מנהגים משונים ומקורות (16 צופים)

[י"ג מידות]

אין שום ענין בצורה - יש ע"פ קבלה כל מיני עניינים בחלות קלועות ובחלות לא קלועות ונהרא נהרא ופשטיה

כמה שידוע לי בי"ב חלות אין חלות קלועות.

 

[י"ג מידות]

באבעס

י"א משום הוארט הידוע של ר מאיר מפרמישלן.
שכל באבע זה מלאך.
אך הסיפור האמיתי הוא שלר מאירל הגיעו אורחים והם לא אכלו כלום כי התביישו, ולכן ר מאיר אמר שכל באבע זה מלאך, כדי שירוצו לאכול וכך הם אכלו לשובע.

 

[שניאור]

כמה שידוע לי בי"ב חלות אין חלות קלועות.

תלוי במנהגים, יש מקומות שיש גם קלועות.

 

[זוטא]

א "הונגערישע מנהג" וכמו כל מיני מנהגים שהשתרשו מסבתנו לפני המלחמה ברוב תמימותן, כמו לא לעבור בחלון, ולא לעבור מעל בן אדם וכו' וכו'

עיין מה שהביא בזה הרב @תורה תמימה

הצג קובץ מצורף 488

 

[זוטא]

לשים פאות מאחורי האזניים
או מקדימה או מאחרי האוזניים מאיפה נשתרש המנהג?

עיין בשו"ת תורה לשמה [שפט'] וז"ל: מיהו ודאי אם יהיו יותר ארוכים עדיף טפי כדי שיהיו ניכרים יותר וזהו נוי שלנו שאנחנו מתנאים במצות השי"ת אלהינו ואלהי אבותינו אשר קדשנו במצותיו והפאות הם עדות לישראל וסימן טוב להם עכ"ל
ובעניין המנהג להניחם אחר האוזן, עיקר העניין שלא יכסו את האוזנים כמובא בתיקוני הזהר צירפתי כאן מאמר מהרב מצליח מאזוז שהביא מקורות מהזהר ובן איש חי
ועיין בתשובות והנהגות [ד' קצח'] וז"ל: ונראה שמן הדין יכול לגלח במספרים בכל מקום, שהאיסור הוא רק בתער או בכעין תער, אבל חסידים ואנשי מעשה מיחידי סגולה מחמירים לעצמם שבכל אורך ורוחב הפאות נמנעים מלספר ולא תגע בו יד כפשוטו, עיין יש"ש פרק י"ב דיבמות סימן יח, ורק בסוף האוזן כשמגיעים לפאות זקן חותכים הפאות, והיינו שלדברי המקובלים והאריז"ל אין לערב פאת הראש עם פאת הזקן ומספרים הפאות בסוף האוזן שמשם הוא פאת הזקן. עכ"ל

 

[תורה תמימה]

יש מנהג לאכילת דג בידיים דייקא.
על קוגעל לא שמעתי.

על קוגל לא שמעתי אלא ראיתי בעיני. חסידי סלונים (שחור)

 

[יואל שילה]

לכאו' זה בשביל שיאותו מן האור ואין כאן שום מנהג מוזר וכמדומני שכן איתא במשנ"ב
ואולי כוונת הכותב גם לאורות שלא מפריעים להנות מנר הבדלה

ומה הענין בזה?
הרי 'עד שיאותו לאורו' מיירי באיכות תאורת הנר, ולא בחובת הנאה מאורו.

 

[גנזי נסתרות]

על קוגל לא שמעתי אלא ראיתי בעיני. חסידי סלונים (שחור)

וחסידי בעלזא, כל ענפי וויזניץ, כל ענפי טשערנוביל, וכו' וכו' - איני מכיר חסידות , חוץ מחצרות רוז'ין שאוכלים איזה דבר מהשיריים בכלים, וזה כולל דגים, בשר, קוגל, וכל מיני מאכלים

 

[תורה תמימה]

'כתבתי' לא 'הדגשתי' ההדגשה אינה במקור...


