שבט כה' שבט יום הסתלקותו של מרנא רבי ישראל מסלנט תולדותיו ואורחותיו לדורות

[מה ידידות]

ביום ראשון הקרוב כה' בשבט יחול יום פטירתו של מרנא רבי ישראל מסלנט זצ"ל אשר היה מגדולי הדורות אשר הכניס את המוסר לעולם התורה, תלמידיו הגדולים הקימו חלק גדול מעולם התורה בישיבות שהקימו, אפשר לומר שכמעט כל עולם הישיבות לפני השואה היה פרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, תלמידיו אמרו כי יום פטירתו יוצא תמיד בסמוך לפרשת 'משפטים' כי הוא אשר הכניס את החובה לדקדוק במצוות בין אדם לחבירו שיהיו לא פחות ממצוות בין אדם למקום, תולדות חייו מופלאים אמנם נכתבו עליו ספרים והאחרון שידוע לי הוא 'אור ישראל מסלנט' ספר גדול המתאר את דמותו אורחותיו וגדלותו, למרות השנים שעברו מהסתלקותו דמותו הכבירה ממשיכה להאיר לרבים ויש לו חלק עיקרי בצביון עולם הישיבות כפי שהוא עד עצם היום הזה.

 

[אחד יחיד]

מפורסם הסיפור מה גרם לו להתחיל את תנועת המוסר:
בעיר בו התגורר היה סנדלר שהתעשר, והתעשרותו היתה לצנינים בעיני עשירי העיר שראו בו כאחד מפשוטי העם.
עברו הימים, והסנדלר העשיר חיתן את בנו בפאר גדול.
באמצע החופה עלה אל הסנדלר אחד מעשירי העיר ונתן לו סנדלר ב'מתנה' כדי להזכיר לו מהיכן בא.
מגודל הבושה קיבל הסנדלר התקף לב ומת במקום.
כששמע על כך ר' ישראל - הזדעזע כולו, והחליט שאם אנשים הגיעו להשחתת המידות ברמה כזו, חייבים להתחיל ללמוד מוסר.

 

[מה ידידות]

כהמשך לסיפור ראיתי כותבים שיותר משהזדעזע רבי ישראל על המעשה הנורא הזדעזע על שהיו במקום מגדולי הת"ח ולא מחו על העוול הנורא...
מעין זה שמעתי שהח"ח באחד מכינוסי גדולי התורה אמר: מילא אנחנו לא יכולים ללחום נגד זה כי אין לנו את הכוחות לעמוד כנגדם אך מי מתיר לנו לשתוק לפחות למחות ולזעוק על חילול ה'...

 

[אחד יחיד]

פעם התאכסן ר' ישראל אצל תלמידו, והתלמיד ראה שר' ישראל נוטל את ידיו לסעודה במשורה שלא כדרכו.
וכששאלו על כך אמר לו, שראה שמי שממלא את המים זו משרתת אלמנה, וכדי שלא לצערה שתצטרך לילך למלא מים עשה כן.

 

[מה ידידות]

הח"ח אחז עצמו מעין תלמיד של הגרי"ס ואת ספרו החפץ חיים על שמירת הלשון כתב בעקבות ההתעוררות שגרם הגרי"ס לחיזוק מצוות בין אדם לחבירו, מספרים שהספר חפץ חיים היה נמצא בתיק התפילין של הגרי"ס, אגב, הח"ח ביקש הסכמה לספר חפץ חיים מהגרי"ס יש דעות כי אכן ניתנה אך מחמת השבחים הגדולים שנכתבו בה לא פרסמה הח"ח, אכן ישנה גירסה אחרת כי הגרי"ס לא נתן הסכמה מחמת שאמר שביחס להלכה שמי שמדבר לשה"ר צריך לבקש מחילה מזה שדיבר עליו אמר הגרי"ס שאיננו מסכים לזה באשר מי מתיר לפוגע ללכת לנפגע ולספר לו על כך ולבקש סליחתו שבכך פוגע בו בשנית, ולכן לא נתן את הסכמתו לספר חפץ חיים, דעה זו של הגרי"ס בענין מפורסמת ומענינת ביותר באשר לשיטתו קשה א"כ כיצד ניתן לתקן לשה"ר אם אסור לספר לנפגע על כך וצ"ע.

