- הודעות
- 4,779
- תודות
- 17,467
- נקודות
- 895
היום נלמד על דיני נגע המתפתח במקום בו נכווה האדם מהאש, שטומאתו בשתי שערות שחורות שהלבינו ובמראה נגע לבן בהיר, ואם אין בו סימני טומאה מסגירים אותו רק לשבוע אחד. ואילו נגע במקום צמיחת שערות הזקן או הראש נטמא בשער צהוב ונטהר בשער שחור או כל גוון אחר מלבד צהוב. אולם אין בו סימן טהרה ולא סימן טומאה מסגירים את הנגע, ועוקבים אחרי ההתפתחויות. כן נלמד על דין נגע טהור הנקרא 'בוהק' שאינו בגוון לבן עז.
כווית אש:
במקרה ואדם נכווה מהאש במקום כלשהוא בגופו, ולאחר שהכוויה הרפאה החל להתפתח על מקום הכוויה נגע בגוון לבן, או נגע בגוון מעורב של אדום ולבן. במקרה כזה הכהן מטמא את הנגע במידה והוא רואה שיש בו שני סימני טומאה: א. מראה הנגע גורם למראה להיראות כאילו הוא יותר נמוך מהעור (אף שבפועל אינו נמוך). ב. שתי שערות שחורות הלבינו בתוך הנגע. [אבל מחית בשר חי אינו סימן טומאה בנגע זה].
הסגר:
אבל אם הכהן רואה שאין בנגע שערות שחורות שהלבינו, וגם מראהו כהה ואינו נראה עמוק מהעור, הריהו מסגיר את המצורע בבית למשך שבעה ימים.
צרבת המכוה:
בסיום ימי ההסגר בודק אותו הכהן שנית, אם הוא מגלה שהנגע התפשט יותר מגודלו המקורי, הריהו מטמא אותו על אתר. אבל אם הוא רואה שהנגע נשאר באותו גודל וגוון כהה כבתחילה, הרי האיש טהור, כי אין זה נגע טמא אלא 'צרבת המכוה' – רושם שנשאר לאחר שנרגעה הכוויה.
צירוף גריס:
הלכות 'נגע שחין' והלכות 'נגעי מכות אש' זהים, ובכל זאת הפסוק מחלק אותם זה מזה, ללמד שאין הם מצטרפים זה עם זה, זאת אומרת ששיעורו של נגע כדי להיטמא הוא כשיעור 'גריס' (-פול), ובאם נולד חצי גריס של שחין, וחצי גריס של מכוות-אש, אין הם מצטרפים להיטמא.
שער צהוב:
איש או אשה שנולד אצלם נגע במקום הזקן או הראש, הנגע נקרא בשם 'נתק' [על שם שהשערות נושרות 'ומתנתקות' ממקומן במקום הנגע]. הכהן מטמא את המצורע, בראותו בנתק שני סימנים: א. מראהו בגוון בהיר עמוק מהעור [ולאו דווקא אחד מארבע מראות הנגעים שאת ובהרת וספחת, אלא גוון בהיר אחר (רש"י להלן פסוק מג)]. ב. שתי שערות שחורות בנתק נהפכו לגוון צהוב (דומה לגוון הזהב) [אבל לא כמו בנגע בשר הנטמא בשער שחור].
שחור, ירוק, אדום:
אבל אם יש באמצע הנתק שער שחור, או ירוק, או אדום או כל גוון אחר – הרי זה סימן טהרה, והנגע טהור לחלוטין.
ימי הסגר:
במידה והכהן רואה שאין מראה הנתק עמוק מגוון העור, וגם אין בו שערות שחורות (שכאמור הם סימני טהרה), וגם לא שערות צהובות המטמאות, הריהו מסגיר את המצורע למשך שבעת ימים.
התרחבות וסימנים:
בסיום ימי ההסגר, הוא חוזר ובודק אותו, אם הנגע התפשט מגודלו המקורי, או שצמחו בו שערות שחורות שנהפכו לצהוב, הרי המצורע טמא מוחלט.
גילוח סביב:
אבל אם גם לאחר ימי ההסגר נשאר הנגע בגודלו המקורי, וללא כל שינוי בשערות, הכהן מצווה על המצורע לגלח את כל השערות שסביב לנתק, כשהוא משאיר רוחב של שתי שערות סביב הנתק מכל צד, כך שיהיה ניכר בהמשך אם הנגע התפשט וגדל.
נגע טהור:
לאחר הגילוח הוא מסגיר שוב את המצורע לשבעה ימים נוספים. בסיומם, המצורע נבדק שוב, ואם הכהן מגלה שהנגע נשאר עדיין בגודלו המקורי ולא חל בו כל שינוי, המצורע טהור. כך גם אם צמח בו שער שחור או אדום וירוק וכו', הרי זה נגע טהור (אפילו אם הנגע התפשט).
