מצוות יישוב וכיבוש ארץ ישראל - והיחס ביניהם (1 צופה)

[מרכז]

יישוב וכיבוש ארץ ישראל - והיחס ביניהם
כתוב בפרשתנו "והורשתם את הארץ וישבתם בה", כלומר - מדובר בציווי לכבוש את הארץ ולשבת בה.
הרמב"ן כידוע, בהשגות לספר המצוות שכחת העשין מצווה ד' מציין את מצווה זו כמצוות יישוב הארץ וכותב על הציווי "שנצטוינו בכיבושה ובישיבתה". אך באמת נחלקו הרשב"ש והישועות מלכו מהו עקר המצווה. הרשב"ש כתב שעקר המצווה היא יישוב הארץ עצמו, רק שהכיבוש הוא הכשר הכרחי לכך, ולכן כתב שאף אם אין לנו אפשרות לכבוש את הארץ, אם יתנו לנו רשות לישב בה חלה ע"ז מצוות יישוב הארץ. אך הישועות מלכו חולק, ומביא ראייה מהתוספתא. והוא כותב שעקר המצווה היא בכיבוש, רק שהיישוב הוא המקיים את הכיבוש באופן שיהיה מספיק משמעותי לאורך זמן.
התשב"ץ בח"א סי' כא הקשה על הגמ' אצלנו בגיטין ח ע"ב, שאומרת שמותר לכתוב על השטר אונו בשבת משום מצוות ישוב הארץ. שאל התשב"ץ, שהרי אין ישראל קונה מנכרי בשטר, וא"כ השטר אינו אלא הכשר מצווה והאיך דוחה כתיבתו את השבת?!
ר' אליהו ברוך מתרץ את הדבר ע"פ דברי רש"י כאן. שישנו דיוק מעניין ברש"י, שכתב בד"ה "משום ישוב א"י" בהאי לישנא "לגרש עובדי כוכבים ולישב ישראל בה. וא"כ, רואים מרש"י שחלק מהמצווה אינה רק בהתיישבות בארץ, אלא גם בגירוש הנכרים ממנה. מבואר אם כן ברש"י, שבצד של הכיבוש, לא רק שהכיבוש עצמו הוא חלק מהמצווה - אלא גם פעולת גירוש הגוים מהארץ אינה מהווה הכשר לכיבוש אלא חלק ממנו.
ממילא, מיישב הגרא"ב את קושיית התשב"ץ עפי"ז, דכיוון שכותב הישראל אונו בשטר ויש לו א"כ שטר ראייה שהקרקע שלו, לא ישוב מעתה הנכרי ויתבע אותה, ולכן מתקיים פה החלק של "לגרש עובדי כוכבים" שהוא חלק ממצוות יישוב הארץ ודוחה את השבת.
ויש להעיר על דרך החידוד, דאפשר שמה שהתקשה התשב"ץ הוא משום דס"ל כשטת בנו, הרשב"ש, דכיבוש הארץ אינו אלא הכשר למצוות היישוב ואינו מהווה את עקר המצווה, וא"כ גירוש הנכרים שהוא רק שלב בדרך לכיבוש - הוא כבר הכשר להכשר וא"כ כבר אינו חלק מהמצווה לשטתו, ולכן הקשה מדוע תדחה השבת בכתיבת השטר.