מפנה גורלי ברגע! (1 צופה)

[ירושלמי]

מרן המשגיח ד'מיר ופוניבז' רבינו יחזקאל הלוי לווינשטיין זצ"ל:
בהיותו בן חמש נפטר עליו אביו, ובהגיעו לגיל בר-מצוה החל לעבוד לפרנסת הבית.
כאשר פעם נגנבה משכורתו שם אל לבו כי העולם הזה הבל, ונסע לראדין לישיבתו של החפץ חיים.
שיחותיו של רבי ירוחם ליוואוויץ זצ"ל, שבאותה עת שימש שם כמשגיח, השאירו רושם עז על הבחור הצעיר.

 

[נדיב לב]

הסיפור שנכתב ומוגש לפניכם, אירע לפני יותר מעשור באחת מהישיבות הגדולות.
החלטתי לכתובו ולעלותו מעל גבי האשכול, אולי יהיה בו תועלת לאחד החברים בפרט הצעירים.
א. עדין לא נבחר שם מתאים לסיפור. ובשלב הזה הוא נקרא 'סיפור ללא שם' ב. אשמח מאוד לקבל משוב על הכתיבה (קחו בחשבון שהסיפור נכתב לפני יותר משנתיים. וממילא איכות הכתיבה..), או הארות ענייניות בגוף התוכן.

לחץ כדי לכווץ...

אשכול בעקבות הסיפור.

בחור ישיבה שמחזיק אייפון פרוץ - איך להתנהג | חינוך הבנים | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[בעל בעמיו]

הייתי אברך צעיר והיתה לי תחושת שביעות רצון מעצמי
"חשבתי" שאני יודע ללמוד וכו' גם לקחו אותי לשידוך טוב ושילמו עלי (תמשיכו לבד את כל הגועל הזה)
יום אחד דיברתי עם אחד מהגיסים שלי על שאלה בתערובות שהתעוררה אצלי בבית והוא אמר לי שבמקרה כזה אפ' שאמרינן חנ"ן אפשר להקל
הלכתי לברר (בשקט) מה זה חנ"ן
ואז חטפתי את שוק חיי
קלטתי שאני בור ועם הארץ ואפ' מושג בסיס כזה פשוט אני לא יודע מה הוא
אפשר להרגע אני עדיין בור ועם הארץ
אך אז התחלתי את השינוי שלי בחיים
לאסוף ידיעות במקביל ללימוד העיון שהשתנה מעט יותר לכיון אסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא בסיגנון סלבודקא למי שמכיר
אך עיקר השינוי היה באיסוף ידיעות כלומר הרבה בקיאות וחזרות וסידור העניינים בראש בצורה שאזכור אותם ואוכל לדון לפיהם במקומות אחרים
אם אני מעט מוערך היום בין חברי (מקוה שהם לא מחמיאים סתם) זה בזכות השינוי ההוא שקרה די בהתפרצות של רגע

 

[נדיב לב]

והוא אמר לי שבמקרה כזה אפ' שאמרינן חנ"ן אפשר להקל

לחץ כדי לכווץ...

מה זה חנ"ן? :)
יישר כח עצום על השיתוף המיוחד!

 

[ולא כלום]

מה זה חנ"ן? :)
יישר כח עצום על השיתוף המיוחד!

לחץ כדי לכווץ...

חתיכה נעשית נבילה
סוגיא יסודי בתערובות
חולין דף ק' א' ודף ק''ח
שו''ע יו''ד סי' צ''ב

 

[נדיב לב]

חתיכה נעשית נבילה
סוגיא יסודי בתערובות
חולין דף ק' א' ודף ק''ח
שו''ע יו''ד סי' צ''ב

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח על הפירוט. לטובת מי שבאמת לא יודע :)

 

[נדיב לב]

סיפור מדהים שהתפרסם בגליונו של הגה"צ ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א