 

[מה ידידות]

קראתי סיפור נורא שהיה עמו, כידוע בתקופתו האחרונה התגורר בגרמניה ובצרפת, סיבת הדבר שעבר למקומות אלו לא ברורה לחלוטין, היו שאמרו שהסביר את הדבר במשל לכרכרה שנופלת לתהום שאין סיכוי לעוצרה במהלך נפילתה ורק אחרי שנעצרת אפשר לטפל בה וכך אמר שבאירופה ההשכלה והקלקול במלא עוזם בעוד בצרפת הגיעו עד לשאול ואפשר להתחיל לנסות להציל כך ראיתי כתוב, בכל אופן בהיותו בצרפת וחלה את חוליו האחרון אמר לזה שהתאכסן בביתו כי אם בשבת יגיע מצב של פיקוח נפש שלא יחללו עליו את השבת כי הוא אוחז שהוא רשע שאסור לחלל עליו את השבת... והסיבה שאמר כי אנשים נותנים לו כסף לכלכלתו בחושבם שהוא אדם גדול וצדיק ובאמת איננו כזה כך שקבלת הכסף שלו היא אסורה ולכן הוא רשע שאסור לחלל עליו את השבת... נורא נוראות ענוותנותו.... ומעניין כיצד המבט על כך מבחינה הלכתית.

 

[מה ידידות]

מכתב בכת"י של רבי ישראל מסלנט

 

[מה ידידות]

תלמידו ר"י בלאזר כותב עליו:
עליו נתקיים וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וכו' ויראו ממך, דמותו ותארו וזיו קלסתר פניו היה נורא מאוד, עם אשר ה' ית"ש חלק לו מתנת החן והיופי, כי היה יפה תואר מאוד, עם זה חכמתו ויראתו האירה את פניו הטהור, באור פני מלך חיים, וביחוד בעת אשר העמיק מחשבתו באיזה ענין, אם בתורה או ביראת ה', כמעט התפשט נפשו מגשמיותו, והיה פניו הטהור בוער כלבת אש, ואז היה תוארו כמלאך ה' נורא מאוד עד אשר חרדו מגשת אליו, ומי שלא ראה בעיניו, א"א להיות לו ציור בזה, כי רוח אלקי היה שפוך על פניו וכצאת השמש בגבורה. הוא לא הניח מעולם לצייר אומן, לצייר על פני הגליון את צלם דמות תבניתו, כי לא אבה זה בשום ענין.

 

[מה ידידות]

לפני הסתלקותו חשש כי זה הנמצא עמו חושש מלהיות עם נפטר.... ברגעים נעלים אלו רבי ישראל בגדלותו וכדרכו בכל חייו החל לשוחח עם אותו האדם לומר לו שאין מה לפחד ממת.... לא קורה כלום.... כך עמל להרניח את דעתו.... סיפור גדלות בלתי נתפס המבטא את השליטה המוחלטת שלו עד רגעיו האחרונים.
סיפורים מעין אלו היו גם עם גדולי תלמידיו כמדומני הסבא מקלם שלפני פטירתו שלח את בגדיו לכיבוס באומרו כי נהוג לתיתם לעניים ומעוניין שיקבלום נקיים כראוי.... וכן כשעמד להפטר היה זה בערב שבת אמר לבני ביתו שיזהרו אחר הלוויה בליל שבת בעת אכילת הדגים.... ואחד התלמידים אף דאג ברגעיו האחרונים שיזמינו כרכרה לאחת מבני משפחתו ללוייתו אשר קשה עליה ההליכה....

 

[מה ידידות]

הספרים בהם ניתן ללמוד על תולדותיו ואורחותיו:
א.תלמידו רבי יצחק בלאזר כתב את הספר'כוכבי אור' בו מביא מאורחותיו הנהגותיו ודרכו לדורות.
ב.סדרת הספרים 'תנועת המוסר' של ר"ד כץ החלק הראשון מוקדש לרבי ישראל מסלנט.
ג.לפני מספר שנים יצא הספר 'אור ישראל מסלנט' על רבי ישראל מסלנט דרכו אורחותיו וגדלותו
אודה לכחל מי שיוסיף פרטים על ספרים נוספים.

 

[חייב לדבר]

הגה"ק רבי אליהו אליעזר דסלר זצוק"ל משגיח דישיבת פוניבז' ובעל מכתב מאליהו הוא נכדו, והנחיל הרבה מתורותיו ושמועותיו

 

[ד. ח.]

פעם התאכסן ר' ישראל אצל תלמידו, והתלמיד ראה שר' ישראל נוטל את ידיו לסעודה במשורה שלא כדרכו.
וכששאלו על כך אמר לו, שראה שמי שממלא את המים זו משרתת אלמנה, וכדי שלא לצערה שתצטרך לילך למלא מים עשה כן.

לחץ כדי לכווץ...

