מה זה טומאה? - מהותה (2 צופים)

[יאשע בער]

לשון הרמב"ם בסה"מ מצוה צו, שציונו כל נוגע בנבילה להיות טמא, אם הוא ענין מציאותי לכאורה א"צ לצוות ע"ז.

 

[אוהב ספר]

לשון הרמב"ם בסה"מ מצוה צו, שציונו כל נוגע בנבילה להיות טמא, אם הוא ענין מציאותי לכאורה א"צ לצוות ע"ז.

לחץ כדי לכווץ...

הרמב"ם מתכוון לומר למה זה נכלל במנין המצוות, והוא מפני שנצטוינו לנהוג טומאה זו, למי שבמציאותו טמא בטומאה זו

וכלשונו שם: והמצוה הזאת שנאמר לנו בדין זה שמי שנגע לזה יטמא ויהיה טמא ויתחייב לו מה שיתחייבו הטמאים, לצאת חוץ למחנה שכינה ושלא יאכל קדש ושלא יגע בו וזולת זה. וזהו הצווי, כלומר היותו טמא בזה המין כשנגע בו כאשר הוא אצלנו בענין כך. וזכור זה הענין בכל מין ממיני הטומאה עכ"ל

 

[ליחדא שמיה]

לשון הרמב"ם בסה"מ מצוה צו, שציונו כל נוגע בנבילה להיות טמא, אם הוא ענין מציאותי לכאורה א"צ לצוות ע"ז.

לחץ כדי לכווץ...

ז"ל ר' יוס'ל ב'זכרונות' [טומאה ז הערה 59 - ע"ד הרמב"ן שם].
'אל יהא נפתה לבך בתיבת ספורים הכתובה שם ברמב"ן, להבין בזה שאין כאן הלכות אלא ספורי דברים שבדברים אלו ישנה אותה רוח טומאה. לא היא, שהרי להדיא דימה אותם הרמב"ן לעיקר השביעי אשר בו נאמר דההלכות שהם פרטי המצוה לא ימנו כמצוה לעצמה. ודימה אותם לפרשת מומין, אשר אינה סיפורי דברים, אלא הלכות מה יחשב מום'.

 

[יאשע בער]

ז"ל ר' יוס'ל ב'זכרונות' [טומאה ז הערה 59 - ע"ד הרמב"ן שם].
'אל יהא נפתה לבך בתיבת ספורים הכתובה שם ברמב"ן, להבין בזה שאין כאן הלכות אלא ספורי דברים שבדברים אלו ישנה אותה רוח טומאה. לא היא, שהרי להדיא דימה אותם הרמב"ן לעיקר השביעי אשר בו נאמר דההלכות שהם פרטי המצוה לא ימנו כמצוה לעצמה. ודימה אותם לפרשת מומין, אשר אינה סיפורי דברים, אלא הלכות מה יחשב מום'.

לחץ כדי לכווץ...

ומה בדעת הרמב"ם?

 

[דבר היושר]

העיקרון הנ"ל [שטומאה זה מציאות] מוכח מיניה וביה בכל מי שמעמיק אך במעט בסוגיא זו, אביא כאן אחד הראיות המקובלות בזה. דהנה ידועה הקושיא העתיקה, מדוע צריך פסוק חדש להאי דינא ד"ספק טומאה ברה"ר טהור" הא שיטת הרמב"ם שבכל מקום ספק דאורייתא לקולא, והמענה לזה דבטומאה אין הנידון כלל על האדם וחיוביו אלא הנידון הוא על מציאות הדבר בעצמו, ומהי המציאות שבה הוא נמצא, והנה בזה לא ניתן "להקל", דקולות וחומרות שייכות רק כאשר אנו דנים בנוגע להאדם, ואילו כאשר אנו דנים במציאות, עלינו לומר או שדינו כ"טהור" או כ"טמא" ולכן צריך פסוק מפורש, לומר שאנו קובעים דבר מה בהמציאות בעצמה.

