּז, שֶׁהָיוּ מְבַזִּים עָלָיו וְקָרוֹ לֵיהּ בִּיזַיָא סָבָא, לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן, שֶׁהָיוּ קָשִׁים כַּעֲשָׁתוֹת. נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לִשְׁנֵי שְׁבָרִים לְשֶׁבֶר מִלְּמַעְלָה וּלְשֶׁבֶר מִלְּמַטָּה.

---

ח תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט).

בַּר חַטְיָיא אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִים, הִשְּׁלִים שָׁנָיו לְמִדַּת שָׁבוּעַ.

---

הָיָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ הוּא צַדִּיק.
הֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, מֵעַתָּה הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ? אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא, דְּהָא רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ וכו'.
רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמַה אֲנִי מְקַיֵּם הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה.
(בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקָּן לְמִיתָה,
נָחָשׁ (בראשית ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנוּת,
קַיִן (בראשית ד, ב): הָיָה, מְתֻקָּן לְגָלוּת,
אִיּוֹב (איוב א, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְיִסּוּרִין,
נֹחַ הָיָה, מְתֻקָּן לַנֵּס,
משֶׁה (שמות ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לַגּוֹאֵל,
מָרְדְּכַי (אסתר ב, ה): הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה.

רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן.
רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל חֲמִשָּׁה הֵן:
נֹחַ, אֶתְמוֹל (איוב יד, יט): אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ אִצְטְרֻבָּלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמְחֶה בַּמַּיִם, וְהָכָא אַתְּ אָמַר (בראשית ט, יח): וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה, אֶתְמָהָא, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
יוֹסֵף (תהלים קה, יח): עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, וְעַכְשָׁו (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
משֶׁה, אֶתְמוֹל בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו הוּא מְשַׁקְּעוֹ בַּיָּם? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב טז, יג): יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי, וְעַכְשָׁו (איוב מב, י): וַיּוֹסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.
מָרְדְּכַי, אֶתְמוֹל הָיָה מְתֻקָּן לִצְלִיבָה, וְעַכְשָׁו הוּא צוֹלֵב אֶת צוֹלְבָיו? אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ.

רַבָּנָן אָמְרִין כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, זָן וּמְפַרְנֵס.
נֹחַ, זָן וּפִרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, כא): וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה.
יוֹסֵף (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו.
משֶׁה, זָן וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר.
[אִיּוֹב] (איוב לא, יז): וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי, שֶׁמָּא וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה, אֶתְמָהָא.
מָרְדְּכַי זָן וּפִרְנֵס, אָמַר רַבִּי יוּדָן פַּעַם אַחַת חִזֵּר עַל כָּל הַמֵּנִיקוֹת וְלֹא מָצָא לְאֶסְתֵּר לְאַלְתָּר מֵינִיקָה, וְהָיָה מֵינִיקָהּ הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּא לוֹ חָלָב וְהָיָה מֵינִיקָהּ. כַּד דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ בְּצִבּוּרָא גָּחוֹךְ צִבּוּרָא לְקָלֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר חָלָב הַזָּכָר טָהוֹר.

---

ט בְּדֹרֹתָיו.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, הָא אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק. בְּשׁוּק סְמַיָּא צָוְחִין לַעֲוִירָא סַגֵּי נְהוֹר.
מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף אֶחָד שֶׁל יַיִן, פָּתַח חָבִית אַחַת וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁנִיָּה כֵּן, שְׁלִישִׁית וּמְצָאָהּ קוֹסֵס, אָמְרִין לֵיהּ קוֹסֵס הוּא, אֲמַר לְהוֹן וְאִית הָכָא טַב מִינָהּ? אָמְרוּ לֵיהּ לָא.
כָּךְ בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, הָא אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק.

רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וּמָה אִם בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מָשָׁל לִצְלוֹחִית שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנַּחַת בֵּין הַקְּבָרוֹת, וְהָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, וְאִלּוּ הָיָה חוּץ לַקְּבָרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
מָשָׁל לִבְתוּלָה שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת וְלֹא יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, אִלּוּ הָיְתָה בְּשׁוּקָן שֶׁל כְּשֵׁרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
כָּךְ, וּמָה אִם בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

---

י אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ט).
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מָשָׁל לְשַׂר שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן אָמַר לַקָּטָן הַלֵּךְ עִמִּי וְאָמַר לַגָּדוֹל בּוֹא וְהַלֵּךְ לְפָנָי. כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה (בראשית יז, א): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט עָבֶה, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לֵיהּ עַד שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט הַלֵּךְ עִמִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. וּלְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, הֵצִיץ אוֹהֲבוֹ וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ חַלּוֹן בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מֵאַסְפּוֹטַמְיָא* וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
*שם חבל הארץ שבין הנהרות, ובה נמצאים בבל ואשור.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מח, טו): וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק וגו'.
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְנָשִׂיא שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּזְקֵנִים לְפָנָיו.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִים לִכְבוֹדוֹ, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ.

---

עד כאן נדרש במדרש רבה על הפסוק הראשון, ולשאר הפסוקים לא נמצא שם כלום.



הרבה האריכו רבותינו במדרש רבי תנחומא בפתיחת פרשת נח, וז"ל:

---

פתיחה בשבח מעשיו הטובים של האדם שהם טובים מבנים

ב אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ.
כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַנְחוּמָא בַּר אַבָּא וְאָמַר:
פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם (משלי יא, ל).
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי, בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם בְּלֹא בָנִים, הוּא מֵצֵר וּבוֹכֶה. אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָמָּה אַתָּה בוֹכֶה? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶעֱמַדְתָּ פְרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לְךָ פְּרִי יָפֶה מִן הַבָּנִים. אוֹמֵר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵיזֶה פְרִי שֶׁהֶעֱמַדְתִּי. אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים. בָּנִים אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא פְּרִי צַדִּיק. וְכֵן תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ - נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים.

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָאַחֲרוֹנִים בִּזְכוּת הָרִאשׁוֹנִים. וּמִנַּיִן שֶׁאַף לָרִאשׁוֹנִים בִּזְכוּת הָאַחֲרוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. וּבְאֵיזֶה זְכוּת, בִּזְכוּת תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ.

וְלוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם (משלי יא, ל), זֶה הַזָּן וּמְפַרְנֵס הֶעָנִי.
כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ לֹא מֵת נֹחַ עַד שֶׁרָאָה הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבוֹ וְעַד שֶׁרָאָה ע' אֻמּוֹת יוֹצְאִים מֵחֲלָצָיו וּמִשָּׁם לֹא נִזְכָּר אֶלָּא צִדְקוֹ. וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם, זֶה נֹחַ שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס אֶת הַבְּהֵמָה.

וּמֶה הָיָה מַאֲכִילָן?
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, דְּבֵלָה הָיוּ כֻלָּן אוֹכְלִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה.
וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לֹא, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכָּל מִין וָמִין הֶאֱכִיל מַה שֶּׁלָּמֵד. הַגָּמָל, תֶּבֶן. וְהַחֲמוֹר שְׂעוֹרִים. וְכֵן כֻּלָּם מַה שֶּׁלָּמֵד הָיָה אוֹכֵל, הֱוֵי וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.
יֵשׁ בְּהֵמָה שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בְּשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ בִּשְׁתַּיִם וְיֵשׁ בְּשָׁלֹשׁ, וְיֵשׁ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה וְיֵשׁ בְּאֶמְצָעוֹ, וְיֵשׁ בִּקְרוֹת הַגֶּבֶר. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁהָיָה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא רָאָה שֵׁנָה לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק וְזָן הַבְּרִיּוֹת שֶׁעִמּוֹ, הֲרֵי וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם.

---

הקדמה בכבוד אכסניא, תורה שבעל פה ולומדיה, הם שתי ישיבות של בבל סורא ופומבדיתא, שלא ראו שמד