אחת משכונות ירושלים התגורר יהודי יקר, איש נכבד ונשוא פנים, שהיה אהוב על כל מכריו. היתה לו משפחה לתפארת שהרוותה אותו רוב נחת, הוא היה אחד המקדימים לבוא לבית הכנסת והמאחרים לצאת. ואיש לא ידע מה עבר עליו בעבר, מהיכן הוא בא ועד להיכן הגיע, עד שיום אחד גילה את סיפור חייו:
הוא עלה ארצה כבחור צעיר וגלמוד, בודד בעולם ונטול משפחה או חברים, לאחר שואת יהודי אירופה. השנים הקשות של המלחמה הותירו בו צלקת קשה, והעובדה שחינוכו נגדע באיבו עקב אימי המלחמה – עמדה לרועץ לנשמתו הזכה. הטלטלות הקשות בחייו גרמו לו לפרוק מעליו עול תורה ומצוות, הוא הצטרף לאחד הקיבוצים ועלה מעלה מעלה במעלות הקיבוץ, עד שהפך – עוד בהיותו צעיר יחסית – למזכיר הקיבוץ! למרבה הצער, נפשו החטופה בידי היצר, אימצה לעצמה מנהג של גנאי, לעלות לירושלים מדי שבת בשבתו רח"ל, ולנסוע ברכבו במרכזה של שכונת גאולה. 'עונג השבת שלי באותם ימים אפלים' – סיפר כשדמעה על לחיו, 'היה לחצות את כיכר השבת תוך צפירות רמות לכל עבר, כשהמוני יהודים כאובים מתגודדים וזועקים בכאב 'שבת!', פשוט נהניתי מלהציק להם...' עד כדי כך הוא היה בשפל המצב, מתעקש 'להכעיס'. רואה את כאבם הצורב של שומרי השבת, ונוסע מול פניהם כדי להתגרות בהם.

ואז, בשבת אחת זה קרה: הוא נסע ברחובה של עיר בירושלים, ועצר לכמה דקות. המוני מוחים כואבים התאספו סביב הרכב, והחלו בזעקות מחאה אדירות לנוכח חילול השבת בחוצות קריה. המצב הלך ונעשה מתוח, פרץ ויכוח קולני וצורמני במיוחד, וכמעט שהגיעו לתגרת ידיים באלימות פיזית... ואז, צצה דמותו המאירה של יהודי בעל הדרת פנים, הרה"ג רבי מרדכי לייב זאקס זצ"ל שהכרת פניו העידה על אצילותו וחכמתו, התקרב אל הקהל והכל פינו לו מקום. גם מחלל השבת חש יראת כבוד כלפיו, ובפרט שעם הגעתו – החל לדבר על לב המוחים כי יעזבו את השטח שכן מחאתם אינה מועילה ועלולה להגיע לידי חילול ה'. עם פיזור ההמונים, נכנס מחלל השבת לרכבו, התניעה תוך כדי חירוף קדושת השבת, וברח לו לדרכו...

אלא שבכך הסיפור לא הסתיים. בצהרי יום ראשון, דפיקות עדינות נשמעו בדלת ביתו של מזכיר הקיבוץ, ומאחורי הדלת ניצב לו הרב זאקס. פניו ההדורות היו זכורות היטב למזכיר הקיבוץ, והוא מיהר לפתוח בפניו את הדלת, כשהתמיהה הראשונה שפרצה מפיו היתה: 'איך ידע הרב מי אני ומה אני, היכן אני גר וכיצד מגיעים אליי? הרי איש לא הכיר אותי בשכונה הירושלמית, וגם הרב לא שאל לשמי?!' 'אה, זה פשוט', ביטל הרב זאקס את התמיהה בהינף יד, 'אמש ראיתי שאתה אומנם מחלל שבת בפרהסיא למרבה הצער, אבל כנראה אינך גנב!' 'מה הקשר?' – נפעם הקיבוצניק. 'מה עניין חילול שבת להיותי או אי היותי גנב? וכיצד זה משפיע על העובדה שהרב מצא את כתובתי?! – אינני מבין כלום!' 'גם זה פשוט', חייך הרב את חיוכו הטוב, 'אתמול, בעיצומה של המהומה, בחנתי את מספר הרכב שלך, הכנסתי אותו עמוק במוחי, למען אזכרנו היטב עד מוצאי שבת. במוצאי שבת רשמתי אותו על דף, והבוקר – מיהרתי לברר מיהו בעל הרכב. אם הייתי חושב שאולי אתה גנב – הייתי מניח שלא בהכרח שהרכב הוא שלך. הואיל והיה ברור לי שאתה לא גנב – ידעתי שדרך מספר הרכב אגיע לבעליו, ואדע את כתובתו!'

