כתב המהרש"א בפסחים קטז:
"וזהו טעם אכילת מצה בליל פסח כדמיון המנחה לגבי כהן כי אז נתקדשו כל ישראל להבדיל בין ישראל למצרים".
לפ"ז נראה לבאר, שהרי בבית המקדש מצינו תרתי, שהכהנים אוכלים מצות ובמקום קדוש. ולכאורה במצה יש רק ענין אחד - אכילת מצה.
ונראה שזהו עניינו של סוכות, להשלים הבחינה של "מקום קדוש" - צילא דמהימנותא.
נמצא, שכהנים אוכלים מצות במקום קדוש, בני ישראל שהם בבחינת כהנים בליל פסח אוכלים מצות, ובסוכות כנגדו אוכלים במקום קדוש.
"וזהו טעם אכילת מצה בליל פסח כדמיון המנחה לגבי כהן כי אז נתקדשו כל ישראל להבדיל בין ישראל למצרים".
לפ"ז נראה לבאר, שהרי בבית המקדש מצינו תרתי, שהכהנים אוכלים מצות ובמקום קדוש. ולכאורה במצה יש רק ענין אחד - אכילת מצה.
ונראה שזהו עניינו של סוכות, להשלים הבחינה של "מקום קדוש" - צילא דמהימנותא.
נמצא, שכהנים אוכלים מצות במקום קדוש, בני ישראל שהם בבחינת כהנים בליל פסח אוכלים מצות, ובסוכות כנגדו אוכלים במקום קדוש.