ג אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ.
יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (דברים לב, ט), וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה בִּכְתָב, רִשּׁוּמוֹ בְּרֶמֶז צְפוּנוֹת וּסְתוּמוֹת וּפֵרְשׁוּם בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְגִלָּה אוֹתָם לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כְּלָלוּת, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה פְּרָטוּת. וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַרְבֵּה, וְתוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מְעַט. וְעַל שֶׁבְּעַל פֶּה נֶאֱמַר: אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה וּרְחָבָה מִנִּי יָם (איוב יא, ט).
וּכְתִיב: וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים (איוב כח, יג). וּמַאי לֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים. וְכִי בְּאֶרֶץ הַמֵּתִים תִּמָּצֵא? אֶלָּא שֶׁלֹּא תִמָּצֵא תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה אֵצֶל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עֹנֶג הָעוֹלָם, תַּאֲוָה וְכָבוֹד וּגְדֻלָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד). וְכָךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל.
לְפִי שֶׁלֹּא כָּרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית (שמות לד, כז). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לֹא כָתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה, לְמַעַן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא בַעֲבוּר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלֹא בִגְלַל הַדְּבָרִים, אֶלָּא עַל פִּי הַדְּבָרִים, וְזוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהִיא קָשָׁה לִלְמֹד וְיֵשׁ בָּהּ צַעַר גָּדוֹל שֶׁהִיא מְשׁוּלָה לַחֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל (ישעיה ט, א), אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד שֶׁרָאוּ אוֹר גָּדוֹל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר עֵינֵיהֶם בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, בְּטָמֵא וּבְטָהוֹר. וְלֶעָתִיד לָבֹא, וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה, לא).
וְלֹא קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָהָר כְּגִיגִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז). וְאָמַר רַב דִּימִי בַּר חָמָא: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, אִם מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, מוּטָב, וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. וְאִם תֹּאמַר, עַל הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב כָּפָה עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר, וַהֲלֹא מִשָּׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם מְקַבְּלִין אַתֶּם אֶת הַתּוֹרָה, עָנוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהּ יְגִיעָה וְצַעַר וְהִיא מְעַט, אֶלָּא אָמַר לָהֶן עַל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּקְדּוּקֵי מִצְוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, וְהִיא עַזָּה כַמָּוֶת וְקָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָתָהּ.
לְפִי שֶׁאֵין לוֹמֵד אוֹתָהּ אֶלָּא מִי שֶׁאוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל לִבּוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה). וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין אַהֲבָה זוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן תַּלְמוּד, רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ (דברים ו, ז). וְאֵי זֶה, זֶה תַלְמוּד שֶׁהוּא עַל הַלֵּב. הֱוֵי אוֹמֵר, וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, זוֹ תַלְמוּד שֶׁצָּרִיךְ שִׁנּוּן.
לְלַמֶּדְךָ, שֶׁפָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵין בָּהּ פֵּרוּשׁ מַתַּן שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ' וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם, זֶה מַתַּן שְׂכַר עוֹסְקֵי מִצְוֹת (תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב) שֶׁאֵין עוֹסְקִין בְּתַלְמוּד. וּבְפָרָשָׁה שְׁנִיָּה כְּתִיב בָּהּ, בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (דברים ו, יג), וְלֹא כָתַב בְּכָל מְאֹדְכֶם, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁאוֹהֵב עֹשֶׁר וְתַעֲנוּג, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צַעַר גָּדוֹל וְנִדּוּד שֵׁנָה, וְיֵשׁ מְבַלֶּה וּמְנַבֵּל עַצְמוֹ עָלֶיהָ.
לְפִיכָךְ מַתַּן שְׂכָרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל (ישעיה ט, א). אוֹר גָּדוֹל, אוֹר שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲמֵלֵי תוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. שֶׁבִּזְכוּתָן הָעוֹלָם עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי (ירמיה לג, כה). אֵי זֶה הוּא בְרִית שֶׁנּוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, זוֹ תַּלְמוּד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כֹּה אָמַר ה' אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי וְגוֹ' (ירמיה לג, יט). וְאוֹמֵר: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה (תהלים א, ב). וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרַת בְּרִית עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא תִשָּׁכַח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִפִּיהֶם וּמִפִּי זַרְעָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ וְגוֹ' (ישעיה נט, כא). וְלֹא כְתִיב מִמְּךָ, אֶלָּא מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ (ישעיה נט, כא).

וּלְפִיכָךְ קָבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ הוֹגִין בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה וּמִתְקַבְּצִין שְׁתֵּי פְעָמִים בַּשָּׁנָה בַּאֲדָר וּבֶאֱלוּל מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה עַד שֶׁמַּעֲמִידִין דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ וַהֲלָכָה לַאֲמִתָּהּ וּמְבִיאִין רְאָיָה מִן הַמִּקְרָא וּמִן הַמִּשְׁנָה וּמִן הַתַּלְמוּד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁלוֹם רַב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל (תהלים קיט, קסה). ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט, יא).
וְאוֹתָן שְׁתֵּי יְשִׁיבוֹת, לֹא רָאוּ שְׁבִי וְלֹא שְׁמַד וְלֹא שָׁלָל, וְהוֹצִיאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם, בְּתוֹרָתָן וּבְתַלְמוּדָם, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר וְלֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ (מלכים ב כד, יד). וְכִי מַה גְּבוּרָה יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם הַהוֹלְכִים בַּגּוֹלָה? אֶלָּא אֵלּוּ גִּבּוֹרֵי תוֹרָה, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר בָּהּ, עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' (במדבר כא, יד).
וּמִתּוֹכָן, הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר. חָרָשׁ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֶחָד מֵהֶן מְדַבֵּר, נַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּחֵרְשִׁין. מַסְגֵּר, כֵּיוָן שֶׁאֶחָד מֵהֶן סוֹגֵר דִּבְרֵי טֻמְאָה וְטָהֲרָה אוֹ אִסּוּר וְהֶתּר, אֵין בְּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לִפְתֹּחַ לְטַהֵר וּלְהַתִּיר, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ (ישעיה כב, כב).
וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח (יחזקאל יז, יג), אֵלּוּ חוֹרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן שֶׁעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר, כֹּה אָמַר ה' וְגוֹ' כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה (ירמיה כד, ה).
וּכְתִיב: (דניאל ט, יד) וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ, וְכִי מִשּׁוּם דְּצַדִּיק וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיָּבֵא אֶת הָרָעָה. אֶלָּא צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּים וְהִגְלָה אֶת גָּלוּת יְכָנְיָה לְגָלוּת צִדְקִיָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח מֵהֶן תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְיָשְׁבוּ בְּתוֹרָתָן בְּבָבֶל מִן אוֹתָהּ שָׁעָה עַד הַיּוֹם, וְלֹא שָׁלַט בָּהֶן לֹא אֱדוֹם וְלֹא יָוָן וְלֹא גָזְרוּ עֲלֵיהֶם שְׁמָד.
וְאַף לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵין רוֹאִין חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי (זכריה ב, יא), מֵאֱדוֹם וּמִיָּוָן וּמִגְּזֵרוֹתֵיהֶן. וּכְתִיב: חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן כַּיּוֹלֵדָה כִּי עַתָּה תֵּצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה (מיכה ד, י), וְשָׁכַנְתִּי כְּתִיב. בַּשָּׂדֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָדָם גּוֹלֶה בַשָּׂדֶה, שְׁכִינָתִי לֹא זָזָה מִמֵּךְ. וּבָאת עַד בָּבֶל שָׁם תִּנָּצְלִי שָׁם יִגְאָלֵךְ ה' מִכַּף אֹיְבָיִךְ (מיכה ד, י). שָׁם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּשָּׁם מַתְחֶלֶת הַגְּאֻלָּה וּמִשָּׁם עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן וְגוֹ' (עובדיה א, כא). אוֹתָהּ שָׁעָה, וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה (עובדיה א, כא). וְכֵן יְהִי רָצוֹן.

---

שו"ת הגאונים בענין הגוזל לטובת חבירו

ד שְׁאֵלְתָּא.
דַּאֲסִיר לְהוֹן לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִגְזַל וּלְמֶחְטַף מִדִּי חַד מִן חַבְרֵהּ, דְּאֵין לְךָ חָמוּר בְּכָל הָאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה מֵעֹנֶשׁ הַגָּזֵל, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה עָבְרוּ דוֹר הַמַּבּוּל עֲלֵיהֶן וְלֹא נֶחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּינָן לִמְחוֹת אֶת זִכְרָם בְּמֵי הַמַּבּוּל, עַד שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. וּכְתִיב: הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע וְגוֹ' (יחזקאל ז, יא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מְלַמֵּד שֶׁזָּקַף הֶחָמָס וְעָמַד כְּמַקֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֵהֲמֵהֶם וְלֹא (נֹחַ) [נֹהַ] בָּהֶם (יחזקאל ז, יא).

אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, שְׁלֹשָה אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם, אוֹנָאָה וְגָזֵל וַעֲבוֹדָה זָרָה.
אוֹנָאָה, דִּכְתִיב בָּהּ, כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ (עמוס ז, ז).
גָּזֵל, דִּכְתִיב: חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד (ירמיה ו, ז).
עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: הָעָם הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וְגוֹ' (ישעיה סה, ג).

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הַגּוֹזֵל שְׁוֵה פְרוּטָה מֵחֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח (משלי א, יט).

וּמָאן דְּגָזַל וְעָבַד תְּשׁוּבָה וּמַהְדַּר גְּזֵלָה לְמָרָהּ, מִכְפַּר לֵיהּ.
וְאִי מָאִית נִגְזָל, מַהְדַּר לְיוֹרְשָׁיו וּמִכְפַּר לֵהּ.
וְכִי מַהְדַּר לַנִּגְזָל, מִבָּעֵי לֵהּ לַאֲחוּלֵי עַל גַּבֵּהּ, כִּי הֵיכִי דְלָא לִמְנַע מִלְּמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה, דְּתָנוּ רַבָּנָן, הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ, אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן. וְכָל הַמְּקַבֵּל מֵהֶן, אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ, הַנֵּי מִלֵּי, שֶׁאֵין גְּזֵלָה חוֹזֶרֶת בְּעֵינָהּ. אֲבָל חוֹזֶרֶת בְּעֵינָהּ, מְקַבְּלִין, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בִּימֵי רַבִּי נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ, מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, רֵיקָה, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְשׁוּבָה, אֲפִלּוּ אַבְנֵט שֶׁאַתָּה חוֹגֵר אֵינוֹ שֶׁלְּךָ, וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְשׁוּבָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ, הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי בָרִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן, וְהַמְקַבֵּל מֵהֶן אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, מִפְּנֵי מַה הֶחֱמִירָה תוֹרָה בַּגַּנָּב יוֹתֵר מִן הַגַּזְלָן, שֶׁהַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְהַגַּזְלָן כְּתִיב בֵּהּ וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְגוֹ' (ויקרא ה, כג). אָמַר לָהֶן, זֶה הִשְׁוָה כְּבוֹד הָעֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ, וְזֶה לֹא הִשְׁוָה כְּבוֹד עֶבֶד לִכְבוֹד קוֹנוֹ. כִּבְיָכוֹל עָשָׂה עַיִן שֶׁל מַעְלָה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה, וְאֹזֶן כְּאִלּוּ אֵין שׁוֹמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ (ישעיה כט, טו). וּכְתִיב: וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב (תהלים צד, ז). וּכְתִיב: עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רוֹאֶה (יחזקאל ח, יב).
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מָשְׁלוּ מָשָׁל מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ בָּעִיר וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה. אֶחָד זִמֵּן כָּל בְּנֵי הָעִיר וְלֹא זִמֵּן אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֶחָד לֹא זִמֵּן לֹא אֶת בְּנֵי הָעִיר וְלֹא אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. אֵיזֶה מֵהֶן עָנְשׁוֹ מְרֻבֶּה, הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה שֶׁזִּמֵּן אֶת בְּנֵי הָעִיר וְלֹא זִמֵּן אֶת בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גְדוֹלָה כֹּחָהּ שֶׁל מְלָאכָה, שׁוֹר שֶׁבִּטְּלוֹ מִמִּלַאכְתּוֹ, חֲמִשָּׁה. שֶׂה שֶׁלֹּא בִטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ, אַרְבָּעָה.
וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר, בֹּא וּרְאֵה, שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת אֲפִלּוּ עַל גַּנָּב. שׁוֹר שֶׁהָלַךְ בְּרַגְלָיו, חֲמִשָּׁה. וְשֶׂה שֶׁהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ, אַרְבָּעָה.