האיש נדהם לשמע הדברים. סגנון דיבוריו הכובשים של הרב, הנחת היסוד שעמדה בבסיסם – שהוא לא נראה גם כמו גנב, אלא 'רק' כמחלל שבת - שבתה את לבו. הרב הוסיף ודיבר אתו בנעימות ובחביבות, ואחר כך יצא עמו לטיול בשבילי הקיבוץ, כשבסיומו הזמין אותו לחוות שבת כהלכתה... ומכאן, הדרך היתה קצרה: האיש עזב את הקיבוץ, גילה מחדש את אור התורה והמצוות. מי שראה אותו לאחר חזרתו בתשובה שלימה – לא העלה בדעתו כי הוא הוא הקיבוצניק שהיה מחלל שבת בהתרסה מופגנת, וכל זאת בזכות ה'מחמאה' יוצאת הדופן – שהוא אינו גנב...
יהודי חזר בתשובה שלימה, משפחתו שבה אחריו, דורות ישרים הולכים בדרך התורה – וכל זאת בזכות 'מילה טובה' אחת, מפוקפקת למדי, שכללה בסך הכל הנחת יסוד שאדם מחלל שבת, אבל הוא לא גנב. ומחמאה קטנה כזו הספיקה כדי להצית אש של חיבת היהדות, ומשם היתה הדרך פתוחה לדור שלם שחזר לא-לוקיו!

 

[הספרן]

אז שתפו אותי ואת כל החברים באותו 'רגע' מכונן שגרם לכם באופן אישי מפנה גורלי ועוצמתי,
רגע מדהים שפעל על מקורבכם, על גדולי ישראל, או סתם עדויות ששמעתם על אנשים פשוטים שבעקבות 'הרגע' השתנה עולמם.

לחץ כדי לכווץ...

הרב @נדיב לב פרסמתי בפורום סיפור ששמעתי מכלי שני על רגע כזה.
אשמח לקבל משוב, ממך ומכל הקוראים. תודה!

גניבה אחת נשמה אחת - המסע של גבריאל

את הסיפור שמעתי מרב באחת הקהילות שם מכלי שני אם כי מטבע הדברים הוספתי לו נופך, דמויות משנה ועיבוד ספרותי - שישרת את העלילה. פרק 1 שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית. רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות המצוחצחים ונעצר בסמוך לבית דו...

• הספרן
• 4 יולי (7) 2025
• 5.00 כוכבים 1 דירוגים
• הערות: 4
• סקירות: 1
• קטגוריה: נושאים נוספים

 

[נדיב לב]

הרב @נדיב לב פרסמתי בפורום סיפור ששמעתי מכלי שני על רגע כזה.
אשמח לקבל משוב, ממך ומכל הקוראים. תודה!

גניבה אחת נשמה אחת - המסע של גבריאל

את הסיפור שמעתי מרב באחת הקהילות שם מכלי שני אם כי מטבע הדברים הוספתי לו נופך, דמויות משנה ועיבוד ספרותי - שישרת את העלילה. פרק 1 שתיים לאחר חצות, דרום אמריקה רעש מנוע עוצמתי קרע את דממת הלילה ששררה עד לאותו רגע בשכונה היוקרתית. רכב מפואר דהר במהירות על פני הרחובות המצוחצחים ונעצר בסמוך לבית דו...

• הספרן
• 4 יולי (7) 2025
• 5.00 כוכבים 1 דירוגים
• הערות: 4
• סקירות: 1
• קטגוריה: נושאים נוספים

לחץ כדי לכווץ...

קראתי את הסיפור במלואו ואין לי הרבה מה להוסיף*, פשוט סיפור מרגש, כתוב בסגנון סוחף ומלא ברגש. והדמויות מוצגות בצורה עמוקה ומדויקת, במיוחד גבריאל שמתחבט בין שני עולמות.
אבל גולת הכותרת בסיפור, זה החיבור המדהים שעשית בין שני קווי עלילה מקבילים, שונים, עד לרגע הסיום המרגש והדרמטי שבו גבריאל עושה את המהפך - מה שממחיש היטב את "המפנה הגורלי ברגע!" שאשכול דנן מנסה ללכוד.