ע"פ סברא זו נהגו לאכול את החמין הטמונין במקומותינו כמנהג הטמנתם ודברי רבינו חננאל נוטים לדברי האוסר ויש אומרים כי תקנת רבותינו היא לענג את השבת בחמין וכל מי שאינו אוכל חמין צריך בדיקה אחריו אם הוא מין

מה העקרון? כדי להוציא עצמו מדעת הקראים. ולכן גם אם שותה חמין מקיים. וכל מאכל שמענג את עצמו. לכן אין משם שום מקור

זו שאלה?

כן. כי כל הסיבה שזה עגלגל וכמו מאכלי אבלים. ולכן שאלתי מדוע דווקא ארבעס בשלום זכר?

 

[תורה תמימה]

איני מכיר חסידות , חוץ מחצרות רוז'ין שאוכלים איזה דבר מהשיריים בכלים, וזה כולל דגים, בשר, קוגל, וכל מיני מאכלים

לא כל כך ברור.

 

[גנזי נסתרות]

לא כל כך ברור.

היות שאמרת שראית בסלונים שאוכלים קוגל בידיים כתבתי שכך זה בכל החסידיות ובכל מיני המאכלים, וכתבתי שרק ברוז'ין אוכלים עם כפות ומזלגות- שליחה אם לא הייתי ברור

 

[תורה תמימה]

היות שאמרת שראית בסלונים שאוכלים קוגל בידיים כתבתי שכך זה בכל החסידיות ובכל מיני המאכלים,

גם בבית או רק בשטיבל?

 

[הכהן הגדול]

עיין בשו"ת תורה לשמה [שפט'] וז"ל: מיהו ודאי אם יהיו יותר ארוכים עדיף טפי כדי שיהיו ניכרים יותר וזהו נוי שלנו שאנחנו מתנאים במצות השי"ת אלהינו ואלהי אבותינו אשר קדשנו במצותיו והפאות הם עדות לישראל וסימן טוב להם עכ"ל
ובעניין המנהג להניחם אחר האוזן, עיקר העניין שלא יכסו את האוזנים כמובא בתיקוני הזהר צירפתי כאן מאמר מהרב מצליח מאזוז שהביא מקורות מהזהר ובן איש חי
ועיין בתשובות והנהגות [ד' קצח'] וז"ל: ונראה שמן הדין יכול לגלח במספרים בכל מקום, שהאיסור הוא רק בתער או בכעין תער, אבל חסידים ואנשי מעשה מיחידי סגולה מחמירים לעצמם שבכל אורך ורוחב הפאות נמנעים מלספר ולא תגע בו יד כפשוטו, עיין יש"ש פרק י"ב דיבמות סימן יח, ורק בסוף האוזן כשמגיעים לפאות זקן חותכים הפאות, והיינו שלדברי המקובלים והאריז"ל אין לערב פאת הראש עם פאת הזקן ומספרים הפאות בסוף האוזן שמשם הוא פאת הזקן. עכ"ל

אגב שמדברים על פאת הראש, מענין מהיכן הגיע המנהג שלא לחתוך פאת הראש עם מספרים מברזל?

 

[הספרן]

סגולת רבי מתיא בן חרש זיע"א - מקור?

פורים - פורים תורה - משנכנס יין יצא סוד - שמחת הלבבות בדברי חידוד ובדיחותא

כאן מובאים מליצות מעניינות ומילתא דבדיחותא על חג הפורים והמסתעף דרשות רבני פורים מעמוד זה ואילך מובאים פניני מליצה ובדיחותא לכבוד פורים לגבי מסכת פורים ועוד

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[משה הירש]

או שלא..

תינוק מול מראה..

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

יש ספרים שצוחקים בסיום ברכת הגפן של הבדלה למה?

[כמובן צ"ל ספרדים]
הרעיון הוא להתחיל את השבוע בשמחה כסימן טוב, יש מנהגים שונים מתי צוחקים, הגר"ח פלאג'י מביא מנהג לצחוק כשמביט בציפרניים, כמדומה שגם היו חצרות של חסידים שנהגו לצחוק מתישהו במוצ"ש

בבריסק נוהגים לתפור חלק מהפתח של הפראק מאחורה - בגלל ארבע כנפות??? אבל אחד עגול???

אולי חוששים שזה לא נחשב עגול...