וְהֵיכָא דְגָזַל וְאָמַר, אִשְׁקוּל הַשְׁתָּא דְּצָרִיךְ לִי וַהֲדַר אֲשַׁלֵּם, רָשָׁע מִקְרֵי, דִכְתִיב, חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם (יחזקאל לג, טו), אַף עַל פִּי שֶׁמֵּשִׁיב, רָשָׁע הוּא.

בְּרַם, צָרִיךְ אַתְּ לְמֵילַף, הַנֵּי מִלֵּי, הֵיכָא דְקָא גָזִיל אַדַּעְתָּא לְמִשְׁקְלֵהּ לְנַפְשֵׁהּ? אֲבָל הֵיכָא דְקָא בָעֵי לְמִתַּן מַתָּנָה לְהַהוּא נִגְזָל וְלָא בָעֵי לְקַבּוּלֵי וְאָמַר אִגְנוּב מִנֵּהּ כִּי הֵיכִי דַּאֲהַנֵּי לֵהּ וַאֲשַׁלֵּם לֵהּ תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, אִי נַמִּי שָׁבַק מָאנֵי בְּדֻכְתָּא דְלָא מִנְטַר אוֹ זוּזֵי וּפָשַׁע וְאַשְׁכְּחִנְהוּ אֱנִישׁ אַחֲרִינָא וְאָמַר, אַקְנִיטֶנּוּ עַד דְּיִתְבָּעֵהוּ וְיִזְדְּהַר בְּמָאנֵהּ זִמְנָא אַחֲרִינָא וְלָא לִפְשַׁע, מַאי, כֵּיוָן דְּלַהֲנָאָתוֹ קָא מְכַוֵּן וְשָׁרֵי, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּעַד מַהְדַּר לֵהּ אִית לֵהּ צַעְרָא, מַאי.
תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא, לֹא תִגְנֹב, עַל מְנַת לְמֵיקַט. לֹא תִגְנֹב, עַל מְנַת לְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.
מַאי טַעֲמָא, קְרָא יְתֵרָא הוּא, דִּכְתִיב: לֹא תִגְזֹל.

וְכֵן הֲלָכָה.

---

ה אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ וְגוֹ', אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.

שָׁלֹש פְּעָמִים בַּפָּסוּק נֹחַ לָמָּה, זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁרָאוּ שְׁלֹשָה עוֹלָמוֹת, נֹחַ וְדָנִיֵּאל וְאִיּוֹב.
נֹחַ, רָאָה עוֹלָם בְּיִשּׁוּבוֹ וְרָאָהוּ בְּחֻרְבָּנוֹ וְחָזַר וְרָאָהוּ בְּיִשּׁוּבוֹ.
דָּנִיֵּאל, רָאָה בִנְיַן בַּיִת רִאשׁוֹן וְרָאָהוּ חָרֵב וְחָזַר וְרָאָהוּ בָנוּי בְּבִנְיַן בַּיִת שֵׁנִי.
אִיּוֹב, רָאָה בִּנְיַן בֵּיתוֹ וְחֻרְבָּנוֹ וְחָזַר וְרָאָה בְּיִשׁוּבוֹ.

---

אִישׁ צַדִּיק.
עַל שֶׁזָּן בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא צַדִּיק.
שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִקְרְאוּ צַדִּיקִים עַל שֶׁזָּנוּ אֶת הַבְּרִיוֹת, נֹחַ וְיוֹסֵף. שֶׁכָּךְ כְּתִיב בּוֹ, עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק (עמוס ב, ו). וּכְתִיב בּוֹ, וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף (בראשית מז, יב).
אָמַר רַב אַחֲוָה בַּר רַב זְעִירָא, אַף בְּנֵי נֹחַ שֶׁנִּכְנְסוּ בַתֵּבָה וְהַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהָעוֹפוֹת, כֻּלָּן צַדִּיקִים הָיוּ, לְפִי שֶׁדּוֹר הַמַּבּוּל הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ כְּתִיב בָּהֶן, שֶׁהִרְבִּיעוּ בְּהֵמָה עַל חַיָּה וְחַיָּה עַל בְּהֵמָה וְהַכֹּל עַל אָדָם וְאָדָם עַל הַכֹּל, לְפִיכָךְ כְּתִיב בָּהֶן, הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.
וּמִנַּיִן שֶׁמִּמַּעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִצְטַוּוּ הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת וָרֶמֶשׂ שֶׁלֹּא לְהִדָּבֵק עִם שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, דִּכְתִיב: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וְגוֹ' (בראשית א, כה). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מִין וָמִין יִדְבַּק בְּמִינוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ אָסוּר.

---

תָּמִים.
זֶה אֶחָד מִשִּׁבְעָה מְהוּלִים שֶׁנּוֹלְדוּ בָעוֹלָם.
אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא מָהוּל,
וְשֵׁת בְּנוֹ נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ (בראשית ה, ג).
נֹחַ נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו.
יַעֲקֹב נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם (בראשית כה, כז).
וְיוֹסֵף נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (בראשית לז, ב), שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְאָבִיו.
מֹשֶׁה נוֹלַד מָהוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא (שמות ב, ב).
וְאִיּוֹב נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: אִישׁ תָּם וְיָשָׁר (איוב א, ח).

---

בְּדֹרֹתָיו.
וְלֹא בְדוֹרוֹת אֲחֵרִים.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה.
חַד אָמַר, תָּמִים הָיָה בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפַּלָּגָה, שֶׁאִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו. מָשָׁל לְחָבִית שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם הַמְטֻנָּף. בִּמְקוֹמָהּ, רֵיחָה נוֹדֵף. שֶׁלֹּא בִמְקוֹמָהּ אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף.
וְחַד אָמַר, תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, כָּל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. מָשָׁל לִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַטִּנֹפֶת רֵיחָהּ נוֹדֵף, כָּל שֶׁכֵּן אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַבֹּשֶׂם.

---

אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.
שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹמְכוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּקַּע בְּמַעֲשֵׂה דוֹר הַמַּבּוּל.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וְהָיָה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אָבִיו, וְהָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ מְשֻׁקָּע בְּטִיט, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ סוֹמְכוֹ שֶׁלֹא יִשְׁקַע בַּטִּיט.
אֲבָל אַבְרָהָם כְּתִיב בּוֹ, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי (בראשית מח, טו), וּבָאָבוֹת כְּתִיב: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו שֶׁהָיוּ מְרַוְּחִין לַשְּׁכִינָה, וְהָיוּ מַקְדִּימִין וְהוֹלְכִין לְפָנָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.

---

עד כאן דרשות ממדרש תנחומא על ג' פסוקים ראשונים.


ובספר פרקי דרבי אליעזר (פרק כב) מצאתי קצת דרשה על פסוק רביעי (פסוק יב):

---

רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר הָיוּ מוֹלִידִים אֶת בְּנֵיהֶן וּפָרִין וְרָבִין כְּמִין שֶׁרֶץ גָּדוֹל, שִׁשָּׁה בְּכָל לֵדָה וְלֵדָה.
בְּאוֹתָה שָׁעָה הָיוּ עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וּמְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב כא, יא] יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם.
אָמַר לָהֶם נֹחַ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם וּמִמַּעֲשֵׂיכֶם הָרָעִים, שֶׁלֹּא יָבֹא עֲלֵיכֶם מֵי הַמַּבּוּל וְיַכְרִית כָּל זֶרַע בְּנֵי אָדָם, אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי אָנוּ מוֹנְעִים עַצְמֵנוּ מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא זֶרַע בְּנֵי אָדָם. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין, כְּשֶׁהֵן בָּאִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן הָיוּ מַשְׁחִיתִים מְקוֹר זַרְעָם עַל הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא זֶרַע בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית ו, יב] וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.
אָמְרוּ אִם מֵי הַמַּבּוּל יָבִיא עָלֵינוּ הֲרֵי אָנוּ גְּבוֹהֵי קוֹמָה וְאֵין הַמַּיִם מַגִּיעִים עַד צַוָּארֵנוּ, וְאִם מֵי תְהוֹמוֹת מַעֲלֶה עָלֵינוּ הֲרֵי פַּרְסוֹת רַגְלֵנוּ לִסְתֹּם אֶת הַתְּהוֹמוֹת. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין, פּוֹשְׁטִין כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם וְסָתְמוּ אֶת כָּל הַתְּהוֹמוֹת. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִרְתִּיחַ מֵי תְהוֹמוֹת וְהָיוּ שׁוֹלְקִים אֶת בְּשָׂרָם וּפוֹשְׁטִין אֶת עוֹרָן מֵעֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב ו, יז] בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם, אַל תִּקְרֵי בְּחֻמּוֹ אֶלָּא בַּחֲמִימוֹ.