*הסקירה שכתבתי כאן לסיפור, לא באמת סותרת את העובדה שאין לי הרבה מה להוסיף, שכן היא רק קמצוץ קטן לעומת היופי והעוצמה של הסיפור המרגש ששורטט בידך, יד אמן. יישר כח.

 

[נדיב לב]

@מה ידידות מספר:
סיפור אמיתי! בדידי הוה עובדא...
לפני מספר שנים בעת נסיעתי ברכב אני רואה על צג הטלפון שיחה נכנסת מארה"ב, עניתי ושמעתי הקלטה כל שהיא באנגלית האומרת לחץ 1... לחץ 2... החלטתי לא להתייחס וניתקתי, אך אותו הטלפון המשיך לחייג אלי, החלטתי כי בפעם הבאה אעצור בשולי הכביש ואענה, ואכן בפעם הנוספת שהטלפון צלצל עצרתי לחצתי על מקש 1 ואני שומע: 'שלום מדבר.... מהכלא הפדרלי בפנסילבניה'... נבהלתי... לא היה ידוע לי על קשר עם אדם הכלוא בפנסילבניה... אותו אדם המשיך ואמר כי השיחה עמי כה חשובה לו שזה על חשבון מכסת השיחות שלו עם בני משפחתו... הוא המשיך ואמר כי הוא אדם חרדי אשר נכלא עקב עבירות כלכליות, ובארה"ב אשר שם הכסף הוא הדבר החשוב ביותר על עבירות מעין אלו העונש לעיתים אף חמור יותר מרציחה, הוא אמר לי כי הוא לא יודע אם יזכה לצאת לחפשי בחייו.... שאלתיו איך אני קשור לסיפור חייו הקשה?
הוא ענה לי כי לפני כחודש שלחה לו אשתו את אחד מהספרים שכתבתי ומאז הוא מרגיש שחייו השתנו... הספר מחזק אותו והוא חי את שנכתב בו ועובד על פי הדברים הכתובים בו, כך שהוא מספר שלמרות היותו בכלא הוא מאושר בזכות הספר והוא התקשר להודות לי....
שיחתו ריגשה אותי עד למאד, יכול אדם לשבת בא"י ולהאיר את החיים לאדם הנמצא במעמקי הכלא אי שם בארה"ב...
אותו אדם המשיך להיות עמי בקשר מידי פעם, באחת הפעמים אמר לי דבר נפלא: 'אני מודה לקב"ה ששלח אותי לכלא... יכלתי להמשיך כל חיי להיות בעל הבית איש עסקים... כעת אני 'עובד ה'' החיים השתנו לי ובזכות הכלא אני חי את החיים האמיתיים'....
ואכן, הוא המשיך ללמוד ולהתעלות...
ביום האחרון לכהונתו של טראמפ בקדנציה הקודמת הוא קיבל חנינה ויצא לחופשי...
כשיצא התקשר ובישר לי ואמר לי שוב כי הוא מודה לה' אשר שלחו לכלא, ובזכות כך הוא היה לאדם אחר יודע מה העיקר ומה הטפל, וכעת הוא מתחיל את החיים האמיתייים והוא מודה לה' על כל יום שישב שם...
'כי אשב בחושך ה' אור לי'...

 

[נדיב לב]

תגובה מצמררת שהתקבלה בעקבות 'סיפור טראגי ללא שם' שהתפרסם באשכול.

