גם שם בדיוק זה אותו הדבר, האדם בבוקר 'הוא ככהן המתכונן לעבודה', ובדיוק לכן הוא צריך לעשות פעולות שהן כטבילה, אבל ודאי לא טבילה בפועל, אלא להכין הלב, וכמאמר חז"ל אין עומדים להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה.
אגב, זה כמדומני כלל גדול בדברים האלו, שתמיד צריך לדמות דברים לרובד בו הם נמצאים, דברים הקיימים בקומת המחשבה, צריכים ללמוד אליהם דברים לקיים אותם בקומת המחשבה, אבל לא לערבב בין שני הקומות האלו, שכל אחד הוא עולם שלם בפני עצמו, כן נראה לי.
זה מה שהשבתי לאחד מחו"ר הפורום בפרטי:
הוא שאל על דברי בפתיחת האשכול: אם האדם נמצא רק במחשבה בבית המקדש, מועיל שיהיה במחשבה במקוה...?
תשובה:
אמת ויציב!
שמעתי מהגה"צ רבי יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א שכידוע אינו נוסע לאומן בראש השנה, ואמר: אם האדם נוסע לאומן אבל ראשו לא מונח שם, חבל לו על כל הנסיעה. ואם האדם נמצא בראש השנה בכל מקום שבעולם, אבל במחשבתו הוא מתקשר להקיבוץ, אזי הוא נמצא שם כרצון רביז"ל.
אבל מכל מקום רואים הרעש הגדול שהוא עושה בגודל מעלת הקיבוץ בראש השנה בירושלים, ובוודאי אינה דומה מי שנמצא במחשבתו שזה רק נחשב כאילו נמצא שם, למי שנמצא ממש שם, וגם במחשבתו.
בזמן שבית המקדש היה קיים והיה חיוב לעלות לרגל, לראות ולראות, לא מצינו היתר לחשוב כאילו נמצא בבית המקדש, והרי כבר יצא את המצוה של עליה לרגל. הרי אמור מעתה, כי אינו דומה מי שבפועל עולה לבית המקדש למי שרק נמצא שם מכח מחשבתו.
ומכל מקום יש לומר, שהכח לטהר את המח והמחשבה, לחשוב כאילו עומד בתוך הבית המקדש בשעת התפלה, זהו מקבלים רק על ידי טהרת המחשבה על ידי המקוה בפועל ממש, שרק אחר הטהרה במקוה יכולין לחשוב מחשבות טהורות. אבל לפני המקוה קשה מאוד להתבונן כאילו נמצא בתוך המקוה.
ומכל מקום שמעתי מפי ב' עדים נאמנים, שהיו נוכחים באותו עת אצל האדמו"ר אלקי מריבניץ זי"ע, שהיה עומד לפני התפלה, והיה אומר להנוכחים שאינו יכול להתפלל קודם המקוה, כידוע שהיה מקפיד מאוד על מקוה קודם עשיית המצוה במסירת נפש של ממש.
ופתאום התחיל להתפלל, ושאלו אותו, הלא הרבי אמר שילך עוד למקוה.
ואמר הרבי הצדיק: כבר הייתי עכשיו במקוה!
ומעידים העדים שראו בפועל שמזקנו מטפטף מים כאילו היה עכשיו במקוה.
וראו בעיניהם האיך שהיה יכול הרבי הצדיק לילך למקוה במחשבה לבד - ומי יעמוד בסוד קדושים.
ובענין קיום מצוות במחשבה לבד, יש להעתיק כאן את לשון קדשו של הרבי ר'
אלימלך מליזענסק זי"ע - צעטיל קטן סעיף א:
בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה, ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישון – יהיה מהרהר במצות עשה זו של "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב), וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים, והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך, ומחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל, רק מקיים מצות עשה דאורייתא:
הרי לנו כי במחשבה יכולים לקיים מצוות עשה דאורייתא על פי היסוד של מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, הגם שיש לפלפל בדבריו, שי"ל שהכלל של מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה הוא רק אם אדם רוצה לקיים מצוה
ונאנס ולא עשאה, אבל לא אם בפועל לא הגיע לידו לקיימה. כגון אם אחד חושב בימי חשוון שהוא רוצה לאכול מצה ולקיים המצוה, האם נחשב כאילו מקיים מצוות אכילת מצה בליל ט"ו? אבל לזה יצטרך לפתוח אשכול חדש.