---

בדרשה זו הובא הפסוק "ישלחו כצאן עויליהם" מספר איוב שנדרש על דור המבול, ואחריהם אבוא אני ואשלים מה שנאמר שם אודותם בפרק כ"א, כשאיוב בא לטעון על שלות הרשעים בעולם הזה, ואלו דבריו:
(ה) פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה:
(ו) וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת:
(ז) מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל:
(ח) זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם:
(ט) בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם:
(י) שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל:
(יא) יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן:
(יב) יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב:
(יג) יבלו יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ:
(יד) וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ:
(טו) מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ:
(טז) הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי:
(יז) כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ:
(יח) יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה:
בפירוש רש"י: {ה} פנו אלי. לשמוע : והשמו. התמהו לדברי : ושימו יד על פה. שלא תדעו להשיב : {ו} ואם זכרתי. דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו : ונבהלתי. שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל : {ט} שלום מפחד. שלא היו מזיקין שולטין בהן : {י} שורו עבר. את הנקבה : ולא יגעיל. לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים (שמואל ב א) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן (ישעי' כא) : תפלט פרתו. בעת תלד את וולדה : ולא תשכל. בלא עת : {יא} ישלחו כצאן עויליהם וגו'. בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית, לך והדליק לי את הנר בראשית רבה : {יב} ישאו. היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור, עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ''ט בלע''ז, כ''ש : {יג} וברגע שאול יחתו. כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין : יחתו. ירדו ובתרגום נחיתו : {טו} ומה נועיל. מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ (בראשית ב) : {טז} הן לא בידם טובם. בתמיה וכי אין כל טובם בידם : ועצת רשעים רחקה מני. איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם : {יז} כמה נר רשעים ידעך. למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו' : חבלים. גורל הראוי להם :

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{יג} וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל-בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּי-מָֽלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת-הָאָֽרֶץ:
{יד} עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי-גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת-הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר:
{טו} וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁל֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קֽוֹמָתָֽהּ:
{טז} צֹ֣הַר | תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל-אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ:
{יז} וַֽאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת-הַמַּבּ֥וּל מַ֨יִם֙ עַל-הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל-בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר-בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר-בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע:

---

מדרש רבה:

[פרשה לא]

כמה פתיחות לפרשה זו מפסוקים בנביאים ובספר איוב העוסקים בענין הרשעים

א וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר וגו' (בראשית ו, יג).
(יחזקאל ז, יא): הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע.
הֶחָמָס קָם, אֶתְמָהָא, חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ קָם, וְאִם קָם - לְמַטֵּה רֶשַׁע, לְחִיּוּבוֹ שֶׁל רָשָׁע.
(יחזקאל ז, יא): וְלֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֵהֱמֵהֶם, לָא מִנְהוֹן וְלֹא מִמָּמוֹנָם וְלָא מִן תִּמְהָתְהוֹן, לָמָּה (יחזקאל ז, יא): לֹא נֹהַּ בָּהֶם, לֹא הָיָה לְשׁוּם בְּרִיָּה נַחַת רוּחַ מֵהֶם וְלֹא הָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַחַת רוּחַ מֵהֶם.
לֹא נֹהַּ בָּהֶם, כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא (בראשית ו, ז ח): כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם וְנֹחַ, אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֵינוֹ כְּדַאי אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן, (בראשית ו, ח): וְנֹחַ מָצָא חֵן.
וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּזִמָּה נִמּוֹחוּ מִן הָעוֹלָם.

ב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי.
(איוב כד, יא): בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ.
בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם בְּדָרִיּוֹת קְטַנּוֹת. יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ, אֲפִלּוּ יְקָבִים דָּרְכוּ - וַיִּצְמָאוּ. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ לָמָּה יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה מְאֵרָה מְצוּיָה בַּעֲמָלוֹ שֶׁל רָשָׁע.
וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִּים בְּזִמָּה וְגָזֵל, נִמּוֹחוּ מִן הָעוֹלָם.

ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים.
(עמוס ה, י): שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ.
דַּהֲוָה אֲמַר לְהוֹן, רֵיקִים אַתֶּם מַנִּיחִים מִי שֶׁקּוֹלוֹ שׁוֹבֵר אֲרָזִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְעֵץ יָבֵשׁ.
וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּגָזֵל נִמּוֹחוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.


ד דָּבָר אַחֵר:
קֵץ כָּל בָּשָׂר.
כְּתִיב (איוב לה, ט): מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים.
מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ, אֵלּוּ הַנֶּעֱשָׁקִים. יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים, אֵלּוּ הָעוֹשְׁקִים. אֵלּוּ רַבִּים עַל אֵלּוּ וְאֵלּוּ רַבִּים עַל אֵלּוּ.
אֵלּוּ רַבִּים עַל אֵלּוּ בְּחִמּוּס מָמוֹן, וְאֵלּוּ רַבִּים עַל אֵלּוּ בְּחִמּוּס דְּבָרִים, עַד שֶׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם.
וּלְפִי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בְּגָזֵל נִמּוֹחוּ מִן הָעוֹלָם.

---

פירוש ענין ה"חמס" שעליו נענשו דור המבול

ה קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי (בראשית ו, יג).
הִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִקָּצֵץ.
הִגִּיעַ זְמַנָּן לֵעָשׂוֹת בָּתָה.
הִגִּיעַ קָטֵיגוֹרִיס שֶׁלָּהֶן לְפָנַי.
כָּל כָּךְ לָמָּה (בראשית ו, יג): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם.

אֵיזֶהוּ חָמָס וְאֵיזֶה הוּא גָּזֵל, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא חָמָס אֵינוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְגָזֵל שֶׁשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְכָךְ הָיוּ אַנְשֵׁי הַמַּבּוּל עוֹשִׂים, הָיָה אֶחָד מֵהֶם מוֹצִיא קֻפָּתוֹ מְלֵאָה תּוּרְמוֹסִים וְהָיָה זֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, וְזֶה בָּא וְנוֹטֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, עַד מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנּוּ בַּדִּין.
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם עֲשִׂיתֶם שֶׁלֹא כַשּׁוּרָה אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה עִמָּכֶם שֶׁלֹא כַשּׁוּרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, כא): הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה, בְּלֹא חָכְמַת הַתּוֹרָה.
(איוב ד, ב): מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ, וְאֵין מֵשִׂים אֶלָּא דַּיָּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כא, א): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.
*בתה = ענין חורבן ושממה. הגיע קטיגוריס = המקטרג עליהם הגיע לפני ה'.

ו דָּבָר אַחֵר:
כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: חָמָס, זֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. חָמָס, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת. חָמָס, זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים.
חָמָס, זֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס.
חָמָס, זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, לה): חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל.
חָמָס, זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יט): מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָּם נָקִיא.
חָמָס, כְּמַשְׁמָעוֹ.

---

הארץ עצמה הושחתה במבול בעוונם

ז הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ (בראשית ו, יג).
רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַב כַּהֲנָא בַּר מַלְכִּיָּה אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה טְפָחִים שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה שׁוֹלֶטֶת בָּאָרֶץ נִמּוֹחוּ.
מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה לוֹ פַּדְגוֹג, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה סוֹרֵחַ הָיָה פַּדְגוֹג שֶׁלּוֹ נִרְדָּה, וּלְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה לוֹ מֵינִיקָה, כָּל זְמַן שֶׁהוּא סוֹרֵחַ הָיְתָה מֵינִקְתּוֹ נִרְדֵּית, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ, הָא אֲנָא מְחַבֵּל לְהוֹן וּמְחַבֵּל לְאַרְעָא עִמְּהוֹן.

---

פסוק יד

ח עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹּפֶר (בראשית ו, יד).
אָמַר רַבִּי אִיסֵי בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, עֲשֵׂה, בִּשְׁלשָׁה נִתְפָּרֵשׁ, וּבְאֶחָד לֹא נִתְפָּרֵשׁ.
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹּפֶר, אָמַר רַבִּי נָתָן תֵּבוּתָא דְּאָעִין דְּקֵרְדִּינוֹן.
(יהושע ה, ב): עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, נִתְפָּרֵשׁ, גְּלָבִין דְּטִנָּרֵי.
(במדבר י, ב): עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, נִתְפָּרֵשׁ.
(במדבר כא, ח): עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, לֹא נִתְפָּרֵשׁ. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ אָמַר (משלי א, ה): יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח, זֶה משֶׁה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹ לְמשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְלֹא פֵּרַשׁ, אָמַר אִם אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁל זָהָב, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן זֶה, שֶׁל כֶּסֶף, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן זֶה, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁל נְחשֶׁת לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, ט): וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת, מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כָּךְ הָעוֹלָם נִבְרָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ אוֹמְרִים גִּינִי גִּינְיָא, אַנְתְּרוֹפֵי אַנְתְּרוֹפְיָא, גַּבְרָא גַּבְרְתָא, אֶלָּא אִישׁ וְאִשָּׁה, לָמָּה שֶׁהַלָּשׁוֹן הַזֶּה נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן הַזֶּה.

*דאעין דקרדינון = של עצים מארץ קרדיניא. גלבין דטינרי - חרבות עשויות מאבן צור.
*גיניא היא אשה בלשון יון, ואין קוראים לאיש גיני. וכן בלשון אחר אין אומרים לאיש ואשה אנתרופי ואנתרופיא, אלא שם האיש והאשה שונים זה מזה, ובתורה נאמר שנקראת אשה כי מאיש לוקחה, ובהכרח שדיברו אז בלשון הקודש.