***

עכשיו קראתי לראשונה את הסיפור על כל חלקיו. נסחפתי בקריאה. תודה.
אני מרגיש שאני חייב, מתוך אנונימיותי כאן, לשתף אותך ברגשות האישיים שלי שעולים בי אחרי כתיבת הסיפור.
דע לך שהיטבת לתאר את המתחולל בנפשו של 'הצעיר'.
ואני אומר זאת מידיעה.
אני עדיין אברך מן המנין. לומד, וב"ה ברמה גבוהה מאד. מעבר לממוצע בהחלט.
והקפיצה בין שני הסעיפים קיימת אצלי, ומידיעה אצל הרבה אחרים!! במקומות שנורא לדמיין.
עזוב אותי, אני אתן דוגמא בקצרה מאחרים:
נחשפתי במקרה להיסטוריית הגלישה של שני אברכים צדיקים. אני לא רוצה להתחיל לתאר על קצה המזלג מה היה שם.
ואני לא פחות גרוע.
ושים לב שלא שמתי מרכאות על "צדיקים".
כי זו באמת פסיחה על שני סעיפים. כלומר: זה בכל הכוח בצד הטוב ובכל הכוח בצד הנורא מכל.
המשיכה הנוראה הזו היא לא תאומן.
ואולי יש כאלו שלא יבינו כל כך, אחרי התיאור של 'הצעיר' על כמה החיים שלו היו גרועים, למה הוא ממשיך להאחז ברע הזה.
זה באמת בלתי נתפס, אבל זה כח יותר חזק מכל כח שתוכל לחשוב עליו. ומה שכתוב בגמרא שזה אש בוערת, זה אפילו יותר מזה.
יש לי מודעות עצמית מהגבוהות שאני מכיר, ולא אני אומר את זה אלא המטפל שלי. ועדיין זה מושך אותי כמעט בלי יכולת לסרב.
כן, אני בטיפול כבר שנה. לא טיפול להתמכרות, אלא טיפול רגשי. זה מאד עוזר, ואני מתפלל שאזכה לצאת מזה לגמרי.
אבל בכל אופן דע לך: המצב הזה יכול להיות אצל כל אחד, לא משנה מי הוא ומה הוא.
וזה נורא.
אני מקוה שזה בסדר מצדך השיתוף הזה. אבל בקשת באשכול לשתף באופן אישי, וגם הרגשתי חייב.

עד כאן לשן התגובה.

 

[נדיב לב]

רגע אחד של חשבון נפש

סיפור מדהים שסיפר ר' יגאל אלקריף והודפס בספרים.
רבי יוסף פנחסי זכה להחזיר יהודים רבים בתשובה. היה זה בנסיעה סתמית שלו באחד הכבישים. הוא המתין בסבלנות שהרמזור האדום יתחלף לירוק, כאשר הנוסע ברכב משמאלו הבחין בו, וכנראה זיהה אותו. עד מהרה קרא לעברו מבעד לחלון הפתוח בהתגרות: "הרב, עד שהרמזור יתחלף יש לך הזדמנות להחזיר אותי בתשובה".

אמרו אתם, כיצד אפשר להחזיר בתשובה בתוך חצי דקה?

אדם אחר מן הסתם לא היה מגיב לקריאה, שאינה אלא התלוצצות בעלמא, אך הרב פנחסי לא התבלבל והגיב: "סע קדימה! מדוע עצרת?"

ענה הנהג "אני לא יכול לנסוע! הרמזור אדום!"

"מה אכפת לך לנסוע באדום?" החזיר לו הרב, "הרי אין פה משטרה!"

"מה פתאום שאסע באדום? יתכן שיש פה מצלמה נסתרת. יתפסו אותי, אקבל קנס גבוה וגם נקודות".

"ואולי יש מצלמה גם מלמעלה?" אמר הרב.

בדיוק באותו רגע התחלף הרמזור לירוק, ושני הרכבים שעטו קדימה, כל אחד לדרכו.

חלפו כמה חודשים, והנה ניגש אל הרב פנחסי יהודי מזוקן ומברך אותו לשלום.

הרב לא הכירו ושאל: "מי אתה?"

"אני מהמצלמה למעלה", השיב לו, "ההוא מהרמזור"…

התברר כי אותו משפט בודד שאמר לו הרב חדר לתוך לבו, טלטל אותו כהוגן – וגרם לו לחזור בתשובה שלמה!

ללמדנו על כוחו של רגע אחד של חשבון נפש!

