סוכות, שמח"ת ושמ"ע מצוות סוכה כל שבעה

[גרינפלד]

כתב התשב"ץ (סי' ק') להוכיח מלשון המשנה בשבועות (כט.) [וכעין זה בנדרים (טז.)] שהנשבע שלא לעשות סוכה לא חלה השבועה, ולכאורה הלא מלבד לילה ראשון אין חיוב ורק אם רוצה לאכול או לישון חייב לשבת בסוכה [עיי"ש שהוסיף שגם לא מוכרח לישון כיון שיכול לנמנם], וע"כ שמכיון שסו"ס אם אוכל וישן בסוכה מקיים מצווה נחשב נשבע לבטל את המצווה, ומזה הוכיח לנשבע שלא לייבם. ובסוף התשובה הביא משו"ת הרשב"א (ח"ד סי' ר"פ) שהנשבע שלא לייבם חלה השבועה כיון שיכול לחלוץ.

ולכאורה דברי התשב"ץ אינם מסתדרים עם המטה אפרים (סי' תרכ"ה סנ"ז), שנראה מלשונו שרק אם אמר שבועה שלא אשב בצֵל סוכה בלילה הראשון לא חל, אבל בשאר הימים כן חל[1]. ולכאורה לפי התשב"ץ גם בשאר ימים לא חל. אכן א"ש שהמטה אפרים יסבור כהרשב"א.

וביישוב הקושיא מהמשנה יתכן לדון ע"פ דברי הר"ן שכל שבעת הימים יהיה לו סוכה, אף שאינו חייב לשבת, וזה ניחא שהוי נשבע לבטל את המצווה וזה רק אם נימא שדברי הר"ן כפשטם שזה חיוב גמור, עי' בהע'[2].

ובעיקר דברי הר"ן, עי' בדרשו סי' תרס"ו הע' 1, שהביאו מהגריש"א בשבות יצחק שחזינן בר"ן שקיום מצוות סוכה היא בכך שהיא קיימת כל שבעה, ולכן מי שיש לו כמה חדרים בסוכה, אסור לסתור אפילו חדר אחד, עכ"ד. ולכאורה זהו חידוש גדול [לא ראיתי הספר בפנים], ויתכן שהמכוון שכיון שקיים מצוות סוכה קודם לכן בחדרים אלו, יש תנאי במצווה שהסוכה תהיה קיימת כל שבעה, ועיי"ש שהגרשז"א חולק ע"ז.​

---

[1]. וכן אם נשבע שלא יאכל פת בליל הראשון, כתב המטה אפרים שלא חל, ובאלף למטה (ס"ק צ"ה) כתב שזה כמו מצה. ולכאורה האכילה המחויבת של הלילה הראשון אינה מפורשת בתורה, אלא לומדים זאת רק מגזירה שוה, ולדעת כמה ראשונים שבועה חלה לבטל מצווה שאינה מפורשת בתורה, ואינו דומה למשנה בנדרים ובשבועות שנשבע שלא יעשה סוכה לא חל, כיון ששם לא נשבע שלא יאכל אלא שלא יהיה בסוכה, ונמצא שכיון שאין לו סוכה, יאכל חוץ לסוכה. אבל כאן נשבע שלא יאכל.

ויתכן שבכל השבוע יחול [וצ"ע באחרונים על הרמב"ם לגבי ציצית], אבל בלילה הראשון תלוי במחלוקת הראשונים אם שבועה חלה על דבר שאינו מפורש בתורה.

[2]. ברש"י (סוכה מח. ד"ה לא יתיר) משמע שהמפרק סוכה אחר אכילתו לא ביטל מ"ע, ובר"ן (שם ד"ה סוכה שבעה) משמע שזה ביטול מ"ע, אך יתכן שכוונת הר"ן שלהשאיר זה מצווה קיומית, או כלשון הראשונים בפסחים לגבי שריפת חמץ, מצוה מן המובחר (פסקי רי"ד כז:), ולשון המחזור ויטרי (הלכות פסח סי' ב') "דנהי ודאי דבביטול בעלמא סגי ליה, מיהו עיקר מצותה בשריפה" [ואולי יש להוסיף שאם יסתור, ייענש בעידן ריתחא], וכעין זה מצאנו בריטב"א ור"ן לעניין אכילת בשר שלמים למצוות שמחה, שזו מצווה מן המובחר.​

 

[ישעיהו מנחלת דן]

משנה שלמה שנינו ''כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי''
כל מה שדנים לגבי אכילה שחיב או לא חיב הוא לגבי ביטול עשה מצד האכילה עצמה שלא חיב לאכול וכמו במצה אבל שינה הרי חיב כל שבעה וא''א בלא שינה וגם עצם השהות היא חובה כדכתיב ''בסוכות תשבו שבעת ימים''
וצ''ע