- הודעות
- 62
- תודות
- 186
- נקודות
- 80
כותב המאמר הינו אחייני בן 15
בריש תענית פליגי רבי יהושע ורבי אליעזר מאימתי מזכירין גבורת גשמים, ר"א אומר מיו"ט הראשון של חג. ר"י אומר מיו"ט אחרון של חג. ור"י טעין ליה לר"א והלא אין הגשמים, בחג אלא סימן קללה. וא"כ אמאי הוא מזכיר. והשיבו שאמר רק להזכיר. (ועי' האי דאמרינן עלה בגמ' בב' ע"ב) נמצא בידינו דשיטת ר' יהושע, דזמן הגשמים הוי בזימנא דחג הסוכות. אך אעפ"כ לא מזכירים, אלא רק בסוף החג, משום דהוי לן סימן קללה. אלא דיל"ע דהא אמרינן בפרקין דזמן שאילת גשמים, היינו בז' בחשון, משום עולי רגלים. ואי אליבא דר"י לאו אזילנן בתר זימנא, אלא בתר הצריכותא דגשמים. א"כ הו"ל לשאול ולהזכיר בז' בחשון. ומה הכרחו דיהיה זה דווקא בחג הסוכות.
איתא בע"ז (ד"ג ע"א) דבזימנא דגאולה יגיעו אומת העולם, ויאמרו דרצונם לקבל עליהם עול תורה ומצוות. ויאמר להם הקב"ה מצווה קלה יש לי, וסוכה שמה. וכשיעשו מוציא הקב"ה חמה, כימות תמוז. ויצאו מן הסוכה בבעיטה. ומקשינן עלה אמר רבה המצטער פטור מן הסוכה, ופרכינן נהי דפטירי, בעוטי קא מבעטי בה. ויל"ע חדא דהא אמאי הקב"ה בחר דווקא במצוות סוכה, הא איכא טובא מצוות דיכול לנסותם. כגון מצוות שבת, מילה וכו', וממילא לא להידחק בטענות של נהי דפטירי, בעוטי קא מבעטי בה. ותו דהא למסקנא אמרינן נהי דפטירי, בעוטי קא מבעטי בה. וכי הרי בשביל קבלת התורה, הוי להם לקבל עליהם עול מצוות. וא"כ כשהוכיחו שקיימו היום למעשה, מבחינה דינית, את קיום המצוות, א"כ קיימו את המצווה, ואמאי הקב"ה לא יתן להם עול תורה ומצוות.
שואלים העולם אמאי דווקא שמחים בשמחת התורה, ולא בזמן מתן תורתינו. הרי לכאורה זמן מתן תורתינו, הוי זמן השמחה, שהרי בה קיבלנו על עצמינו עול תורה ומצוות ולא אימתי דגומרים את התורה.
ובר"ה (ט"ז ע"א) בד' פרקים העולם נידון. ואחד מהם הינו, "ובחג נידונין על המים". וצריך לעיין מה הקשר בין סוכות לבין מים. אמאי דווקא בחג זה נידונין על המים. ושמחת בית השואבה היא נמי שמחה על המצווה, של ניסוך המים. (ועי' בירושלמי בסוכה). וא"כ צריך להבין מה הקשר, בין סוכות לבין מים.
ובפרשת האזינו נאמר "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי". ואמרינן עלה בתענית (דף ז' ע"א) דאם ת"ח הגון הוא תזל כטל אמרתי. ואם לאו, ערפהו כמטר. א"כ מצינו קשר ישיר בין מצוות תלמוד תורה לבין חג הסוכות. ועדיין צ"ב אמאי הקב"ה בחר דווקא במצוות סוכה בכדי לייצג את התורה, ובכדי לדון אז על המים שזוהי בעצם התורה כמבואר.
בתפילה אנו אומרים אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשנות וקדשתנו במצוותיך. וביאר רבינו מרן רה"י הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל שע"י כך שהקב"ה בחר בנו, ונתן לנו את התורה ממילא צריך להשפיע עלינו, ונהיה עם הורממתנו.
ולפי"ז מובן שמצוות סוכה, הוי מצווה קלה, אך משמועתה, משמעות גדולה ורבה. שבה בודקים אי הוי עם גדלות האדם, או לאו, לכן בחר הקב"ה דווקא במצווה זו, ולא במצוות יותר קשות לכאורה לעשייה. ולכן הגם דבאמת מבחינה דינית קיימו המצווה, דהמצטער פטור מן הסוכה. אך הקב"ה לא בא לנסותם, אי יכולים לקיים מצוות סוכה, אלא אם שיקבלו לעשות מצוות יושפעו ממנה ויכולים ליהות "בית קיבול" למצוות. ולכן ניסם דווקא במצוות סוכה. וכאשר ראינו שבמקום להתרומם ולהתגדל מקיום המצווה הזאת, איפוך בעטי בסוכה, לכן ע"כ לא קיימו מה שהקב"ה ביקש מהם.
ולפיכך א"ש מהו הקשר בין השמחה על המים בחג הסוכות, דזהו גופא הזמן לשמוח על כך. ונמי דווקא התם שמחים בשמחת התורה, שזהו זמן שבו נבדקים על כך, אי התורה השפיע עלינו. או לאו. ולכן מובן דעת רבי יהושע, שא"א שלא להזכיר גשמים בחג, שהרי גשמים הוי כתורה וזהו הזמן לבקש על המים. ולכן חייב שיהיה בחג ובכ"ז עדיפא דיהיה בסופו, משום סימן קללה וכו'.
