דברים מהותה של חומש דברים - הגר"ל מינצברג

[אחד יחיד]

איתא בגמרא (עבודה-זרה כ"ה ע"א):

מאי ספר הישר, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים וכו', רבי אלעזר אומר זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר דכתיב ביה ועשית הישר והטוב בעיני ה'.

ולכאורה אין מימרא זו מבוארת, בשלמא ספר האבות שנקראו ישרים - לכך נקרא ספרם ספר הישר, אבל ספר דברים, אטו משום שמופיעה בו תיבת "ישר" נקרא כל הספר בשם ספר הישר.

ועיין רמב"ן (דברים ו, יח) וז"ל:

ועשית הישר והטוב בעיני ה' - על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדותיו וחקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד וכו'... ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר צווך, ועתה יאמר גם באשר לא צווך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. )וע"ע מהרש"א ע"ז שם שכתב כעין זה(. כלומר שבודאי לא בזכות תיבה אחת זכה הספר כולו לתואר "ישר", אלא משום הנהגת היושר "לפנים משורת הדין", שחייבה תורה בספר זה.

ונראה לבאר יתר על כן, כי ענין זה שהוא "ועשית הישר והטוב" - הוא עיקרו של ספר דברים, שכן ספר זה, מרכז עניינו הוא היראה, האהבה והדבקות בה'. אשר לא זו בלבד שמביאות לידי קיום רצון ה' מתוך קדושה ורגשת לב, אלא מחייבים את האדם לחפש ולתקן דרכיו גם באשר לא נצטוה, כדי לעשות הישר והטוב בעיני ה'. והן הן כל המצוות אשר נתחדשו בספר דברים. [מלבד אותן המצוות שנאמרו כאן לישראל לקראת כניסתם לארץ].

גם דעת רבי יוחנן שספר הישר הוא ספר האבות שנקראו ישרים, יש לבאר בדרך זו. כי האבות שהיו קודם מתן תורה לא נצטוו על קיום המצוות, ואכן מצד הדין היו פטורים מעול קיומם, אולם מתוך יושר לבבם ומעלת קדושתם, השיגו הם והבינו את רצון ה' וחוקי היושר והאמת, עד אשר קיימו את התורה כולה מצד "ועשית הישר והטוב".

 

[אחד יחיד]

הקשר הנשגב והנעלה שבין עם ישראל להקב״ה, אשר כרת עמנו ברית עולם להיות לו לעם סגולה לשמור חוקיו ולדבוק בדרכיו, מצאנוהו מתואר בהרבה פנים ובחינות: ״אנו עמך ואתה מלכנו״, ״אנו עבדיך ואתה אדוננו״, ״אנו רעיתך ואתה דודנו״, ״אנו בניך ואתה אבינו״. ועוד כהנה. כל אחת מכלל בחינות אלו, מורה על קשר מיוחד במינו בין ישראל להקב״ה, הנושא רעיון מיוחד בגדרו, וכולם מתאחדים ומשלימים זה את זה, ועל כל אלה מיוסדת הברית השלמה והקשר האמיץ בינינו לבין הבורא ית״ש.

וכבר הארכנו במקום אחר, כי התחלקות ספר התורה לחמשה ספרים, מעידה על כך שכל ספר הוא בעל גוון מיוחד משלו, כאשר לכל אחד מהם תוכן וצביון שונה, המפריד ומייחד אותו בכך מיתר הספרים. וכל פרשה ומצוה השנויה בתורה, תואמת ליסוד עניינו של הספר בו נכתבה, ומתוכו היא נובעת. ספר דברים, האחרון מבין חמשת הספרים, מציין את הברית בין ה׳ לישראל בבחינת ״אב ובנים״. בעוד שבספרים הקודמים סגנון הדברים הוא כאדון המשעבד את עבדו וכמלך המצוה על עמו – 'אנכי ה׳ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים' - [רש״י: ”כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי”] - הרי שהקשר שבין ישראל להקב״ה בא לידי ביטוי בספר זה כקרבת בנים לאביהם. ועיקר הדגש הניתן על חובת קיום המצוות - הוא מצד "בנים אתם לה׳ אלוקיכם״ (יד,א).

גם דברי התוכחה שבספר דברים, אינם כאזהרת האדון את עבדו מאימת עונשו, אלא דומים למוסר האב שמתוך אהבתו את בנו אינו חושך שבטו ממנו על מנת להחזירו למוטב – 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלקיך מיסרך' (ח,ה). ואף בעיתות שפל, במצב של ריחוק והסתר פנים מה', עדיין
נחשבים ישראל לבנים – 'בנים לא אמון בם' (לב,כ). כמו כן כלל סגנון הדברים שבספר זה, מיוחד הוא ושונה משאר הספרים. ספר דברים מרבה לעסוק בהתעוררות לב האדם לעבודת ה', ומוקד עניינו הוא מצות אהבת ה׳ ומעלת הדבקות בקדושתו. עיקר המודגש בספר דברים הוא יסוד חובת ההליכה בדרך התורה בשל היותה ׳תורת חיים', כמו שנאמר (ל, טו- יט) – 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע... החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'. ספר זה בא ללמדנו, כי חוקי ומשפטי התורה, מלבד חובתנו לדבוק בהם מצד גזירת מלך, הרי שזוהי דרך האמת והנכונה למען חיינו, והחוקים הללו הינם חוקי חיים ישרים וצדיקים בתוכנם ובמהותם, בהיותם מכוונים את האדם כיצד להנהיג את אורח חייו כיאות, לתקן דרכיו ולישר אורחותיו. הנה כי כן, צורת הדברים הללו, אינם דומים כצו האדון על עבדיו או המלך על עמו, הדורש מנאמניו להשתעבד לו ולשמור את חוקיו, אלא כציווי האב המלמד את בנו חכמה ומוסר ומאלפו בינה כיצד יכונן ארחות חיים מתוקנים - לטובתו האישית ולמען הצלחת נפשו. וכן הוא אומר (ו,כד- כה) – 'ויצוונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה׳ אלקינו - לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה; וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה׳ אלקינו כאשר צוונו'.

בספר דברים הנקרא משנה תורה, חזרו ונשנו מצוות התורה ברוח זה, ואף נוספו בו כמה וכמה מצוות שלא נצטווינו עליהם בספרים הקודמים, והמשותף בין עניינים אלו הוא בהיותם טובים וישרים בעיני ה׳ המתחייבים מצד היחס המיוחד שבין ישראל להקב״ה - כבנים לאביהם. ועל זו הדרך מצינו שנקרא ספר דברים - ״ספר הישר״, על שם שנאמר בו ״ועשית הישר והטוב״ (עבודה זרה כה.), כלומר משום הדגש הרב הניתן בו על הנהגת מעשים טובים לפנים משורת הדין, אף מעבר למה שציוותה וחייבה תורה. הנה כי כן, גם ענין זה נדרש מאיתנו מצד הקשר המיוחד של ״בנים לאביהם״. אשר לא נהיה כעבדים המשמשים את הרב למען יצאו ידי חובתם ודיים, אלא כדוגמת בנים המסורים לאביהם, הנותנים לבם תמיד לדרוש ולבקש דרכים למלאות את רצונו בשלמות, כך נוסיף ונעשה את הישר והטוב בעיני ה', וכל אשר יש בו כדי לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.