חנוכה מי שגר ברחוב האם חייב בנר חנוכה על ספסל וכדו'? (1 צופה)

[פורים רב]

בפשטות פטור כי מצינו ברכת הרואה ואת''ל שמחוסר בית חייב כיצד שייך ברכת הרואה הרי מברך לעצמו וכן נראה דעת תוס' סוכה מו עיי''ש.
אבל לדעת הגר''א נראה שחייב דכתב הגר'א תרעא ז. שהמדליק בביה''כ חוזר ומדליק בביתו מפני החשד.
ואת''ל שבלי בית פטורים אז סיבת חיובו כי עדיין לא יצא יד''ח ובביהכ''נ זה סתם מנהג, וכן דעת רבים מגדולי ישראל וכך הורה הרב שטינמן לרבי אברהם גנחובסקי בשהותו בשדה התעופה קנדי בעת זמן הדלקה. וטעם ברכת הרואה הוא משום שאין לו שמן ונר, אמנם דעת האגרות משה יו''ד ג יד. מנחת שלמה ב נא. חוט שני חנוכה עמ' שה שללא בית פטורים. ועוד דנו בזה הרבה קדמונים. עיין בחכם צבי בסה''ס סי''ג. פנ''י שבת כא: באה''ל תרעה ד''ה אשה מדלקת. וכן בשפת אמת שם.

 

[נדיב לב]

שללא בית פטורים.

לחץ כדי לכווץ...

וכן דעת הגריש"א

הומלס בחיוב הדלקת נרות חנוכה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[נדיב לב]

מנחת שלמה ב נא

לחץ כדי לכווץ...

