- הודעות
- 4,363
- תודות
- 11,019
- נקודות
- 885
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
יש להסתפק במה שמצינו בפרשתינו, שנצטוה משה לשים את השולחן על צלע צפון, ואת המנורה נוכח השולחן, האם קביעות מקום זו היא דין רק במצות סידור הכלים, כפי שנתבאר לעיל שיש דין שיהיו הכלים מסודרים במקומם, ואם אינם במקומם לא קיים מצוה זו, או דהוי דין גם בעבודות הנעשות בהם, דהיינו שכאשר אינן במקומם הם פסולים לעבודה, דכאשר השולחן אינו בצפון הלחם הנסדר עליו פסול, וכאשר המנורה אינה בדרום אין מתקיימת בה מצות הדלקה.
ובחידושי הגר"ח על הש"ס זבחים יז: מצדד דהוי דין רק בסידור הכלים, אבל משום השתמשותו למצותו לא היה לו אותו הקביעות מקום, דלסידור הלחם כשר כל ההיכל והאולם אם חד קדושה הוא, וכן בהדלקת המנורה, וכל דיני נוכח זה לזה שייך לדינים שהם מחלקי המקדש, עכת"ד.
והנה בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב איתא, ר' אלעזר ור' יוסי בן חנינה אמרין "נכח" מעכב, "צלע" אינו מעכב [דהיינו שמעכב שתהיה המנורה נוכח השולחן, אבל אין מעכב שיהיה השולחן בצלע צפון], ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אפילו "צלע" מעכב [ס"ל דמעכב שיהיה השולחן על צלע צפון], ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן אפילו "שימה" מעכבת [דהיינו מזבחות שנאמר בהם "ושמת"]. ומפורש בירושלמי שם, דזה אפילו לרבנן שכל הכלים אינם מעכבים את העבודה שבחוץ, מ"מ מעכבים את העבודה שבפנים. ופירש הרש"ס שם, דהיינו העבודות שעליהם עצמם, כגון הדליק מנורה וערך שולחן והקטיר קטורת במזבח הזהב ולא היו במקומן, אי אהני עבודתן או לא.
ולפי"ז מבואר דכל הדינים הללו הם גם בעבודות עצמם, אלא שנחלקו איזה מהם מעכב ואיזה אינו מעכב, ולחד מ"ד רק מנורה נוכח השולחן מעכב, ולאידך מ"ד גם שולחן בצפון מעכב, ולאידך מ"ד גם מזבח באמצע מול הארון מעכב.
יש להסתפק במה שמצינו בפרשתינו, שנצטוה משה לשים את השולחן על צלע צפון, ואת המנורה נוכח השולחן, האם קביעות מקום זו היא דין רק במצות סידור הכלים, כפי שנתבאר לעיל שיש דין שיהיו הכלים מסודרים במקומם, ואם אינם במקומם לא קיים מצוה זו, או דהוי דין גם בעבודות הנעשות בהם, דהיינו שכאשר אינן במקומם הם פסולים לעבודה, דכאשר השולחן אינו בצפון הלחם הנסדר עליו פסול, וכאשר המנורה אינה בדרום אין מתקיימת בה מצות הדלקה.
ובחידושי הגר"ח על הש"ס זבחים יז: מצדד דהוי דין רק בסידור הכלים, אבל משום השתמשותו למצותו לא היה לו אותו הקביעות מקום, דלסידור הלחם כשר כל ההיכל והאולם אם חד קדושה הוא, וכן בהדלקת המנורה, וכל דיני נוכח זה לזה שייך לדינים שהם מחלקי המקדש, עכת"ד.
והנה בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב איתא, ר' אלעזר ור' יוסי בן חנינה אמרין "נכח" מעכב, "צלע" אינו מעכב [דהיינו שמעכב שתהיה המנורה נוכח השולחן, אבל אין מעכב שיהיה השולחן בצלע צפון], ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן אפילו "צלע" מעכב [ס"ל דמעכב שיהיה השולחן על צלע צפון], ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן אפילו "שימה" מעכבת [דהיינו מזבחות שנאמר בהם "ושמת"]. ומפורש בירושלמי שם, דזה אפילו לרבנן שכל הכלים אינם מעכבים את העבודה שבחוץ, מ"מ מעכבים את העבודה שבפנים. ופירש הרש"ס שם, דהיינו העבודות שעליהם עצמם, כגון הדליק מנורה וערך שולחן והקטיר קטורת במזבח הזהב ולא היו במקומן, אי אהני עבודתן או לא.
ולפי"ז מבואר דכל הדינים הללו הם גם בעבודות עצמם, אלא שנחלקו איזה מהם מעכב ואיזה אינו מעכב, ולחד מ"ד רק מנורה נוכח השולחן מעכב, ולאידך מ"ד גם שולחן בצפון מעכב, ולאידך מ"ד גם מזבח באמצע מול הארון מעכב.