 

[נדיב לב]

מרן הסבא מנובהרדוק רבינו יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל:
בעידודו של אביו הגדול ובזכות ליבו הרחום שלא נתנו לו לצער יתומה, לא עמד מנגד, ונכנס לנהל את חנות האריגים, ובכך פירנס את משפחת חמותו.
עם ההכרח לעמול לפרנסתו, ראה רבינו את עסקו העיקרי בתורה הקדושה, וכך קבע בכל יום סדר לימוד גמרא, פעמים ביחידות ופעמים בחברותא. בבת אחת שקע בסוגיא ולמד בהתלהבות, ובמשך כל זמן הלימוד נשאר בעמידה. כמו כן מסר שיעור גמרא בקביעות לפני 'בעלי בתים', ואף דיבר בפניהם דברי כיבושין, ובהיותו אהוב עליהם ניכרה השפעתו בהם.

מחמת עסקיו נדרש פעמים רבות להגיע אל העיר ממל, עיר הנמל ששימשה מרכז גדול ליבוא וליצוא סחורות.
ומכאן הגיעה התפנית הגדולה בחייו, ומכאן זכתה כנסת ישראל לאבוקה המאירה את הדרך הסלולה לבית ה' על אדני המוסר והיראה.
באחד הפעמים ששהה בממל עצרו פתאום מרן הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל ששהה באותה תקופה בממל, ושאלו לאן הוא אץ כל כך (כמה גירסאות יש לפגישתו הראשונה של רבינו עם רבי ישראל סלנטר זצ"ל).
ובהזדמנות זו הכיר רבינו כי אצל רבי ישראל סלנטר ימצא את דרך האמת, ושיחת מפגש זו הביאה בעקבותיה את המשך הקשר ביניהם.
ומאז החליט רבינו לקבל תורה מרבי ישראל, ובכל פעם שהגיע לממל היה נכנס לשמוע את שיחותיו של רבי ישראל.
(מתוך הקדמה ל'מדרגת האדם' מהדורה חדשה)

לחץ כדי לכווץ...

אם לדייק את הרגע המכונן שהשפיע על הסבא לעזוב את כל עיסוקיו, ללון בעמלה של תורה ולדבוק בשיטת המוסר, היה זה מעשה מיוחד עם מרן ר' ישראל סלנטר (וכפי שסיפר ר' בנציון ברוק בשם ר' ישראל יעקב לובצנסקי חתנו של ר' יוזל הסבא מנובהרדוק, והזכירו ר' דב כ"ץ בספר תנועת המוסר), כשבאחד הימים שבא לביקור בביתו, הציע לפניו ר' ישראל שיתעכב בממל ימים אחדים כדי שתהיה לו הזדמנות להכיר אותו. ר' יוזל השיב לו שהוא נאלץ לשוב מיד כי כבר שכר עגלה לביתו, ור' ישראל ששמע זאת האיץ בו שיזדרז לרוץ מהר לאכסניה שלו, כי אולי יחפשהו העגלון ותהיה לו עגמת נפש, ועם כל ערכה הרב של השיחה ביניהם, אין להמשיך בה על חשבון צער הזולת, אמר לו ר' ישראל. מעשה זה גילה לפני ר' יוזל את האור המיוחד שבשיטת המוסר ומאז נמשך אחריה. כפי שמעיד חתנו ששמע ממנו.

 

[לחושבי שמו]

תודה רבה על האשכול המיוחד שנפתח עבורנו הכותבים, לחלוק ברגע מכונן בחיינו, לשתף סיפור מצמרר ולשתף בחוויה אדירה שעברה על כל אחד מאיתנו בתקופות חייו הסוערות.

בשורות הבאות אני רוצה לשתף את חברי פורום אוצר התורה, במפנה גורלי ברגע שהתרחש עמי, ילד חסידי שובב גדול, אי שם בשנות החמישים.

למפרע, אני יכול לתאר שקשיים רגשיים בשילוב היפראקטיביות הם שגרמו לי לחיכוך תמידי ביני לבין הרב'ס. לא הם ויתרו לי, ולא אני להם.

לא ארחיב בתיאורים, רק אומר שפעם אחת הרב'ה קשר אותי עם אזיקונים, ופעם אחרת משכתי לרב'ה את הכסא רגע לפני שבא להתיישב, נפל ונפצע.