 

[יאשע בער]

אגב, ראיתי במים חיים להגר"ח שמואלביץ זצ"ל [מקואות א ג] שנקט שטומאה היא מציאות, עי"ש שלכן לא שייך בה ביטול. [ועי' בדברי הגרא"ו הי"ד בקובץ ביאורים סוף בכורות שנסתפק בכעין זה].

 

[יאשע בער]

ואילו כאשר אנו דנים במציאות

לחץ כדי לכווץ...

ומאי שנא מכל ספק במציאות?

 

[אהבת תורה]

שמעתי בשבת בשם הגריש"א שמבואר בחז"ל שזו מעלה לישראל שיש להם אפר פרה אדומה ויכולים להיטהר, והקשה שמצד שני מבואר בגמרא שכל מה שיש מושג של אפר פרה אדומה הוא רק אם יש טומאה, אך אם אין טהרה גם אין טומאה, וא"כ מה המעלה שזכו ישראל באפר פרה אדומה, הלא בלי זה הם לא היו טמאים בכלל, ורק בגלל זה נתחדש להם טומאה,
והשיב הגריש"א זצ"ל שגם לגויים יש את המציאות של הטומאה ורק את דיני הטומאה אין להם,
ומבואר שהבין שטומאה היא מציאות ממשית שקיימת גם בגויים.

לעצם השאלה - מעולם לא ההנתי מדוע נטפלו דוקא לדוגמא של טומאה, זו שאלה שיכולה להישאל על כל דין שפועל ע"י חלות, האם החלות היא משהו אמיתי שחל, או רק יחס דיני.

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי ממרן הגר"ד לנדו שליט"א שטומאה היתה גם קודם מתן תורה, והוכיח כן מהגמ' בסוכה שנושאי ארונו של יוסף היו טמאים על אף שנשאו את ארונו של יוסף קודם מתן תורה. והביא עוד רש"י שהוכיח ממנו את היסוד הנ"ל שטומאה היתה קודם מתן תורה, אך לצערי אינני זוכר את הראיה. (ואולי הת"ח שליט"א מבית מדרשו של מרן מכירים את הראיה, ויחזירו לי את האבידה).
ולכאורה גם מזה מוכח שטומאה איננה רק דין אלא מציאות.

 

[מחכה]

ולכאורה גם מזה מוכח שטומאה איננה רק דין אלא מציאות.

לחץ כדי לכווץ...

ואפשר גם כמ''ש הפרשת דרכים (דרך האתרים) שקיימו גם מצוות שלא היו יכולים לפעול את החלות שע''י המצווה ונראה שכוונתו לטומאה בעניין אחר (היינו שהיה דין טומאה) ולאו דווקא בזה שהיא מציאות.

 

[מתקרב]

ההוכחה שטומאה היא לא מציאות מהמשנה כלים פי"ח
"מטה שהיתה טמאה מדרס, נשברה ארוכה ותיקנה, טמאה מדרס. נשברה שניה ותיקנה, טהורה מן המדרס, אבל טמאה מגע מדרס."
להיכן פרחה טומאת המדרס כשנפל הכרע השני הרי הכרע הראשון חלה עליו הטומאה ומה אכפ"ל שנפל הכרע השני שהוא לבדו לא מספיק לבטל שם מדרס

 

[מתקרב]

עוד הוכחה משיטת רש"י ע"ז ס"ח שש"ז כיון שמאיסי לא הוצרכה תורה לומר שטמא ואם הוא מציאות גרידא וודאי שצריך

 

[מחכה]

לענ''ד היחס לטומאה הוא כאל חושך, שמציאותו הוא העדר. זה מתבטא גם בחקירה גבי מיתת הבעל ובווארט הבריסקאי על מיתה. בכו''א אפשר ללמוד ע''ז רבות מהחקירות שהובאו בלקו''ש.

18 - 27 חוקת ב.pdf

drive.google.com

 

[ישיבישער]

איזה ספר?

שמעתי בשם האוסטרובצער שאמר שטומאה זו מציאות רוחנית, כמו שיש רוחות וכו', כך יש 'טומאה'.

לחץ כדי לכווץ...

