הלכות שבת מה מותר ומה אסור לדבר או לעשות בשבת לגבי נסיעה במוצ"ש

[אחד יחיד]

א. נאמר בישעיהו (נח יג-יד:) "אם תשיב משבת וגו' ממצוא חפציך ודבר דבר וגו'." ודרשו חז"ל: 'ממצוא חפציך', שאסור להתעסק בשבת בדבר הקשור למלאכה האסורה בשבת על מנת לעשותה בימות החול, אע"פ שבשבת עצמה אין עושים שום מלאכה (שו"ע שו א.) 'ודבר דבר', שאסור לדבר בשבת שרוצים לעשות בימות החול דבר כזה שאסור לעשותו בשבת (שו"ע שז א.) אמנם כל זה בעשיית מעשה או דיבור, אבל 'הרהור' בשבת על דברים אלו, מותר [אם אינו מביא לדאגה או צער] (שו ח.) וכן התירו את הדיבור ברמיזה (שז ז.) אבל 'חפצי שמים' והיינו לצורך מצוה, מותר בכל זה (שו ו) – ולכן:

ב. אסור לומר לנהג שיבוא אליו במוצאי שבת, וזאת אפילו שאין מזכירים לו את ענין הנסיעה. ואפילו כשהנהג הוא 'גוי'. אמנם מותר 'לרמוז' לו על זה, כגון: ששואלים אותו 'אם נראה שיכול לבוא במוצ"ש'. או לומר לו 'שישמח אם יבוא אליו במוצ"ש' (שז ז.)

ג. אסור ללכת בשבת למקום שניכר שרוצים לעשות שם מלאכה במוצ"ש (שז ח.) ולכן אסור לעמוד בשבת בתחנה של אוטובוס כדי להמתין לאוטובוס היוצא במוצ"ש.

ד. אסור לומר 'מחר אסע למקום פלוני', או 'מחר אעשה מלאכה פלונית' אפילו כשהיא רק מלאכה מדרבנן (שז א ומשנ"ב א.) אמנם מותר לדבר מזה כשאומרים זאת באופן שאינו ניכר בדיבורים בפירוש שרוצים לעשותה באופן האסור. ולכן מותר לומר 'מחר אלך למקום פלוני', שהרי מותר ללכת בשבת, אע"פ שאין בדעתו כלל ללכת לשם אלא לנסוע, כיון שאינו מזכירו בפירוש (שז ח.) אכן באופן שאי אפשר להגיע לשם רק בנסיעה – יש להסתפק אם מותר. כגון אם אומרים 'אני יגיע למקום פלוני בלילה' שברור שאי אפשר להספיק להגיע ברגל אלא בנסיעה (ראה בשמירת שבת כהלכתה כט הערה קנח. הלכות שבת בשבת עב הערה 83 .ארחות שבת כב הערה יט.) י"א שמותר גם לומר 'אסע למקום פלוני', הואיל ויש אפשרות לנסוע באופניים (הגרשז"א בש"ש שז י. וצ"ע למעשה במי שאין דרכו כלל בזה בימות החול וכ"ש בשבת.)

ה. לדבר מצוה – כל הדברים האמורים מותרים. אבל אם אין צורך למצוה לזה, נחלקו הפוסקים אם מותר לדבר מזה, ולכתחילה יש להחמיר (משנ"ב שז א.) (רבי שמעון אנשין- עלה לתרופה)