לעשות ערב הפרשת חלה לרפואה וכו'

מה מוזר בזה? מקיימים מצוה, וזה א' מהמצוות המיוחדים לנשים

בחב"ד הטלית בלי הסימן של העטרה - מדוע?

הסיבה שעושים עטרה זה שידעו איזה צד של הטלית לשים על הראש, דמעלין בקודש כו', אבל דעת האר"י שאין לחוש לזה

בשלום עליכם אומרים "מלך מלכי וכו'" או ממלך מלכי וכו'
מאיפה נשתרש? מצורת הניגון???

במקור כתוב ממלך, והיו חכמים שהגיהו מלך (הבן איש חי, ומסתמא עוד קודם לו)

מה המקור בזימון לקום מעט באלוקינו?

אשל אברהם בוטשאטש דן שצריך לקום דנחשב דבר שבקדושה שאומרים רק בעשרה

לקרא שנים מקרא מתוך ספר תורה דוקא - מה המקור?

כך נהג האר"י ז"ל

עי' אבודרהם סדר תפילה שנראה מדבריו,

אצטרף לבקשה להביא את לשונו

עיין בשו"ת תורה לשמה [שפט'] וז"ל: מיהו ודאי אם יהיו יותר ארוכים עדיף טפי כדי שיהיו ניכרים יותר וזהו נוי שלנו שאנחנו מתנאים במצות השי"ת אלהינו ואלהי אבותינו אשר קדשנו במצותיו והפאות הם עדות לישראל וסימן טוב להם עכ"ל

יש לו לשון מעניין בדרשותיו שבס' בן איש חיל, שהוא לא דורש שיהיו פאות גדולות כמו אחינו האשכנזים, אבל שיהיו ניכרים (צריך לחפש בפנים)

אגב שמדברים על פאת הראש, מענין מהיכן הגיע המנהג שלא לחתוך פאת הראש עם מספרים מברזל?

כתוב בפוסקים שלא לחתוך חוטי ציצית עם ברזל, משום "לא תניף עליהם ברזל"

 

[צריך עיון]

במקור כתוב ממלך, והיו חכמים שהגיהו מלך (הבן איש חי, ומסתמא עוד קודם לו)

צדקו דבריו. כמדו' הגר''י עמדין ז''ל.

כתוב בפוסקים שלא לחתוך חוטי ציציתעם ברזל, משום "לא תניף עליהם ברזל"

ציצית הוא חפצא דמצוה [ועדיין יש חילוק], אבל הפאות לכאו' לא, אך ליודעי ח''ן הפתרונים.

 

[שמעון הגלילי]

יש מנהג לאכילת דג בידיים דייקא.
על קוגעל לא שמעתי.

הרה"ק מרוזי'ן נועד שבת אחת עם עוד צדיק אחד בדורו (כמדומני מצדיקי בית טשערנוביל),
הרוז'ינאי אכל את כל מאכלי השבת עם כף וגם טעם מעט עם ידו, אבל בקוגל לא נגע בכלל, ואכלו רק עם כף.
הצדיק השני לעומתו, אכל את כל מאכלי השבת רק עם כף, ומהקוגל אכל בידו.
והצדיק השני הסביר את עצמו, שהקוגל רומז למן, שהגיע ישר מהקב"ה ללא הפסק, לכן הוא אוכל את זה בלי הפסק.
אבל שאר המאכלים אכלם עם הפסק כיון שמושפעים ע"י שליחים.
ואז הסביר הרוז'ינאי:
כל המאכלים באים ע"י שליחים, 'נו, וואס איז שוין א מלאך קעגן מיר' (בתרגום מילולי: "ובכן, מה זה מלאך נגדי?").
אבל הקוגל שמושפע ישר מידו של הקב"ה, איך אני יכול לגעת בזה.
ומי יעמוד בסוד קדושים.

 

[הפקדתי ש.]

תינוק מול מראה..

סיפר מי ששאל את ד"ר הרט מב"ב, מגדולי רופאי הילדים, והוא אמר שהרבנית קנייבסקי ז"ל היא שאמרה שלא לשים תינוק מול המראה... ע"כ.