מצוה הבאה בעבירה בהשבת אבידה (1 צופה)

[מרכז]

הקשה אדמו"ר מטאלנא בטנא דקשייתא קו' י"ג, על דברי השפ"א במס' ר"ה כח. בד"ה "בגמרא ואם תקע יצא". דהשפ"א מתרץ שם את קושיי' התוס' שבועות מ"ד ע"ב ד"ה ורב יוסף, אמאי שרי לי' למודר הנאה מחבירו לשמוע ממנו תקיעה של מצוה בר"ה והרי (אע"ג דמצות לאו להנות ניתנו) יש לו מזה הנאה ממה שנפטר מליתן צדקה לעני וכו' באותה שעה מדין פרוטה דרב יוסף. ותי' השפ"א שם דבאמת אינו נפטר בכה"ג מליתן הצדקה לעני, שכן עד כמה שימנע מליתן מחמת מה ששומע עתה את התקיעה, נמצא שוב שנהנה ממי שהדירו, והו"ל מצוה הבא"ב, ונמצאת המצוה מתבטלת ושוב ל"ה "עוסק במצוה" להפטר מהנתינה. וממילא הדין הוא שיתן את הפרוטה לעני באותה שעה. והק' הגה"ק מטאלנא שליט"א דלכאו' ד' השפ"א הם נגד גמ' ערוכה במס' נדרים ל"ג ע"ב דאמרינן התם דבכה"ג שהמוצא מודר הנאה מנכסי המאבד, אינו מחזיר לו אבידתו משום דנהנה בזה בדין פרוטה דרב יוסף. ולד' השפ"א הרי לא נהנה בכך שכן הדין הוא שיתן הפרוטה כדי שלא תחשב לו מצוה הבא"ב מכח הנאה זו וכו'.

ולענ"ד נראה בזה דלק"מ, שכן שם בנדרים מדובר על מצוה של השבת אבידה דבפשטות היא מצוה בתוצאה, שתהא האבידה מושבת לבעליה. וא"כ כבר כ' העונג יו"ט סי' ל', וכ"ה בקובץ שיעורים כתובות רמ"ט, דבמצוה בתוצאה ליתא להך דינא דמצוה הבא"ב. וממילא בזה ל"ש דברי השפ"א דנימא שיתן לעני כדי שלא תחשב לו המצוה כמצהבא"ב, אלא דאף במה שימנע מליתן ויהנה מזה לעומת נדרו, מ"מ לא מתבטלת בזה המצוה ושוב הוי עוסק במצוה ופטור מן הנתינה. ולעו"ז מש"כ השפ"א בר"ה הוא גבי מצוות תקיעה שעניינה במעשה התקיעה או השמיעה וממילא יש בה דין של מצוה הבא"ב, ולכן חידש שהדין הוא שאינו נפטר מליתן לעני באותה שעה דרק אם לא נהנה הוא דמתקיימת מצוותו.