שמעתי שגם ענין הטלטול מרשות לרשות הוא ענין ע"פ הקבלה, אבל בכל אופן לא כך לומדים

 

[מן הרמתיים]

העיקרון הנ"ל [שטומאה זה מציאות] מוכח מיניה וביה בכל מי שמעמיק אך במעט בסוגיא זו, אביא כאן אחד הראיות המקובלות בזה. דהנה ידועה הקושיא העתיקה, מדוע צריך פסוק חדש להאי דינא ד"ספק טומאה ברה"ר טהור" הא שיטת הרמב"ם שבכל מקום ספק דאורייתא לקולא, והמענה לזה דבטומאה אין הנידון כלל על האדם וחיוביו אלא הנידון הוא על מציאות הדבר בעצמו, ומהי המציאות שבה הוא נמצא, והנה בזה לא ניתן "להקל", דקולות וחומרות שייכות רק כאשר אנו דנים בנוגע להאדם, ואילו כאשר אנו דנים במציאות, עלינו לומר או שדינו כ"טהור" או כ"טמא" ולכן צריך פסוק מפורש, לומר שאנו קובעים דבר מה בהמציאות בעצמה

לחץ כדי לכווץ...

לא התבאר בדבריך אם אכן הטומאה היא מציאות גמורה מצד עצמה כמציאות הנבילה למה צריך לדון בספק טומאה על מציאות הדבר בעצמו ולא נדון את חיובי האדם כספק נבילה ואדרבה הגרח"י שרייבר מבאר הדבר לשיטתו שכיוון שהטומאה היא הלכה בתורה ושלוש עשרה מצוות עשה (צו- קח) נמנו ברמב"ם על גוף הטומאה (להיות המת טמא וכו' ) שאין בהם מצווה על הגברא אלא הוא דין שיהיה היחס לדבר הזה כטמא וממילא לא שייך לדון בדבר קולא וחומרא

 

[ליחדא שמיה]

לשון הרמב"ם בסה"מ מצוה צו, שציונו כל נוגע בנבילה להיות טמא, אם הוא ענין מציאותי לכאורה א"צ לצוות ע"ז.

לחץ כדי לכווץ...

גם אם טומאה היתה דין היה שייך לשאול שזה לא מצוה, ואאל"ט הרמב"ם עצמו מסביר למה מנה את זה כמצוה, וההסבר מסביר גם אם זה ענין מציאותי.

 

[נתתי חכמה]

העיקרון הנ"ל [שטומאה זה מציאות] מוכח מיניה וביה בכל מי שמעמיק אך במעט בסוגיא זו, אביא כאן אחד הראיות המקובלות בזה. דהנה ידועה הקושיא העתיקה, מדוע צריך פסוק חדש להאי דינא ד"ספק טומאה ברה"ר טהור" הא שיטת הרמב"ם שבכל מקום ספק דאורייתא לקולא, והמענה לזה דבטומאה אין הנידון כלל על האדם וחיוביו אלא הנידון הוא על מציאות הדבר בעצמו, ומהי המציאות שבה הוא נמצא, והנה בזה לא ניתן "להקל", דקולות וחומרות שייכות רק כאשר אנו דנים בנוגע להאדם, ואילו כאשר אנו דנים במציאות, עלינו לומר או שדינו כ"טהור" או כ"טמא" ולכן צריך פסוק מפורש, לומר שאנו קובעים דבר מה בהמציאות בעצמה.

לחץ כדי לכווץ...

לא חושב שהגרח"י שרייבר לא העמיק אך במעט בסוגיא זו.