---

ט קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה (בראשית ו, יד).
קִילִין וּמְדוֹרִין.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַה הַקֵּן הַזֶּה מְטַהֵר אֶת הַמְצוֹרָע, אַף תֵּבָתְךָ מְטַהֲרָתְךָ.
*קילין = חדרים.

---

(בראשית ו, יד): וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.
הָכָא אַתְּ אָמַר: וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (שמות ב, ג): וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת?
אֶלָּא לְהַלָּן עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם תַּשִּׁים, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת, בַּחֵמָר מִפְּנֵי הָרֵיחַ, וּבַזָּפֶת מִפְּנֵי הַמַּיִם.

---

פסוק טו
י וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ (בראשית ו, טו),
אָמַר רַבִּי יוּדָן זֶה וְזֶה, עָתִיד אֶחָד לָמֹד בְּאַמָּתְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב ג, ג): הָאֹרֶךְ אַמּוֹת בַּמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה אַמּוֹת שִׁשִּׁים וְרֹחַב אַמּוֹת עֶשְׂרִים,
וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ אַמָּה תְבִיקִין, רַבִּי הוּנָא אָמַר שֶׁהָיוּ מַתְבִּיאוֹת בָּהּ. רַבָּנָן אָמְרִין עַל שֵׁם תֵּבָתוֹ שֶׁל נֹחַ.

שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָה,
בַּר חַטְיָא אָמַר (תהלים קיט, טו): בְּפִקוּדֶיךָ אָשִׂיחָה, (תהלים קיט, טז): בְּחֻקֹּתֶיךָ אֶשְׁתַּעֲשָׁע, לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאִם יַעֲשֶׂה אָדָם סְפִינָה שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת בַּלָּמִין, יַעֲשֶׂה רָחְבָּהּ אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בְּאָרְכָּהּ, וְגָבְהָהּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בְּאָרְכָּהּ.

---

פסוק טז

יא צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה (בראשית ו, טז),
רַבִּי חוּנְיָה וְרַבִּי פִּינְחָס רַבִּי חָנִין וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא לָא מְפָרְשִׁין, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי מְפָרְשִׁין.
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, חַלּוֹן. רַבִּי לֵוִי אָמַר, מַרְגָּלִיּוֹת.
רַבִּי פִּינְחָס מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁהָיָה נֹחַ בַּתֵּבָה, לֹא צָרִיךְ לֹא לְאוֹר הַחַמָּה בַּיּוֹם וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלַּיְלָה, אֶלָּא מַרְגָּלִית הָיְתָה לוֹ וְהָיָה תּוֹלֶה אוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כֵּהָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה מַבְהֶקֶת הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לַיְלָה.
אָמַר רַבִּי הוּנָא עֲרִיקִין הֲוֵינָן מִן קוֹמֵי גוּנְדָא בַּהֲדָא בּוּטִיטָה דִּטְבֶרְיָה וְהָיָה בְּיָדֵינוּ נֵרוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ כֵּהִים הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַבְהִיקִים הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא לָיְלָה.
*עריקין הוינן וכו' = היינו בורחים מפני סייעת אויבים במסתור אחד שבטבריא.

---

(בראשית ו, טז): וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְּמַעְלָה.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים קִילִין הָיוּ בָהּ, עֶשֶׂר אַמּוֹת עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וּשְׁתֵּי פְּלָטִיּוֹת שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת, קִילִין מִיכָּן וְקִילִין מִיכָּן, וְקִילִין מִיכָּן וְקִילִין מִיכָּן, וּשְׁנֵי אַמּוֹת לַצְּדָדִים.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר תְּשַׁע מֵאוֹת קִילִין הָיוּ בָהּ, וְקִיל שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ אַמּוֹת. וְשָׁלשׁ פְּלָטִיּוֹת שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, וְקִיל מִיכָּן וְקִיל מִיכָּן וּשְׁתֵּי אַמּוֹת לַצְּדָדִין.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה לָא נִיחָא, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְחֶמְיָה לָא נִיחָא.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּאַמָּתָה מִלְמַטָּה כָּךְ אַמָּתָה מִלְּמַעְלָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְּמַעְלָה.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כְּמִין קוֹמָרוֹטוֹן הָיְתָה וְהָיָה מַשְׁקִיף בָּהּ וְעוֹלֶה וּמַשְׁקִיף בָּהּ וְעוֹלֶה, עַד שֶׁהֶעֱמִידָהּ עַל אַמָּתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְּמַעְלָה.

---

וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים,
אָמַר רַבִּי יִצְחָק לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁאִם עוֹשֶׂה אָדָם טְרַקְלִין עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר, יְהֵא עוֹשֶׂה פִּתְחוֹ מִן הַצַּד.

תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ,
תַּחְתִּיִּם לִזְבָלִים, שְׁנִיִּם לוֹ וּלְבָנָיו וְלַטְּהוֹרִים, וְהָעֶלְיוֹנִים לַטְּמֵאִים.
וְיֵשׁ מַחֲלִיפִין תַּחְתִּיִּם לַטְּמֵאִים, שְׁנִיִּם לוֹ וּלְבָנָיו וְלַטְּהוֹרִים, וְהָעֶלְיוֹנִים לִזְבָלִים.
כֵּיצַד הָיָה עוֹשֶׂה אֶלָּא כְּמִין קָטָרַקְטִין הָיָה לוֹ פּוֹסְסָן מִן הַצַּד.

תַּעֲשֶׂהָ,
אַף הִיא הָיְתָה מְסַיַּעַת אֶת עַצְמָהּ.

---

פסוק יז

יב וַאֲנִי הִנְנִי (בראשית ו, יז),
הִנְנִי מַסְכִּים לְדִבְרֵי מַלְאָכִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ.

(בראשית ו, יז): אֶת הַמַּבּוּל מַיִם,
מַיִם הָיוּ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ יוֹרְדִין הָיוּ נַעֲשִׂים מַבּוּל.

(בראשית ו, יז): לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר,
כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע, יִצְמֹק.

---

במדרש תנחומא:

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר,
אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה מַתְרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה, אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר.
עָמַד נֹחַ וְעָשָׂה תְשׁוּבָה וְנָטַע אֲרָזִים. וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ, אֲרָזִים אֵלּוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וְאָמַר לִי לַעֲשׂוֹת תֵּבָה, כְּדֵי שֶׁאִמָּלֵט בָּהּ אֲנִי וּבֵיתִי. וְהָיוּ מְשַׂחֲקִין מִמֶּנּוּ וּמַלְעִיגִין בִּדְבָרָיו. וְהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן אֲרָזִים וְהֵן גְּדֵלִין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וּמֵשִׁיב לָהֶן כָּעִנְיָן הַזֶּה, וְהָיוּ מַלְעִיגִין עָלָיו. לְסוֹף יָמִים קִצְּצָן וְהָיָה מְנַסְּרָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה. וְאוֹמֵר לָהֶן כָּךְ, וְהָיָה מַתְרֶה בָהֶן.
כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה, מִיָּד הֵבִיא עֲלֵיהֶן מַבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם.
*ראה לקמן בפרקי דרבי אליעזר מה שהביא בשם רבי תנחומא.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כג):

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ [בראשית ו, טו],
תָּנֵי רַבִּי שְׁמַעְיָה בָּאֶצְבַּע הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ, וְאָמַר לוֹ כָּזֶה וְכָזֶה תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה,
מֵאָה וַחֲמִשִּׁים קִנִּים אֹרֶךְ יְמִינָהּ שֶׁל תֵּבָה, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֹרֶךְ בְּצַד שְׂמֹאלָהּ, שְׁלשִׁים וּשְׁלשָׁה קִנִּים בְּצַד רָחְבָּהּ בְּדָפְנוֹתֶיהָ לְפָנֶיהָ, וּשְׁלשִׁים וּשְׁלשָׁה בְּדָפְנוֹתֶיהָ לְאַחֲרֶיהָ, וַעֲשָׂרָה בָתִּים בַּתָּוֶךְ, הֲרֵי אֵלּוּ לְאוֹצָרוֹת שֶׁל מַאֲכָל. וְחָמֵשׁ אַפְטָנִיּוֹת בְּצַד אֹרֶךְ יְמִינָהּ שֶׁל תֵּבָה, וְחָמֵשׁ אַפְטָנִיּוֹת בְּצַד אֹרֶךְ שְׂמֹאלָהּ שֶׁל תֵּבָה. וְהַמַּכְנִיסִים אַמַּת הַמַּיִם נִפְתָּחִים וְנִסְגָּרִים. וְכֵן בַּיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹנָה, וְכֵן בְּמַעֲלָה שְׁנִיָּה, וְכֵן בְּמַעֲלָה שְׁלִישִׁית.

מְדוֹר כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, בַּיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹנָה.
מָדוֹר לְכָל הָעוֹפוֹת, בַּיָּצִיעַ הַשְּׁנִיָּה.
מְדוֹר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וּבְנֵי אָדָם בַּיָּצִיעַ הַשְּׁלִישִׁית.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד (שֶׁשְּׁלשִׁים וּשְׁתַּיִם) [צ"ל: של"ב. והיינו שלוש מאות שלושים ושנים] מִינֵי עוֹפוֹת בָּאָרֶץ, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מִינֵי שְׁקָצִים בָּאָרֶץ.

וְכֵן בַּיָּצִיעַ הַתַּחְתּוֹנָה, וְכֵן בַּיָּצִיעַ הַשְּׁנִיָּה, וְכֵן בְּמַעֲלָה שְׁלִישִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טז] תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.

