ויקרא מדרש יהוידע באשם תלוי

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
אשם הוא אשם אשם לה' (ה יט)

בגמ' זבחים קג. ותמורה כג: "זה מדרש דרש יהוידע הכהן, אשם הוא אשם אשם לה', כל שבא משום חטאת ומשום אשם ילקח בו עולות, הבשר לשם ועורה לכהנים". כלומר, שכל מותר חטאות ואשמות, כגון שהפריש מעות לחטאת או לאשם וקנה במקצתם בהמה והקריבה, מותר המעות הולך לנדבה לעולה, שהבשר לה' והעורות לכהנים. והנה האי קרא לגבי אשם תלוי כתיב, ועי' בטעמא דקרא שביאר מדוע כתבה התורה דין זה דוקא באשם תלוי.

ויש להקשות לדעת רבי אליעזר דאשם תלוי בא בנדבה כמבואר בכריתות כה: א"כ באשם תלוי לא שייך כלל דין זה דמותרו נופל לנדבה, דכיון שאשם תלוי בא בנדבה א"כ אם נשאר מהמעות יקרבו גם הם לאשם תלוי, כיון שיכול להשאר בהם אותה הקדושה, וכמו עולה ושלמים שאם הפריש מעות ונשאר לו מהם יקרבו עולות ושלמים, וכדתנן בשקלים פ"ב מ"ה מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים, ורק בחטאת ואשם דאינם קרבים בנדבה איכא דין שנופלים לנדבה. וכן מבואר בכריתות כג: לגבי מביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא, ר"א אומר יקרב שאם אינו בא על חטא זה בא על חטא אחר. הרי דאע"פ שנודע לו שלא חטא דלרבנן הוי מותר והולך לנדבה, לר"א יקרב אשם תלוי כיון דאש"ת בא בנדבה. א"כ לא משכחת לה כלל לר"א באשם תלוי דין מותר אשם, ואיך דרש יהוידע הכהן דין זה באשם תלוי.

והיה מקום לומר דמ"מ אשם תלוי אינו בא לאחר מיתה, דאע"פ שמצינו דעולה ושלמים באים לאחר מיתה, מ"מ אשם אינו בא לאחר מיתה אף באשם תלוי, וצ"ע בזה. וא"כ משכחת לה באשם תלוי שמתו בעליו, דאז חל בו דין מותר. אמנם קשה דר"א אצמו ס"ל כחטאת כאשם דכל שבחטאת מתה באשם ג"כ מתה, א"כ אשם שמתו בעליו הולך למיתה, ורק במותר אשם במעות שהקריב חלק מהן משכחת לה מדרש יהוידע, דבכה"ג גם בחטאת אינה מתה, ושוב קשה דלא משכחת לה מדרש יהוידע באשם תלוי, וצ"ע. וצ"ל בדוחק דלר"א הדרשא היא על דרך אם אינו ענין לאשם תלוי תנהו ענין לשאר אשמות.​

 

[גרינפלד]

וכן מבואר בכריתות כג: לגבי מביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא, ר"א אומר יקרב שאם אינו בא על חטא זה בא על חטא אחר.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי"ש בדף כה: דהך תנא ס"ל דגם לר"א בעינן מקצת חטא, והוא הדין לאידך מ"ד לר"א דבא אף בנדבה לגמרי, יקרב אשם תלוי נדבה.​