◆ ◆ ◆
ובפירוש תלמיד ר"ש בר שניאור עמ"ס שקלים שם, הביא מהתוספתא במנחות (פ"ו ה"ו) דהשולחן והמנורה והמזבחות מעכבין זה את זה, והיינו דלא רק שמקום כל כלי מעכב העבודה שבאותו הכלי, אלא שלגבי העבודות שבפנים כל הכלים מעכבים זה את זה, ולמ"ד שרק נוכח מעכב, בזמן שאין המנורה נוכח השולחן כל העבודות בכלים שבפנים פסולות, ולמ"ד צלע מעכב בעינן ג"כ שולחן בצפון, וכן למ"ד שימה מעכב אף המזבח.
והקשו בטל תורה על הירושלמי שם ובחזו"א מנחות סי' ל' סק"ח ובמקדש דוד סי' ב' אות ה', הא קי"ל דמזבח הזהב שנעקר מקטירין קטורת במקומו, ואם מזבח במקומו מעכב את כל עבודות פנים, כל שכן שיעכב את העבודה של הקטורת עצמה.
ויש ליישב, דמה שהכלים מעכבים זה את זה, הוא רק לדינים שצריך כלי, דכלי שאינו מסודר כמאן דליתיה, ואף כשאותו הכלי מסודר אם שאר הכלים אינן מסודרים הרי זה מעכב בסידור והוי כמו שאין שם כלי, אך לגבי הקטרה דכלי עצמו אינו מעכב, כל שכן שמה שאינו מסודר או ששאר הכלים אינם מסודרים אינו פוסל, דאין זה פוסל אלא את הכלי.
◆ ◆ ◆
עוד יש להקשות, דאם מקום השלחן מעכב בעבודות, איך אמרינן בזבחים יד. שאם הוציא את השולחן לפתח ההיכל ועשה שם עבודת סילוק הבזיכים מעל הלחם עבודתו כשרה, הרי מקום השולחן הוא מחצי הבית ולפנים כמבואר במנחות (צח:), וילפינן לה בתו"כ (אמור פרשה י"ג) "מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו וגו' מה ת"ל, לפי שנאמר וישם את המנורה באהל מועד נוכח השולחן, ואיני יודע אם סמוכה לפרוכת ואם סמוכה לפתח, וכשהוא אומר מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד מלמד שהיא סמוכה לפרוכת יותר מן הפתח", וא"כ כשהשולחן בפתח ההיכל אינו במקומו, ואיך הוכשר סילוק הבזיכים. ונראה לומר, דהמקור לעיכוב הוא דכל מה דכתיב ביה שימה מעכב, א"כ אין מעכב אלא מה שנאמר כאן בפרשתינו בלשון שימה, אבל מה שנאמר רק בפרשת אמור גבי מצות לחם הפנים, לכו"ע הוי רק למצוה ואינו מעכב.
[ויש לדון לענין הלאו שהביא הרמב"ן בשכחת הלאוים מהמכילתא, שהמשנה את סדר הכלים לוקה, משום "בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", דזה רק על שינוי מסדר הכלים האמור בפרשתינו, ששינה מנורה ושולחן מצפון לדרום, וכמו דמייתי שם במכילתא "לפי שהוא אומר ושמת את השולחן וכו' אם שינה לוקה", אבל אם הניח את הכלים מחציו של הבית ולחוץ דסדר זה לא נאמר בשעת סידור המשכן אלא רק בפרשת לחם הפנים, אפשר דאינו עובר בלאו זה].
אמנם עדיין קשה בדברי הגמ' הנ"ל שאם הוציא את השולחן לפתח ההיכל וסילק שם את הבזיכין כשר, הרי כשהוציא את השולחן שוב אינו כנגד המנורה ולא מתקיים "נוכח השולחן" וזה מעכב. וצ"ל דמיירי שהוציא לשם גם את המנורה אל מול השולחן, וכ"כ בערכי תנאים ואמוראים (ערך רב יהודה גרוגרות). ובחזו"א שם כתב דכל מה ש"נוכח" מעכב הוא רק שהשולחן מעכב את המנורה דהוי דין במנורה שתהיה נוכח השולחן, אבל השולחן אין בו דין שצריך להיות נוכח המנורה, [ולא קי"ל כהתוספתא דהמנורה מעכבת את השולחן, דהא בחגיגה כז: מבואר לפי תנא דמתניתין דאת המנורה יכולים להוציא ולהטביל ולא יתבטל בזה דין תמיד מעל השולחן, עי"ש]. ולפי"ז ל"ק כלל הקושיא הנ"ל, דסילוק בזיכים כשר בפתח ההיכל, אף אם לא הוציא את המנורה שתהיה נוכח השולחן.