רַבִּי תַנְחוּמָא אוֹמֵר חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה עָשָׂה נֹחַ בַּתֵּבָה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה מִדַּרְכֵיהֶם וּמִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{יח} וַֽהֲקִֽמֹתִ֥י אֶת-בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל-הַתֵּ֔בָה אַתָּ֕ה וּבָנֶי֛ךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי-בָנֶי֖ךָ אִתָּֽךְ:
{יט} וּמִכָּל-הָ֠חַ֠י מִֽכָּל-בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל-הַתֵּבָ֖ה לְהַֽחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ:
{כ} מֵֽהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן-הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת:
{כא} וְאַתָּ֣ה קַח-לְךָ֗ מִכָּל-מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָֽסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה:
{כב} וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה:

---

במדרש רבה:

פסוק יח
(בראשית ו, יח): וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ,
בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ מִפְּנֵי הַפֵּרוֹת שֶׁאַתָּה כּוֹנֵס שֶׁלֹא יֵרָקְבוּ וְשֶׁלֹא יִתְעַפְּשׁוּ וְשֶׁלֹא יִשְׁתַּנּוּ,
בְּרִית אַתָּה צָרִיךְ, הַגִּבּוֹרִים הָיָה אֶחָד מֵהֶם נוֹתֵן רַגְלוֹ עַל הַתְּהוֹם וְסוֹתְמוֹ, נוֹתֵן יָדוֹ עַל הַחַלּוֹן וְסוֹתְמָהּ, הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה וְהָיוּ רַגְלָיו מִתְעַרְכְּלוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כו, ה): הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם, אֲרִי הָיָה בָּא לִכָּנֵס לַתֵּבָה, וְהָיוּ שִׁנָּיו קֵהוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, י): שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ,
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא נַגָּר הָיִיתָ וְאִלּוּלֵי בְּרִיתִי שֶׁהָיְתָה אִתְּךָ לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לִכָּנֵס לַתֵּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּכָּנֵס אֶל הַתֵּבָה.

(בראשית ו, יח): אַתָּה וּבָנֶיךָ,
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, נֹחַ כְּשֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה נֶאֱסַר לוֹ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ לְעַצְמְךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ לְעַצְמָן,
כֵּיוָן שֶׁיָּצָא הִתִּיר לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ,
אָמַר רַבִּי אָבוּן כְּתִיב (איוב ל, ב): בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד, אִם רָאִיתָ חֶסְרוֹן בָּא לָעוֹלָם, וְכָפָן בָּא לָעוֹלָם, גַּלְמוּד, הֱוֵי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתְּךָ כְּאִלּוּ הִיא גַּלְמוּדָה, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְנִדָּה גַּלְמוּדָה.
אָמַר רַבִּי הוּנָא כְּתִיב (בראשית מא, נ): וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב.

---

פסוק יט

יג וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ וגו' (בראשית ו, יט),
אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אֲפִלּוּ רוּחוֹת נִכְנָסִים עִם נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מִכָּל הָחַי, מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְרְאוּ לָהֶם נְפָשׁוֹת וְלֹא נִבְרָא לָהֶם גּוּפִין.

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רְאֵם לֹא נִכְנַס עִמּוֹ, אֲבָל גּוּרָיו נִכְנְסוּ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֹא הוּא וְלֹא גּוּרָיו, אֶלָּא קְשָׁרוֹ נֹחַ בַּתֵּבָה, וְהָיָה מַתְלִים תַּלְמִיּוֹת כְּמִין טְבֶרְיָה לְסוּסְתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לט, י): הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ,
בִּימֵי רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא עָלָה גּוּרָא אֶחָד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִנִּיחַ אִילָן עַד שֶׁעֲקָרוֹ, וְעָשׂוּ תַעֲנִית וְהִתְפַּלֵּל רַבִּי חִיָּא וְגָעָת אִמּוֹ מִן הַמִּדְבָּר וְיָרַד לְקוֹלָהּ.

(בראשית ו, יט): זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ,
אִם רָאִיתָ זָכָר רָץ אַחַר נְקֵבָה קַבְּלֵהוּ, נְקֵבָה רָצָה אַחַר זָכָר אַל תְּקַבֵּל.

---

פסוק כא

יד וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה (בראשית ו, כא),
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר הִכְנִיס עִמּוֹ דְּבֵלָה, תָּנֵי מִשּׁוּם רַבִּי נְחֶמְיָה רֹב מִכְנָסוֹ דְּבֵלָה.
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת לְפִילִים, חֲצוּבוֹת לִצְבָאִים, זְכוּכִית לְנַעֲמִיּוֹת.
רַבִּי לֵוִי אָמַר הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת לִנְטִיעוֹת, יִחוּרִים לִתְאֵנִים, גְּרוֹפִית לְזֵיתִים.
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא (בראשית ו, כא): וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, דָּבָר שֶׁהוּא לְךָ וְלָהֶם.
וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי לֵוִי וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, אַתָּה עִקָּר וְהֵם טְפֵלִים לָךְ. (בראשית ו, כא): וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, אֵין אָדָם כּוֹנֵס דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ.

---

פסוק כב

(בראשית ו, כב): וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה, זֶה שִׁכּוּן לַעֲשִׂיַּת הַתֵּבָה.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

ז {א} שני וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא-אַתָּ֥ה וְכָל-בֵּֽיתְךָ֖ אֶל-הַתֵּבָ֑ה כִּי-אֹֽתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה:
{ב} מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח-לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן-הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ:
{ג} גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל-פְּנֵ֥י כָל-הָאָֽרֶץ:
{ד} כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל-הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶת-כָּל-הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:
{ה} וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖הוּ יְהֹוָֽה:

---

במדרש רבה:

[פרשה לב]

פתיחה בענין גמילות חסדו של הקב"ה לנח להצילו בתיבה

א וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה (בראשית ז, א),

כְּתִיב (תהלים ה, ז): תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה',
מְדַבֵּר בְּדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל, דֹּבְרֵי כָזָב הֵן וְדִבּוּרָן, רַבִּי פִּינְחָס אָמַר הֵן וּמִדַּבְּרוֹתֵיהֶן.
אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה, זֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְזֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֲחִיתֹפֶל (שמואל ב טז, כא): בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב (שמואל ב יז, ב): וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, וּכְתִיב (שמואל ב טז, כא): וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, וְזֶה הִתִּיר גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר לְשָׁאוּל וְכִי יֵשׁ אִישׁוּת לְדָוִד הֲלֹא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הוּא וְחָשׁוּב כַּמֵּת. וְעַכְשָׁיו הַתֵּר קוּנְעָתוֹ וַעֲשֵׂה אוֹתוֹ זִיטְוִיטוֹס, וּכְאִלּוּ הוּא מֵת וְדָמוֹ מֻתָּר וְאִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת, עָמַד שָׁאוּל וְנָתַן מִיכַל אֵשֶׁת דָּוִד עַל פִּיו לְפַלְטִי בֶּן לַיִשׁ. וּשְׁפִיכַת דָּמִים, דִּכְתִיב (שמואל א כב, יז): וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ יָד בְּכֹהֲנֵי ה', אֲבָל דּוֹאֵג הֲרָגָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב טז, יח): וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַע בְּכֹהֲנֵי ה'.
יְתָעֵב ה', שֶׁאֵינָן לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים,
(תהלים ה, ח): וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי, וּמַה בֵּינִי לְבֵינָם, אֶלָּא שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי וְאָמַרְתָּ לִי (שמואל ב יב, יג): גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת.

דָּבָר אַחֵר,
תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב, מְדַבֵּר בְּדוֹר הַמַּבּוּל, הֵן וְדִבּוּרָן כָּזָב, רַבִּי פִּינְחָס אָמַר הֵן וּמִדַּבְּרוֹתֵיהֶן.
אִישׁ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד, יד): לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב.
וּמִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, יג): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם.
יְתָעֵב ה', שֶׁאֵינָם לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים,
וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ כֵּן עָשִׂיתִי, וּמַה בֵּינִי לְבֵינָם אֶלָּא שֶׁגָּמַלְתַּנִי טוֹבָה וְאָמַרְתָּ לִי: בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה.

---

פתיחות מפסוקים העוסקים בענין צדיקים

ב דָּבָר אַחֵר,
בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה,

כְּתִיב (תהלים יא, ז): כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יוֹסֵי אָמְרוּ אֵין לְךָ אָדָם אוֹהֵב בֶּן אֻמְנוּתוֹ, אֲבָל הֶחָכָם אוֹהֵב בֶּן אֻמְנוּתוֹ, כְּגוֹן רַבִּי חִיָּא דְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא דְּרַבִּי חִיָּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת בֶּן אֻמְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל נֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה, .

ג כְּתִיב ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה):
אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן הַיּוֹצֵר הַזֶּה אֵינוֹ בּוֹדֵק קַנְקַנִּים מְרוֹעָעִים, שֶׁאֵינוֹ מַסְפִּיק לָקוּשׁ עֲלֵיהֶם אַחַת עַד שֶׁהוּא שׁוֹבְרָם, וּמִי הוּא בּוֹדֵק בְּקַנְקַנִּים יָפִים, אֲפִלּוּ מֵקִישׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְעָמִים אֵינָם נִשְׁבָּרִים, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן, וּכְתִיב (בראשית כב, א): וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם,
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפִּשְׁתָּן שֶׁלּוֹ יָפָה כָּל שֶׁהוּא כּוֹתְשָׁהּ הִיא מִשְׁתַּבַּחַת וְכָל זְמַן שֶׁהוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ הִיא מִשְׁתַּמֶּנֶת, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפִּשְׁתָּן שֶׁלּוֹ רָעָה, אֵינוֹ מַסְפִּיק לָקוּשׁ עָלֶיהָ אַחַת עַד שֶׁהִיא פּוֹקַעַת, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן,
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת אַחַת כֹּחָהּ יָפֶה וְאַחַת כֹּחָהּ רַע, עַל מִי הוּא נוֹתֵן אֶת הָעֹל לֹא עַל זֹאת שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה? כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן,
ה' צַדִּיק יִבְחָן זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ.