יה"ר שנזכה בימים אלו לקבל את התורה, ולקיימה ולהעשות בגדר בחרתנו מכל העמים. ויהיה בנו ורוממתנו כיאה וכראוי אמן. (הקדמה לקונטרס מערכי לב ב"ב ח"א)
בריש תענית פליגי רבי יהושע ורבי אליעזר מאימתי מזכירין גבורת גשמים, ר"א אומר מיו"ט הראשון של חג. ר"י אומר מיו"ט אחרון של חג. ור"י טעין ליה לר"א והלא אין הגשמים, בחג אלא סימן קללה. וא"כ אמאי הוא מזכיר. והשיבו שאמר רק להזכיר. (ועי' האי דאמרינן עלה בגמ' בב' ע"ב) נמצא בידינו דשיטת ר' יהושע, דזמן הגשמים הוי בזימנא דחג הסוכות. אך אעפ"כ לא מזכירים, אלא רק בסוף החג, משום דהוי לן סימן קללה. אלא דיל"ע דהא אמרינן בפרקין דזמן שאילת גשמים, היינו בז' בחשון, משום עולי רגלים. ואי אליבא דר"י לאו אזילנן בתר זימנא, אלא בתר הצריכותא דגשמים. א"כ הו"ל לשאול ולהזכיר בז' בחשון. ומה הכרחו דיהיה זה דווקא בחג הסוכות.
איתא בע"ז (ד"ג ע"א) דבזימנא דגאולה יגיעו אומת העולם, ויאמרו דרצונם לקבל עליהם עול תורה ומצוות. ויאמר להם הקב"ה מצווה קלה יש לי, וסוכה שמה. וכשיעשו מוציא הקב"ה חמה, כימות תמוז. ויצאו מן הסוכה בבעיטה. ומקשינן עלה אמר רבה המצטער פטור מן הסוכה, ופרכינן נהי דפטירי, בעוטי קא מבעטי בה. ויל"ע חדא דהא אמאי הקב"ה בחר דווקא במצוות סוכה, הא איכא טובא מצוות דיכול לנסותם. כגון מצוות שבת, מילה וכו', וממילא לא להידחק בטענות של נהי דפטירי, בעוטי קא מבעטי בה. ותו דהא למסקנא אמרינן נהי דפטירי, בעוטי קא מבעטי בה. וכי הרי בשביל קבלת התורה, הוי להם לקבל עליהם עול מצוות. וא"כ כשהוכיחו שקיימו היום למעשה, מבחינה דינית, את קיום המצוות, א"כ קיימו את המצווה, ואמאי הקב"ה לא יתן להם עול תורה ומצוות.
שואלים העולם אמאי דווקא שמחים בשמחת התורה, ולא בזמן מתן תורתינו. הרי לכאורה זמן מתן תורתינו, הוי זמן השמחה, שהרי בה קיבלנו על עצמינו עול תורה ומצוות ולא אימתי דגומרים את התורה.
ובר"ה (ט"ז ע"א) בד' פרקים העולם נידון. ואחד מהם הינו, "ובחג נידונין על המים". וצריך לעיין מה הקשר בין סוכות לבין מים. אמאי דווקא בחג זה נידונין על המים. ושמחת בית השואבה היא נמי שמחה על המצווה, של ניסוך המים. (ועי' בירושלמי בסוכה). וא"כ צריך להבין מה הקשר, בין סוכות לבין מים.
ובפרשת האזינו נאמר "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי". ואמרינן עלה בתענית (דף ז' ע"א) דאם ת"ח הגון הוא תזל כטל אמרתי. ואם לאו, ערפהו כמטר. א"כ מצינו קשר ישיר בין מצוות תלמוד תורה לבין חג הסוכות. ועדיין צ"ב אמאי הקב"ה בחר דווקא במצוות סוכה בכדי לייצג את התורה, ובכדי לדון אז על המים שזוהי בעצם התורה כמבואר.
בתפילה אנו אומרים אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשנות וקדשתנו במצוותיך. וביאר רבינו מרן רה"י הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל שע"י כך שהקב"ה בחר בנו, ונתן לנו את התורה ממילא צריך להשפיע עלינו, ונהיה עם הורממתנו.
ולפי"ז מובן שמצוות סוכה, הוי מצווה קלה, אך משמועתה, משמעות גדולה ורבה. שבה בודקים אי הוי עם גדלות האדם, או לאו, לכן בחר הקב"ה דווקא במצווה זו, ולא במצוות יותר קשות לכאורה לעשייה. ולכן הגם דבאמת מבחינה דינית קיימו המצווה, דהמצטער פטור מן הסוכה. אך הקב"ה לא בא לנסותם, אי יכולים לקיים מצוות סוכה, אלא אם שיקבלו לעשות מצוות יושפעו ממנה ויכולים ליהות "בית קיבול" למצוות. ולכן ניסם דווקא במצוות סוכה. וכאשר ראינו שבמקום להתרומם ולהתגדל מקיום המצווה הזאת, איפוך בעטי בסוכה, לכן ע"כ לא קיימו מה שהקב"ה ביקש מהם.
ולפיכך א"ש מהו הקשר בין השמחה על המים בחג הסוכות, דזהו גופא הזמן לשמוח על כך. ונמי דווקא התם שמחים בשמחת התורה, שזהו זמן שבו נבדקים על כך, אי התורה השפיע עלינו. או לאו. ולכן מובן דעת רבי יהושע, שא"א שלא להזכיר גשמים בחג, שהרי גשמים הוי כתורה וזהו הזמן לבקש על המים. ולכן חייב שיהיה בחג ובכ"ז עדיפא דיהיה בסופו, משום סימן קללה וכו'.
יה"ר שנזכה בימים אלו לקבל את התורה, ולקיימה ולהעשות בגדר בחרתנו מכל העמים. ויהיה בנו ורוממתנו כיאה וכראוי אמן. (הקדמה לקונטרס מערכי לב ב"ב ח"א)