מקובל לומר שמלבד שיש מושג של ביטול תורה בכמות כשאדם אינו מנצל את כל זמנו לעסק התורה כראוי, יש גם מושג ומציאות של ביטול תורה באיכות, לדוג' אדם שיכול ומסוגל ללמוד ביתר הבנה וביתר עומק, אך מעדיף ללמוד בצורה קלילה יותר, הרי הוא מבטל תורה, על אף שמנצל את כל זמנו, משום שהלימוד שלו הוא באיכות פחותה...
כמובן, יש להדגיש את מה שלא הודגש כאן מספיק, שהדבר מתחלק בין אדם לאדם לפי יכולתו וכשרונותיו. כפי שכתב הרמב"ם באגרת לר' יוסף ג'אבר "כל מי שמתעצל מן התוספת ואפילו היה חכם גדול הוא מבטל מצות עשה של תלמוד תורה" (הוצאת הרב שילת עמ' תט). וכפי שמרחיב המבי"ט בהקדמה לבית אלקים. וכן נראה מדוקדק בדברי הר"ן נדרים דף ח. (ד"ה "הא קמ"ל") במש"כ ד"חייב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו" (אם כי לא חייבים להבין זאת כך).
ועוד רבים דיברו בזה (וכ"כ הראי"ה קוק : "בטול תורה נחשב לכל אחד כפי מדרגתו ומי שיכול לעלות במחשבתו למדרגה גדולה והוא מתעצל או מתפחד ומואס במעלתו העליונה ומניח את עצמו להיות למטה הרי הוא מואס את תורת ד' הראויה לו שעל זה נאמר שויתר הקב"ה על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה (אורות התורה ב, ז)).
כמו"כ כמדומני שלא כאן הוזכר יסוד רבותינו דאין חיוב ת"ת נוהג אלא בזמן שהאדם פנוי מהעיסוק בצורכו גופו וטבעו הליגיטימים (קובה"ע הוספות א, קה"י ברכות טו, ערוה"ש תרפ"ז ח, או"ש אישות טו, ב, גר"א שנות אליהו ריש פאה, ברכ"ש קידושין כ"ז).