---

כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי,
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מָצִינוּ שֶׁאוֹמְרִים מִקְצַת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו וְכֻלּוֹ שֶׁלֹא בְּפָנָיו, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר בְּנֹחַ (בראשית ו, ט): אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, שֶׁלֹא בְפָנָיו, וּכְתִיב: כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בְּפָנָיו.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר מָצִינוּ שֶׁאוֹמְרִים מִקְצַת שִׁבְחוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סו, ג): אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ, שֶׁלֹא בְפָנָיו אוֹמֵר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

---

פסוק ב

ד מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ (בראשית ז, ב),
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מָצִינוּ שֶׁעִקֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ תֵּבוֹת בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹא לְהוֹצִיא דְּבַר טֻמְאָה מִתּוֹךְ פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וּמִן הַבְּהֵמָה - הַטְּמֵאָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא.
אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן רַבִּי מְנַשֶּׁה אַף כְּשֶׁבָּא לוֹמַר לָהֶם סִימָנֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא פָתַח לָהֶם אֶלָּא בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה טְהוֹרָה (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי מַעֲלֵה גֵרָה. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי אֵינֶנּוּ מַפְרִיס פַּרְסָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי מַעֲלֵה גֵרָה. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי אֵינֶנּוּ מַעֲלֶה גֵרָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא.

---

פסוק ג

(בראשית ז, ג): גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה,
אִם תֹּאמַר שִׁבְעָה מִכָּל מִין נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן שֶׁאֵין לוֹ בֶּן זוּג, אֶלָּא שִׁבְעָה זְכָרִים וְשִׁבְעָה נְקֵבוֹת,
לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָהֶם, אֶלָּא (בראשית ז, ג): לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.
*לא שאני צריך להם, פירוש, לקרבן.
והנה רש"י כתב בבהמות שנצטוה לקחת שבעה להקריב מהם קרבן, ובעופות לא פרש כלום, ולפי המדרש כאן י"ל דהיינו בדוקא. אמנם למעשה הקריב מהם, וצ"ע.

---

פסוק ד

ה כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וגו' (בראשית ז, ד),
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֵן עָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, לְפִיכָךְ (בראשית ז, ד): אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הֵם קִלְקְלוּ אֶת הַצּוּרָה שֶׁנִּתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, לְפִיכָךְ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

(בראשית ז, ד): וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר קִיּוּמֵיהּ,
רַבִּי אָבוּן אָמַר יְקוּמִינֵיהּ.
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר זֶה קַיִן הָיָה תָּלוּי בְּרִפְיוֹן, וּבָא מַבּוּל וּשְׁטָפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, כג): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם.

---

פסוק ה

(בראשית ז, ה): וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה', זֶה שִׁכּוּן לְכִנּוּס בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כג):

וְעַד שֶׁלֹּא בָּא הַמַּבּוּל הָיוּ הַטְּמֵאִים מְרֻבִּין מִן הַטְּהוֹרִים. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְבּוֹת אֶת הַטְּהוֹרִים וּלְמַעֵט אֶת הַטְּמֵאִים, קָרָא לְנֹחַ וְאָמַר לוֹ הָבֵא לְךָ אֶל הַתֵּבָה מִכָּל בְּהֵמָה טְהוֹרָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{ו} וְנֹ֕חַ בֶּן-שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל-הָאָֽרֶץ:
{ז} וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָ֠יו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי-בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל-הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל:
{ח} מִן-הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִ֨ן-הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן-הָע֔וֹף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר-רֹמֵ֖שׂ עַל-הָֽאֲדָמָֽה:
{ט} שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל-נֹ֛חַ אֶל-הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת-נֹֽחַ:

---

במדרש רבה:

ו וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ (בראשית ז, ו),
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנַת הַמַּבּוּל אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן,
אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן עוֹלָה הִיא בִּתְקוּפוֹת וּבְחֶשְׁבּוֹנוֹת.

---

פסוק ז

(בראשית ז, ז): וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נֹחַ מְחֻסָּר אֲמָנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה.

---

{י} וַיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל-הָאָֽרֶץ:
{יא} בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ-מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי-נֹ֔חַ בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה-עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּל-מַעְיְנוֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַֽאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ:
{יב} וַיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל-הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה:
{יג} בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם-וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי-נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי-בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל-הַתֵּבָֽה:
{יד} הֵ֜מָּה וְכָל-הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכָל-הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכָל-הָרֶ֛מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל-הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכָל-הָע֣וֹף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כָּל-כָּנָֽף:
{טו} וַיָּבֹ֥אוּ אֶל-נֹ֖חַ אֶל-הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֨יִם֙ מִכָּל-הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר-בּ֖וֹ ר֥וּחַ חַיִּֽים:
{טז} וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכָּל-בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהֹוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ:

---

במדרש רבה:

ז וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל (בראשית ז, י),
מְלַמֵּד שֶׁתָּלָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח הַצַּדִּיק, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשׂוּ.

דָּבָר אַחֵר,
וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים,
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל לָעוֹלָם, מַאי טַעֲמָא (בראשית ו, ו): וַיִּתְעַצֵּב אֶת לִבּוֹ, וְאֵין עֲצִיבָה אֶלָּא אֲבֵלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ.

---

פסוקים י-יא

[וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ]
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוּרְמַסְקִית הֵם חָטְאוּ בְּגַלְגַּל הָעַיִן שֶׁהוּא דוֹמֶה לַמַּיִם, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פָּרַע מֵהֶם אֶלָּא בַּמָּיִם.

אָמַר רַבִּי לֵוִי הֵם קִלְקְלוּ סִילוֹנִית שֶׁלָּהֶם אַף הַמָּקוֹם שִׁנָּה לָהֶם סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הַמָּטָר יוֹרֵד וְהַתְּהוֹם עוֹלֶה, דִּכְתִיב (תהלים מב, ח): תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, בְּרַם הָכָא (בראשית ז, יא): נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וְאַחַר כָּךְ וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

---

פסוק יג

ח בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ (בראשית ז, יג),
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִכְנַס נֹחַ לַתֵּבָה בַּלַּיְלָה, עַכְשָׁו יִהְיוּ כָּל דּוֹרוֹ אוֹמְרִים כָּךְ לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ וְאִלּוּ הָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ לֹא הָיִינוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכָּנֵס, אֶלָּא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, דִּרְגִישׁ לֵיהּ יְמַלֵּל.

---

פסוקים יד-טו

(בראשית ז, יד): הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה,
הֵמָּה עִקָּר וְהַכֹּל טְפֵלָה לָהֶם.

(בראשית ז, יד): כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף,
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי אַסֵּי לְחַבְרַיָּה, פְּרַט לְמוֹרָטַיָא וּלְקִטָּעֲיָא שֶׁהֵן פְּסוּלִין לְקָרְבְּנוֹת בְּנֵי נֹחַ.

(בראשית ז, טז): וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה,
אָמַר רַבִּי אַסֵּי פְּרַט לִסְרוּחִין וְלִמְחֻסְּרֵי אֵבָרִים שֶׁפְּסוּלִים לְקָרְבַּן בְּנֵי נֹחַ.

---

פסוק טז

וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה,
אָמַר לוֹ נֹחַ וְכִי קַנִּיגִי* אֲנָא, אֲמַר לֵיהּ מָה אִכְפַּת לָךְ, מוּבָאִים אֵין כְּתִיב אֶלָּא הַבָּאִים, מֵאֵילֵיהֶן הָיוּ בָּאִים.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר (ישעיה לד, טז): דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה' וּקְרָאוּ, וּמָה אִם לְהִסָּגֵר בַּתֵּבָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הָיוּ בָּאִים מֵאֵילֵיהֶן, לְהִפָּטֵם מִבְּשַׂר גִּבּוֹרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לט, יז יח): בֶּן אָדָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם, בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם.
*קניגי = צד חיות.

(בראשית ז, טז): וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ,
אָמַר רַבִּי לֵוִי לְשַׂר שֶׁקָּבַע דְּרוֹלוֹמוֹסְיָא שֶׁלּוֹ בַּמְדִינָה, וְנָטַל אוֹהֲבוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִין, נָתַן סְפָרָגוֹס שֶׁלּוֹ עָלָיו, כָּךְ וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ, בִּקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ הַתֵּבָה, וְהִקִּיפָהּ אֲרָיוֹת שֶׁלֹא יִגְעוּ בוֹ.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כג):

אָמַר נֹחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וְכִי יֶשׁ בִּי כֹּחַ לְקַבְּצָן אֵלַי אֶל הַתֵּבָה?
יָרְדוּ כָּל הַמַּלְאָכִים הַמְּמֻנִּים עַל כָּל מִין וָמִין, וְקִבְּצוּ אוֹתָן וְאֶת כָּל מְזוֹנוֹתָן. וַיָּבֵא נֹחַ אֵין כְּתִיב אֶלָּא וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ [שם ז, טו], בָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן.