ולדעתי העיסוק בזה הוא כעיסוק בטעמא דקרא, שזה פשוט שמה שמעניין אותנו - לומדי התורה ושומריה, היא מה התורה ציוותה לנו בדיני הטומאה, ולכך לפני שבא הכהן אל הבית לראות הנגע אין הבית טמא, ורק לאחר שראה נטמא הבית כמבואר בתוה"ק.
אמנם זה ודאי ופשוט שיש טעם לדיני הטומאה, ויש מציאות של קלקול חושך וכדו' אשר זהו טעם הדין.
וכן בכל דיני התורה והחלויות, אין הענין אף פעם עוסק באיזה מציאות מטאפיזית רוחנית ונחמדת, אלא או בציווי גרידא של עשה ול"ת, או ציווי לקיים איזה ייחס של "טומאה" "קידושין" וכדו'.
ולא ימצא החולק על מש"כ, יד ורגל בביאור המושג מכאן ולהבא למפרע, אשר נמצא הוא בהקדש בעלות קידושין וכדו', וכידוע שהוכיח כן הגרח"י.

 

[יאשע בער]

לא חושב שהגרח"י שרייבר לא העמיק אך במעט בסוגיא זו.

ולדעתי העיסוק בזה הוא כעיסוק בטעמא דקרא, שזה פשוט שמה שמעניין אותנו - לומדי התורה ושומריה, היא מה התורה ציוותה לנו בדיני הטומאה, ולכך לפני שבא הכהן אל הבית לראות הנגע אין הבית טמא, ורק לאחר שראה נטמא הבית כמבואר בתוה"ק.
אמנם זה ודאי ופשוט שיש טעם לדיני הטומאה, ויש מציאות של קלקול חושך וכדו' אשר זהו טעם הדין.
וכן בכל דיני התורה והחלויות, אין הענין אף פעם עוסק באיזה מציאות מטאפיזית רוחנית ונחמדת, אלא או בציווי גרידא של עשה ול"ת, או ציווי לקיים איזה ייחס של "טומאה" "קידושין" וכדו'.
ולא ימצא החולק על מש"כ, יד ורגל בביאור המושג מכאן ולהבא למפרע, אשר נמצא הוא בהקדש בעלות קידושין וכדו', וכידוע שהוכיח כן הגרח"י.

לחץ כדי לכווץ...

לדבריך מהו ענין החלות, מדוע יש דברים שבשביל לפעול אותם צריכים שיחולו ויש דברים שנעשים בפעולה פשוטה ויבשה, הלא הכל זה רק ציוויים.

 

[ליחדא שמיה]

לדבריך מהו ענין החלות, מדוע יש דברים שבשביל לפעול אותם צריכים שיחולו ויש דברים שנעשים בפעולה פשוטה ויבשה, הלא הכל זה רק ציוויים.

לחץ כדי לכווץ...

גם לאחר שנניח שהטומאה היא מציאות, עדיין לא תתיישב החלוקה. והתשובה לזה היא אחרת, ואכמ"ל.

 

[ישיבישער]

לא חושב שהגרח"י שרייבר לא העמיק אך במעט בסוגיא זו.

ולדעתי העיסוק בזה הוא כעיסוק בטעמא דקרא, שזה פשוט שמה שמעניין אותנו - לומדי התורה ושומריה, היא מה התורה ציוותה לנו בדיני הטומאה, ולכך לפני שבא הכהן אל הבית לראות הנגע אין הבית טמא, ורק לאחר שראה נטמא הבית כמבואר בתוה"ק.
אמנם זה ודאי ופשוט שיש טעם לדיני הטומאה, ויש מציאות של קלקול חושך וכדו' אשר זהו טעם הדין.
וכן בכל דיני התורה והחלויות, אין הענין אף פעם עוסק באיזה מציאות מטאפיזית רוחנית ונחמדת, אלא או בציווי גרידא של עשה ול"ת, או ציווי לקיים איזה ייחס של "טומאה" "קידושין" וכדו'.
ולא ימצא החולק על מש"כ, יד ורגל בביאור המושג מכאן ולהבא למפרע, אשר נמצא הוא בהקדש בעלות קידושין וכדו', וכידוע שהוכיח כן הגרח"י.

לחץ כדי לכווץ...

למעשה מו"ר הגרחי"ש הדר ביה ממש"כ בבית יינו

 

[יאשע בער]

למעשה מו"ר הגרחי"ש הדר ביה ממש"כ בבית יינו

לחץ כדי לכווץ...

הא מנא לך?