בתכלס' כשהגעתי לגיל יג' לא ידעתי מה לעשות, בחיי לא נהגתי להיכנס לבית הכנסת, וקטעי תפילה לא ידעתי, תפילין היו לוחצות לי מידי, ועל זמן ק''ש מי בכלל שמע?!

הרחוב קרץ, הילדים בשכונה לא היו מצדיקי הדור, השם ירחם, ונגררתי. רחוק.

לילה אחד בשמחה משפחתית בבני ברק לרגל בר מצוה של בן-דוד, אני שוכב על ספסל בחוץ, ממתין לאבא שלי, לחזור איתו הביתה.

ואז אני שומע אותו מדבר בכאב רב עם כמה מדודיי, על בן דודי שנשר,

ואבא שלי זועק ומתאונן, וכולם מהנהנים בבכי, וחושבים על דרכי פעולה,

בזה הרגע, כמו נתעוררתי מאפילה לאורה, קיבלתי הארה משמים, נעמדתי, פקחתי את עיני, קמצתי את ידי, וזעקתי ממעמקי ליבי:

אני ''לעולם אשאר יהודי חרדי, לעולם...!!!''

מאז חוויתי עליות... וירידות... אפילו ירידות עמוקות מאוד....

אבל תמיד זכרתי אני ''לעולם אשאר יהודי חרדי''.

הרגע הזה ניצב במוחי כל עת, אפילו תמונת הרחוב בשעה שזעקתי בשעה שקבלתי החלטה, חקוקה לי בראש.

כוחו של רגע!
בעריכת מורינו הרב @נדיב לב

 

[נדיב לב]

ואז אני שומע אותו מדבר בכאב רב עם כמה מדודיי, על בן דודי שנשר,

ואבא שלי זועק ומתאונן, וכולם מהנהנים בבכי, וחושבים על דרכי פעולה,

בזה הרגע, כמו נתעוררתי מאפילה לאורה, קיבלתי הארה משמים, נעמדתי, פקחתי את עיני, קמצתי את ידי, וזעקתי ממעמקי ליבי:

אני ''לעולם אשאר יהודי חרדי, לעולם...!!!''

לחץ כדי לכווץ...

מדהים מצמרר מרגש!
שאלתי ידיד ממשפחה די פשוטה שזכה שכל בניו למודי השם. מה המתכון?
"כמו כל הורה החדרתי בילדים תחושת ערך עמוקה לעולמה של תורה, אך יתירה מכך, נטעתי בהם תחושה שהרחוב זה אפס. העולם הזה זה אפס. כל מי שיוצא לרחוב, לעבוד, ללמוד מקצוע. ופורש מעולמה של תורה, הוא פשוט מסכן ואומלל. הוריו אומללים. עולמם חרב".
"שלא תחשוב שזה היה רק מסר חיצוני", הוסיף לי ידידי, "זה ממש הוטמע בילדיי מגיל אפס. הם חשו כך בכל לבם ונפשם. ומעולם לא חשקו במה שמחוץ לעולם התורה. בעיניהם, מי שאינו יושב באוהלה של תורה פשוט אין לו ערך. כמו שחתולה אין לה ערך בהשוואה לבן תורה".

בעריכת מורינו הרב @נדיב לב

לחץ כדי לכווץ...

כתבת כל כך טוב שכמעט ולא היה צורך לערוך או להוסיף רק אי פה אי שם.

 

[לחושבי שמו]

רק תיקון טעות. כתוב שנות החמישים, ואני לא בן 80....... התכונתי בשנת נ' [תשנ''ב בערך] וזה קשור לעריכה של הרב נדיב לב.....
לא ידעתי שהוא חושב שאני כזה מבוגר.........

 

[נדיב לב]

רק תיקון טעות. כתוב שנות החמישים, ואני לא בן 80....... התכונתי בשנת נ' [תשנ''ב בערך] וזה קשור לעריכה של הרב נדיב לב.....
לא ידעתי שהוא חושב שאני כזה מבוגר.........

לחץ כדי לכווץ...

אעתיק את המקור ששלחת לי ... :)

בתור ילד חסידי אי שם בשנות הנ' היתי שובב גדול, קשים רגשים בשילוב היפרקטיביות גרמו לחיכוך תמידי ביני לבין הרב'ס,

לחץ כדי לכווץ...