צ"ל סימן נח

שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן נח
א. בדין בית למצות נר חנוכה
א) שבת כ"א ע"ב, נר חנוכה מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחו בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו, ומבואר דמצות הדלקה היא חובה על האדם להדליקה דוקא בביתו או על פתח הבית או על פתח החצר, וכ"כ הרמב"ם פ"ד מחנוכה ה"א, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד וכו' וכמבואר בגמ' הנ"ל מצות חנוכה נר איש וביתו, וכתבו התוס' בסוכה מ"ו ע"א בד"ה הרואה וכו' דהטעם שהתקינו חכמים ברכה גם על "הרואה" נר חנוכה (אף על גב שבסוכה ולולב לא תיקנו ברכה כזו) הוא מפני אלו שאין להם בית ואין בידם לקיים המצוה עי"ש והביאור בזה כיון שעשו זאת חובת הבית והרבה בני אדם עסוקין במלאכתם ואינם נמצאים בביתם לפיכך תיקנו ברכת הרואה, ועי' פנ"י בשבת שם דכתב דשאני מצוה זו שהיא משום פרסומי ניסא משום כך הטילו חובת מצוה זו כאילו היא חובת הבית.
ולפי"ז יש לדון בבית שאינו מקורה אף על גב דלענין שבת חשיב רה"י מ"מ כיון שאינו קרוי בית אין מקום כזה ראוי לקיים בו מצות נר חנוכה, וכ"ש שיש להסתפק בבית שאין תוכו י' טפחים אשר גם לענין שבת אין זה קרוי רה"י, או בית שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה דאפשר דחשיב כמדליק בחוץ במקום שאין עליו שם בית. גם הרי אמרו בסוכה ג' ע"א, ת"ר בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה, ואף לענין מילי דרבנן אמרו אין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין מניחים בו עירוב ומותר להוציא מבית זה לחצר משותפת לפי שאין קרוי בית, ובתוס' שם בד"ה בית הביאו בשם הירושלמי דגם בנודר מן הבית מותר להכנס בבית שהוא פחות מד"א, כלומר דגם בלשון בני אדם אינו נקרא בית, ובערוך לנר סוכה שם כתב דה"ה לענין חמץ דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם ג"כ היינו אומרים דאינו עובר על בל יראה בחמץ הנמצא בבית שאין בו ד"א על ד"א אי לאו דכתיב בכל גבולך, וכיון שכן יש לדון הואיל וגם בנר חנוכה צריך בית למה לא הזכירו זאת בין הדברים הצריכים דוקא בית של ד"א.
והנה בהא דכתבו התוס' שם דגם לענין פתח בית אב של נערה המאורסה בעינן שיהא בית של ד"א על ד"א ובפחות מד"א על ד"א אין סוקלין אותה, כתב בערל"נ דלולא דברי התוס' היה נראה לומר דמאחר שהטעם דסוקלין אותה על פתח בית אביה הוא לומר ראו גידולים שגידלתם לכן אין נפק"מ כלל אם יש בבית ד"א או לא וכמו דלא מסתבר להצריך לענין הלאו דלא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו בית שיש בו ד"א דוקא עי"ש. (ועי"ש שכתב דבשלמא לענין מעקה ונגעים ואפי' לענין עירוב יש סברא להצריך בית של ד"א מפני שרגילין לדור שם אבל מה סברא יש בזה לענין סקילתה, אך יתכן שגם בזה יש מקום לומר דדוקא אם נתגדלה בבית שראוי לדור בו אומרים לו ראו וכו' משא"כ אם אין הבית חשוב לא רצתה התורה לבזות את האב).
אולם באמת אין זה ברור גם לענין עבוט ויש שכתבו בפירוש דגם לענין זה בעינן בית של ד"א, והרש"ש בב"מ דף קי"ג כתב דלאו זה אינו נוהג בחצר וכן בבית התבן דרק לענין מזוזה רבי קרא דובשעריך דחייב משא"כ בעבוט, וגם מה דכתב דיש בזה סברא צ"ע דבאמת לא מובן כ"כ בסברא גם לענין מעקה ונגעים ובתי ערי חומה טעם החילוק בין בית שיש בו ד' אמות לשאין בו, וגם לענין עירוב אינו מובן דסו"ס הוא מוציא מחדר זה שלו לחצר המשותפת לרבים ונראה כמוציא מרה"י לרה"ר (ומסופקני במי שיש לו הרבה חדרים בביתו וחדר אחד הוא פחות מד"א על ד"א, הן אמנם מסתבר שאסור לו להוציא מחדר זה לחצר בלי עירוב אבל אם הניח שם את העירוב ואמר בפירוש שאינו מקנה להם כי אם חדר זה בלבד האם מתחשבים במה שהוא חדר בתוך דירה חשובה או דמאחר שלא הקנה להם רק חדר זה בלבד לא מהני, וכמו"כ צ"ע בנגעים ובבתי ערי חומה). ועכ"פ הרי התוס' כתבו בפירוש דגם לענין פתח בית אב צריך דוקא בית של ד"א על ד"א, וכיון שכן צ"ע מה טעם לא אמרו שצריכים בית של ד"א גם לענין נר חנוכה.
ונראה דאה"נ בית שאין בו ד"א על ד"א אינו קרוי דירת קבע, אבל שפיר חשיב דירת ארעי, וכדאמרו בגמ' סוכה הנ"ל דע"כ לא קאמרי רבנן אלא לענין סוכה דדירת ארעי היא. ואפי' לרבי דמצריך בסוכה שתהא ד"א על ד"א נראה דבלא"ה לא נזכר בסוכה לשון בית ורק משום דבעינן תשבו כעין תדורו סובר רבי דבעינן ישיבה חשובה וקבועה כדירת קבע, ולכן חושבני שדוקא בדינים או מצוות הנוהגים תמיד בכל השנה ומצינו בלשון התורה או חכמים שאמרו בו לשון בית מצריכים שיהא דוקא בית של ד"א שרגילים לדור בו תמיד, משא"כ לענין מצות נר חנוכה שנוהגת רק ח' ימים ואשר לח' ימים רגילים לדור גם בדירה ארעית, לא בעינן שיהא דוקא בית חשוב של ד"א הרגילים לדור בו תמיד.
וקצת ראיה לדברינו מדין אכסנאי דהרי פשוט הוא שאין יוצאים ידי חובת הדלקה בבית של אחר וכן בהדלקה שבביהכנ"ס, וכתב הגר"א הטעם משום דאמרו "איש וביתו" ואין זה ביתו +ומסופקני להלכה דיתכן דעל נר חנוכה של ביהכנ"ס אין יכולים לברך ברכת הרואה שאין זה כרואה נר חנוכה אלא כסתם נר ואם מטעם מנהג הרי לא נזכר שנהוג גם לברך בזה ברכת הרואה, וכמו"כ מסופקני ברואה נר חנוכה לאחר שכבר דלק כשיעור שהמדליק רשאי לכבותו וגם מותר מעיקר הדין ליהנות ממנו, דאפשר שאין לברך בזה ברכת הרואה. אמנם בנ"ח שמדליק מפני החשד שפיר נראה שיכול לברך ברכת הרואה כיון שחייב בכך ואי"ז דומה לביהכנ"ס שלא נזכר כלל בגמ'.+ ואפ"ה באכסנאי מהני ההשתתפות עם בעל הבית, והטעם בזה שההשתתפות מחשיבה אותו כאחד מבני הבית וסגי בזה להחשב ביתו אף על פי שכל היותו שם הוא דרך ארעי, והכי נמי גם בכל עיקר דין בית סגי במה שהוא דירת ארעי וא"צ ד"א על ד"א. ועיין ב"י סי' תרע"ז דמשמע דחייב להדליק בספינה עי"ש (ומ"ש רש"י שבת כ"ג ע"א ד"ה הרואה וכו' או ליושב בספינה, יש לפרש דמיירי כשאינו מקורה ואין זה בית), ולפ"ז אפשר שאם הוא קבוע באותו מעל"ע בספינה ורכבת ואוירון מניחו שם על השלחן, ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמ"ו. אבל מ"מ לענין הספק בבית שאינו מקורה או בית שאין תוכו י' טפחים וכן אם הוא פחות מז' על ז' דאינו חשוב אפילו כדירת ארעי אפשר דהוי כמדליק בחוץ ולא כמדליק בבית, אמנם יתכן דמה שנזכר בית הכוונה רק להדליק את הנר ברשות המיוחדת לו בלבד ולאפוקי ברחוב או בביהכנ"ס, ולכן אפשר שגם מקום אשר אין עליו אפי' שם דירת ארעי אלא רשות בלבד מהני ובפרט לשיטת הב"י הנ"ל.