בעניין הזה, מסופר שפעם אחת אחד מתלמידיו ביקש מר' ישראל שיתארח אצלו בשבת, ורבי ישראל הסכים.
ליל שבת, השולחן ערוך בטוב טעם, עם כל המטעמים והעניינים, ורבי ישראל נכנס לבית תלמידו.
מייד כשהוא נכנס, הוא מתחיל בלי שהיות בקידוש, ומייד אח"כ מתחיל לאכול, התלמיד מנסה לומר איזשהו חידוש ואיזה עניין, אבל ר' ישראל מזרז אותו לגמור לאכול את הדג, ומייד אח"כ את המרק. התלמיד רוצה לזמר זמירות, אבל ר' ישראל מזדרז לאכול גם את הבשר, ואח"כ גם את הלפתן.
כשגמרו לאכול, אמר ר' ישראל שעכשיו אפשר לזמר ולדבר, אבל לפני כן, הוא רוצה לקרוא למשרתת.
המשרתת מגיעה, ור' ישראל מבקש את סליחתה על שמיהר כ"כ, ובוודאי היה הדבר קשה לה מאוד, להגיש את האוכל וכו'.
אמרה לו המשרתת: "בדיוק ההפך כבוד הרב, אני רוצה להודות לכבודו על שמיהר, כי כל שבת, עד שגומרים את הסעודה זה לוקח זמן, ועד שאני הולכת הביתה כבר אחרי חצות בלילה, ובעלי ממתין לי לקידוש, ומפאת עייפותי אני נרדמת עוד באמצע סעודת השבת.
הפעם אוכל להגיע הביתה מוקדם יותר, תודה רבה כבוד הרב".

 

[צופה מן הצד]

מפורסם הסיפור מה גרם לו להתחיל את תנועת המוסר:
בעיר בו התגורר היה סנדלר שהתעשר, והתעשרותו היתה לצנינים בעיני עשירי העיר שראו בו כאחד מפשוטי העם.
עברו הימים, והסנדלר העשיר חיתן את בנו בפאר גדול.
באמצע החופה עלה אל הסנדלר אחד מעשירי העיר ונתן לו סנדלר ב'מתנה' כדי להזכיר לו מהיכן בא.
מגודל הבושה קיבל הסנדלר התקף לב ומת במקום.
כששמע על כך ר' ישראל - הזדעזע כולו, והחליט שאם אנשים הגיעו להשחתת המידות ברמה כזו, חייבים להתחיל ללמוד מוסר.

לחץ כדי לכווץ...

רק למען הדיוק, הוא לא נתן לו סנדלר מתנה, אלא שאל אותו כמה יעלה התיקון לסנדלו.

 

[התורה]

הגה"צ רבי ישראל ליפקין בעל אור ישראל מווילנא הנקרא ר' ישראל סאלאנטער זי"ע נולד בו' מרחשון בשנת תק"ע בעיר זאגער לאביו הגה"צ רבי זאב וואלף ליפקין אב"ד גאלדינגן בעיר טלז.
בהיותו בן שלושים מונה לכהן כראש ישיבה בווילנה. לאחר תקופה קצרה יסד בית מדרש, בו למדו קבוצות קבוצות בספרי מוסר שונים, "מסילת ישרים", "חובת הלבבות", "תיקון מדת הנפש" ועוד. רבי ישראל השמיע שיעוריו המוסריים מדי יום ביומו, ונהרו אליו מאות בחורים, גדולי תורה ויראה.
ביתו נעשה מרכז ללימוד יראת שמים ואהבת הבריות, טוהר המידות וכבוד הזולת. הזהיר ושקד על ניהול משא ומתן באמונה, על לימוד מקצוע ועל מדות ומשקלות של צדק. בגלל מעשה שהיה עזב את ווילנה ויצא לגור לקובנה אף שם הרביץ תורה ברבים במשך תשע שנים רצופות.
עקב מחלה נסע לגרמניה לדרוש ברופאים וישב שם כמה שנים. כשהוטב לו נסע לממל על הים הבאלטי, ושם הוציא לאור שתים עשרה חוברות בשם "תבונה" אוסף הלכות ומאמרי מוסר מכמה גדולי התורה.
בימיו האחרונים התגורר בפאריז ופעל שם רבות לחיזוקה של היהדות. בדרכו מפאריז לקובנה התעכב בקניגסברג. ויגוע ונאסף אל עמיו והוא בן שבעים ושלש שנה. תלמידיו הוציאו לאור דברי תורתו ומאמריו בשם "אור ישראל".
גליון מחוברים​

 

[התורה]

