אמנם מצינו אצל כמה גדולים וצדיקים שהקפידו דווקא לאכול בשר בסעודת ערב פסח ועשו סעודה עם בשר ויין, וכמו שמובא בספר 'רזא דעובדא' שאמר בשם זקנו הרה"ק רבי אהרן הגדול מפרעמישלאן זצ"ל, שאחד מג' דברים שיתגלו בביאת המשיח הוא, שסעודת חמץ של ערב פסח צריכה להיות כסעודת שלמה בשעתו.
והרה"ק רבי שלמה מבאבוב זצ"ל אמר פעם, רמז למנהג שאוכלים בשר בערב פסח, דכתיב (יחזקאל לו, כו) 'והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר', ואמרו בגמרא שיצר הרע נקרא אבן, ומבואר בספה"ק שבערב פסח ישחט הקב"ה את היצר הרע, היינו שיסיר את לב האבן ויישאר רק היצר טוב הנקרא לב בשר, ולכן נהגו לאכול בשר בערב פסח. וכן המנהג בויז'ניץ לעלוב וקארלין.
גם ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל היה נוהג לאכול עם חסידיו בערב פסח בבוקר סעודה של בשר, ודרכו היתה לשחוט עגל ולאוכלו בסעודת זו משום מעשה שהיה, שפעם לפני פסח שחט השוחט בצאנז עגל בסכין של כל ימות השנה ולא בסכין המיוחדת לפסח, ואסר ה'דברי חיים' לאכול את בשר העגל בפסח ואכלו אותו בערב פסח, ומאז נשאר המנהג לאכול בשר עגל בסעודה זו. וכך נהגו אחריו בחצר באבוב, והיו קוראים לסעודה זו 'סעודת פאנג', והמליצו על כך: 'מ'פאנגט די יצר הרע' – ששובים את היצה"ר, כי חמץ רומז על יצר הרע. (ספר "המנהג")
