מצות הסיבה זכר ל"ויסב אלקים את העם" (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף (יג יח)

בשמות רבה פרשה כ' סי' י"ח "ויסב אלקים את העם" מכאן אמרו רבותינו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, שכך עשה להם הקדוש ברוך הוא שנאמר ויסב אלהים. מבואר טעם חדש לדין הסבה בליל הסדר, מלבד מה שכתבו בשאילתות ובראשונים דהוא משום דרך חירות, דהוי זכר ל"ויסב אלקים את העם". [ויל"ע לפי"ז במש"כ ראבי"ה (פסחים סי' תקכ"ה) דבזה"ז שאין רגילות בני חורין להסב, ליכא דין הסיבה, וקשה דנהי דאין שייך הטעם של דרך חירות, מ"מ שייך טעם המדרש משום זכר ל"ויסב את העם"].

ויש לבאר דהמדרש לשיטתו, דהנה במג"א סי' ס"ז כתב, שמי שהזכיר את קריעת ים סוף, יצא בזה ידי חובת זכירת יציאת מצרים, והגרעק"א בהגהת השו"ע שם הביא שהחת"ס השיג על זה דרחמנא קפיד תזכור את יום צאתך ולא קריעת ים סוף. אמנם כתב דאמת בפיו של המג"א, שכך איתא בשמות רבה פרשה כ"ב סי' ג' "שנו רבותינו, הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורים באמת ויציב". ומבואר דדעת המדרש דבכלל זכירת יציאת מצרים הוא גם הניסים והעניינים שנעשו לאחר היציאה, דגם זה מישך שייך להגאולה. וממילא הוא הדין "ויסב אלקים" אע"פ שזה היה כבר לאחר שיצאו ממצרים, מ"מ הרי הוא בכלל מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, כמו שהוא בכלל מצות זכירת יציאת מצרים שבכל יום, ולכן עושים זכר לדבר בליל הסדר.​

 

[אברך מישיבת מיר]

לכאורה אפשר דהכא לכו"ע מהני דדווקא זכירה נחלקו הפוסקים האם מהני לזכור את הניסים שהיו ביציאת מצרים, אך בסיפור הכל בכלל, ולכו"ע מהני לספר אף את הניסים שהיו ביציאת מצרים, וצ"ע.