מדוע עמד לראות אם יש ג' כוכבים בסתם יום חול​

הסכיתו ושמעו סיפור נפלא על גאון המוסר, רבי ישראל סלנטר זצ"ל. ראו אותו פעם מקורביו לקראת ערב, בעת בין-השמשות, כשהוא עומד בחוץ ומנסה לכוון את הזמן של צאת-הכוכבים, לראות אם כבר יצאו שלושת הכוכבים המסמנים את תחילתה של הלילה. לא היה זה מוצאי שבת – שהיה צורך לדעת אם כבר יצאה השבת, זה גם לא היה יום של צום – בו יש לדעת מתי יכולים לאכול, אלא היה זה יום חול רגיל ופשוט. מקרוביו של רבי ישראל לא ראו אותו מעולם בסיטואציה כזו, לעמוד ולבדוק ברקיע מתי הוא הזמן המדויק של צאת הכוכבים, ואחד מהאנשים הקרובים יותר אליו אזר אומץ והרשה לעצמו לשאול אותו: ילמדנו רבינו, מה העניין, לָמָה ולשם מה עומד הרב ומנסה לכוון את הזמן של סיום היום, 'לא חודש ולא שבת היום', ומה הנפקא-מינה אם הלילה נכנס עכשיו או עוד חמישה רגעים?
נענה רבי ישראל לשאלתו וכך השיב לו: דע לך, כי בתקופה האחרונה הרגשתי חולשה עצומה בכל גופי, חולשה שלא ידעתי מה טיבה. פניתי אפוא אל רופא מומחה, פרופסור, וביקשתי הימנו שיבדוק ממה נובעת החולשה. הוא בדק את גופי ושאל מספר שאלות, עד שפסק את פסוקו, כי החולשה נגרמה מכך שאני מרכז את מוחי בריכוז מופלג ואני מאמץ את גופי ללמוד בעיון ובהתמדה. למאמץ הזה מחיר בדמות החולשה הזאת. ובכן, לאור זאת קבע הרופא שעל מנת להירפא מן החולשה, אני חייב להימנע שלושה ימים רצופים מללמוד.
כמובן שנשמעתי להוראה הזאת של הרופא, כי הרי התורה מצווה אותנו 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', יש לי כעת מצוה וחיוב של ונשמרתם. התורה היא זו שהזהירה שחייבים לציית לרופא, ואם קבע הרופא שלא ללמוד שלושה ימים יש לי כאן מצוה מן התורה שלא ללמוד שלושה ימים. והיום הוא היום השלישי, ואני רוצה להתחיל ללמוד, ובדיוק כמו שאסור לי לבטל רגע מלימוד התורה, ולכן ברגע שמותר לי ללמוד אני חייב ללמוד, כך בדיוק אסור לי להקדים רגע, אסור לי ללמוד רגע בתוך השלושה ימים שהרופא אמר לי לא ללמוד, אני חייב להיזהר שלא לתת רגע מיותר לכאן ולא רגע מיותר לכאן, לכן אני רוצה לראות במדויק מתי הרגע של צאת הכוכבים, כדי לדעת מתי מסתיימת המצוה של 'ונשמרתם' ומתי מתחילה המצוה של לימוד התורה, כי אני לא רוצה להפסיד אפילו רגע.
(מתוך שיעורי הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)​

 

[אברך מישיבת מיר]

ידוע שהוא היה הראשון שחידש את הענין של התת מודע שאחרי שנים פרפסורים רק גילו את זה והיום כולם מדברים על זה (בספר 'אור ישראל מסלנט' מסופר על זה עם כמה פרטים מענינים.

 

[מה ידידות]

לרגל יום הייארצייט סיפור מופלא של התגלותו של רבי ישראל לתלמידו רבי יצחק בלאזר, וכפי המובן מהסיפור זה היה דבר רגיל ולא משהו חד פעמי.

 

[מה ידידות]

מצבתו [המחודשת] של רבי ישראל מסלנט:

 

[אוֹצֶר המפתחות]

רבי ישראל סלנטר ופולמוס המוסר | דברי הימים

אחר מותו של רבי ישראל פרץ פולמוס המוסר במלוא עוזו, וגדולי ישראל נחלקו בו לשני מחנות. השאלה המרכזית היתה האם לימוד התורה יכול לבדו להביא ליראת שמים בלא לימוד מוסר? היום ראיתי ברוקח שהביא מתנא דבי אליהו רבה כך: אמר רבי פנחס בן יאיר כל מי שיש בידו מדרש ולא הלכות - לא טעם טעמה של תורה, וכל מי שיש...

forum-otzar-hatorah.co.il