רַבִּי מָנָא אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת אֶל הַתֵּבָה, סָגַר וְחָתַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדוֹ שַׁעַר הַתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טז] וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. וּמַרְגָּלִית אַחַת הָיְתָה תְלוּיָה בַּתֵּבָה וּמְאִירָה לְכָל הַבְּרִיּוֹת כַּנֵּר שֶׁהוּא מֵאִיר בִּגְבוּרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ו, טז] צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה:

---

{יז} שלישי וַיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים י֖וֹם עַל-הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת-הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:
{יח} וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל-הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל-פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם:
{יט} וְהַמַּ֗יִם גָּֽבְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל-הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל-הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר-תַּ֖חַת כָּל-הַשָּׁמָֽיִם:
{כ} חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּֽבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶֽהָרִֽים:
{כא} וַיִּגְוַ֞ע כָּל-בָּשָׂ֣ר | הָֽרֹמֵ֣שׂ עַל-הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל-הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל-הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָֽאָדָֽם:
{כב} כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת-ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ:
{כג} וַיִּ֜מַח אֶת-כָּל-הַיְק֣וּם | אֲשֶׁ֣ר | עַל-פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵֽאָדָ֤ם עַד-בְּהֵמָה֙ עַד-רֶ֨מֶשׂ֨ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן-הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ-נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה:
{כד} וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל-הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:

---

במדרש רבה:


ט וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ (בראשית ז, יז),
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּךְ הָיְתָה תֵּבָתוֹ שֶׁל נֹחַ מְשֻׁקַּעַת בַּמַּיִם, כַּסְּפִינָה הַזּוֹ שֶׁהִיא מְשֻׁקַּעַת וְעוֹמֶדֶת בַּלָּמִין.

---

(בראשית ז, יח): וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם,
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי כָּךְ הָיְתָה תֵּבָתוֹ שֶׁל נֹחַ שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּעַל שְׁתֵּי קוֹרוֹת, כְּמִן טְבֶרְיָא לְסוּסְתָא.

---

י וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם (בראשית ז, יט),
רַבִּי יוֹנָתָן סְלַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם, עֲבַר בַּהֲדֵין פְּלָטָאנֵיס וַחֲמָתֵי חַד שָׁמְרֵיי, אֲמַר לֵיהּ לְהֵיכָן אַתְּ אָזֵיל, אֲמַר לֵיהּ לְמֵיסַק לְמִצְלֵי בִּירוּשָׁלַיִם. אֲמַר לֵיהּ לָא טַב לָךְ לְמִצְלֵי בַּהֲדֵין טוּרָא בְּרִיכָא, וְלָא בְּהַהוּא בֵּיתָא קַלְקַלְתָּא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה הוּא בְרִיךְ, אֲמַר לֵיהּ דְּלָא טָף בְּמוֹי דְּמַבּוּלָא.
נִתְעַלְמָה מֵעֵינֵי רַבִּי יוֹנָתָן וְלֹא הֱשִׁיבוֹ לְשָׁעָה, אֲמַר לוֹ חַמָּרֵיהּ, רַבִּי תַּרְשֵׁינִי וַאֲנִי מְשִׁיבוֹ, אָמַר לוֹ הֵין. אֲמַר לֵיהּ אִין מִן טוּרַיָיא רָמַיָא הוּא, הָא כְתִיב (בראשית ז, יט): וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים, וְאִין מִן מָכַיָא הוּא לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ קְרָיָא וְלָא אַחְשְׁבֵיהּ כְּלוּם.
מִיָּד יָרַד לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן מֵעַל הַחֲמוֹר וְהִרְכִּיבוֹ שְׁלשָׁה מִילִין, וְקָרָא עָלָיו שְׁלשָׁה מִקְרָאוֹת
(דברים ז, יד): לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ, אֲפִלּוּ בַּבֶּהָמוֹת שֶׁבָּכֶם.
(שיר השירים ד, ג): כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, הָרֵיקִין שֶׁבָּכֶם רָצוּף תְּשׁוּבוֹת כְּרִמּוֹן,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, יז): כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה' וגו'.
*רבי יונתן עלה להתפלל בירושלים, עבר בארמון זה [שעובדים לו הכותיים בהר גריזים] ושם ראה אותו אחד מהשומרונים ושאלו להיכן אתה הולך, וכשאמר לו שהולך להתפלל בירושלים אמר לו "טוב לך להתפלל בהר הזה המבורך, ולא בבית זה המקולקל", אמר לו רבי יונתן למה הוא מבורך, אמר לו השומרוני משום שלא טבע במי המבול.
מנהיג החמור אמר לו: אם מההרים הגבוהים הוא, הרי נאמר שנתכסו כל ההרים הגבוהים, ואם מהנמוכים הוא לא השגיח בו הכתוב ולא החשיבו.

---

יא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים (בראשית ז, כ),
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בָּהָר וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּבִּקְעָה.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בָּהָר, אֲבָל בַּבִּקְעָה כָּל שֶׁהֵן.

---

(בראשית ז, כא): וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם, (בראשית ז, כב): כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וגו'.
רַבִּי שְׁמוּאֵל חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא חַבְרְהוֹן דְּרַבָּנָן אוֹמֵר, כָּאן הוּא עוֹשֶׂה נְשָׁמָה רוּחַ, וּלְהַלָּן הוּא עוֹשֶׂה נְשָׁמָה נֶפֶשׁ, מִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר כָּאן לְהַלָּן וְאֶת הָאָמוּר לְהַלָּן כָּאן, תַּלְמוּד לוֹמַר חַיִּים חַיִּים לִגְזֵרָה שָׁוָה.

מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ,
פְּרַט לַדָּגִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הֵן הָיוּ בִּכְלַל מְאֻסָּפִין, אֶלָּא שֶׁבָּרְחוּ לַיָּם הַגָּדוֹל לָאוֹקְיָנוֹס.

---

(בראשית ז, כג): וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם, וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ,
רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אַךְ מִעוּט, שֶׁאַף הוּא הָיָה גוֹנֵחַ דָּם מִפְּנֵי הַצִּנָּה.

---

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כג):

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר בַּעֲשָׂרָה בְּמַרְחֶשְׁוָן נִכְנְסוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת אֶל הַתֵּבָה, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ יָרְדוּ מֵי הַמַּבּוּל עַל הָאָרֶץ שֶׁהֵן מַיִם זְכָרִים, וְעָלוּ מִן הַתְּהוֹמוֹת שֶׁהֵן מַיִם נְקֵבוֹת וְנִתְחַבְּרוּ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְגָבְרוּ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ז, יט] וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ. וְנִמְחוּ כָּל הַיְקוּם שֶׁבָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כג] וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. חוּץ מִנֹּחַ וְכָל אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.
וְחוּץ מֵעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל עֵץ אֶחָד מִן הַסֻּלָּמוֹת שֶׁל הַתֵּבָה, וְנִשְׁבַּע לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עֶבֶד עוֹלָם. מֶה עָשָׂה נֹחַ, נָקַב חוֹר אֶחָד בַּתֵּבָה וְהָיָה מוֹשִׁיט לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְנִשְׁאַר גַּם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים ג, יא] כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים וְגוֹ'.
וְחוּץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר [יחזקאל כב, כד] בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם, אֶלָּא נִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְנִכְנְסוּ לָהּ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

מדרש מעניין על ההכנסה לתיבה שציין הרב @געגועים והוא במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ז וז"ל:

[יא] [ז, טו] הנה יחבל און והרה עמל וילד שקר.
אמר ר' לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לנח כנוס לך שנים שנים מכל מין ומין בתיבה, ובאו ונכנסו כולם בתוך התיבה, שנאמר שנים שנים מכל הבשר (בראשית ז טו), כיון שבאו אל נח נכנסו כל אחד ואחד עם זיווגו,
אתא שיקרא בעא למיעל, אמר ליה נח לית את יכול למיעל, אלא אם כן נסבת לך זיווג, אתא שיקרא ותבע זוג, ופגע בפחתא, אמר ליה מן הין את אתיא, אמר ליה מן גבי נח דאז ית /דאזלית/ ובעי למיעל לתיבותא, ולא שביק לי, אלא אם כן אית לי בר זוג, ואי את בעי תהוי לי זוגי, אמר ליה מה את יהיבי לי, אמר ליה אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל, את תהא נסבה, אתקין ביניהון דכל מה דשיקרא מכניס פחתא נסיבי, עיילון תרווייהו לתיבותא, כד דנפקון מן תיבותא הוה שיקרא מכניס ופחתא נסיב קמא קמא, ולא שהא ולא מידי, אמר איזיל אתבע מידי מחברי פחתא, אזיל שיקרא גבי פחתא אמר ליה הבא לי מה דסגלית, אמר ליה ולא כדין איתנייה בהדאי דכל מה דאת כניס אנא נסיב, לא הוה ליה פתחון פה,
הרה עמל וילד שקר, שיקרא מוליד שיקרא.

ותרגומו:

בא השקר ורצה להיכנס, אמר לו נח: אין אתה יכול להיכנס אלא אם כן תישא לך זיווג.
בא השקר ותבע זוג ופגע בפחת, אמר לו: מהיכן אתה בא?
אמר לו: מאת נח, שהלכתי ורציתי להיכנס לתיבה ולא הניחני אלא אם כן יש לי בן זוג, ואם אתה רוצה תהיה בן זוגי.
אמר לו: מה אתה נותן לי?
אמר לו: אני מתקן איתך שכל מה שאני אוסף את תהיי נוטלת.
התקינו ביניהם שכל מה שהשקר מכניס נוטל הפחת.
נכנסו שניהם לתיבה, כאשר יצאו מהתיבה היה השקר מכניס ופחת נוטל ראשון ראשון ולא הניח כלום, אמר: אלך ואתבע משהו מחברי "פחת".
הלך השקר אצל הפחת, אמר לו הבא לי מה שאספתי.
אמר לו: ולא כך התנית איתי שכל מה שאתה כונס אני נוטל?
לא היה לו פתחון פה.

וכוונת הדברים היא שכל עושר הבא על ידי השקר נפחת והולך לו ואין לו שום קיום.