טבילה:
ברם, למרות שהאיש טהור, זקוק הוא לטבול ולהטביל את בגדיו (מאחר והיה שרוי בהסגר ונקרא אז טמא).
התרחבות:
אולם במידה והכהן מגלה כעת, לאחר ההסגר השני, שהנתק התפשט וגדל מגודלו המקורי, הרי המצורע טמא מיד, גם אם אין בו שער צהוב. בנוסף, אם אחרי שהכהן טיהר את המצורע מחמת שהנגע לא התפשט, חל אחר כך שינוי במצב והנגע התפשט, המצורע נטמא כעת מיד גם ללא שער צהוב.
לטהר טמאים:
כהן שאמר 'טהור' על נגע שהוא טמא, אין בדבריו כלום, ואין המצורע נטהר בכך.
מראה 'בוהק':
איש או אשה אשר בבשרם התפתח מראה של כתמים בגוון לבן כהה, ולא לבן עז, אין זה נגע טמא, אלא סוג נגע טהור הנקרא 'בוהק' (בדומה לאדם בעל כתמים אדומים על פניו, שבין הכתמים יש מראה 'בוהק' של כתמים בהירים).
תורה שבכתב
כווית אש:
במקרה ואדם נכווה מהאש במקום כלשהוא בגופו, ולאחר שהכוויה הרפאה החל להתפתח על מקום הכוויה נגע בגוון לבן, או נגע בגוון מעורב של אדום ולבן. במקרה כזה הכהן מטמא את הנגע במידה והוא רואה שיש בו שני סימני טומאה: א. מראה הנגע גורם למראה להיראות כאילו הוא יותר נמוך מהעור (אף שבפועל אינו נמוך). ב. שתי שערות שחורות הלבינו בתוך הנגע. [אבל מחית בשר חי אינו סימן טומאה בנגע זה].
הסגר:
אבל אם הכהן רואה שאין בנגע שערות שחורות שהלבינו, וגם מראהו כהה ואינו נראה עמוק מהעור, הריהו מסגיר את המצורע בבית למשך שבעה ימים.
צרבת המכוה:
בסיום ימי ההסגר בודק אותו הכהן שנית, אם הוא מגלה שהנגע התפשט יותר מגודלו המקורי, הריהו מטמא אותו על אתר. אבל אם הוא רואה שהנגע נשאר באותו גודל וגוון כהה כבתחילה, הרי האיש טהור, כי אין זה נגע טמא אלא 'צרבת המכוה' – רושם שנשאר לאחר שנרגעה הכוויה.
צירוף גריס:
הלכות 'נגע שחין' והלכות 'נגעי מכות אש' זהים, ובכל זאת הפסוק מחלק אותם זה מזה, ללמד שאין הם מצטרפים זה עם זה, זאת אומרת ששיעורו של נגע כדי להיטמא הוא כשיעור 'גריס' (-פול), ובאם נולד חצי גריס של שחין, וחצי גריס של מכוות-אש, אין הם מצטרפים להיטמא.
שער צהוב:
איש או אשה שנולד אצלם נגע במקום הזקן או הראש, הנגע נקרא בשם 'נתק' [על שם שהשערות נושרות 'ומתנתקות' ממקומן במקום הנגע]. הכהן מטמא את המצורע, בראותו בנתק שני סימנים: א. מראהו בגוון בהיר עמוק מהעור [ולאו דווקא אחד מארבע מראות הנגעים שאת ובהרת וספחת, אלא גוון בהיר אחר (רש"י להלן פסוק מג)]. ב. שתי שערות שחורות בנתק נהפכו לגוון צהוב (דומה לגוון הזהב) [אבל לא כמו בנגע בשר הנטמא בשער שחור].
שחור, ירוק, אדום:
אבל אם יש באמצע הנתק שער שחור, או ירוק, או אדום או כל גוון אחר – הרי זה סימן טהרה, והנגע טהור לחלוטין.
ימי הסגר:
במידה והכהן רואה שאין מראה הנתק עמוק מגוון העור, וגם אין בו שערות שחורות (שכאמור הם סימני טהרה), וגם לא שערות צהובות המטמאות, הריהו מסגיר את המצורע למשך שבעת ימים.
התרחבות וסימנים:
בסיום ימי ההסגר, הוא חוזר ובודק אותו, אם הנגע התפשט מגודלו המקורי, או שצמחו בו שערות שחורות שנהפכו לצהוב, הרי המצורע טמא מוחלט.
גילוח סביב:
אבל אם גם לאחר ימי ההסגר נשאר הנגע בגודלו המקורי, וללא כל שינוי בשערות, הכהן מצווה על המצורע לגלח את כל השערות שסביב לנתק, כשהוא משאיר רוחב של שתי שערות סביב הנתק מכל צד, כך שיהיה ניכר בהמשך אם הנגע התפשט וגדל.
נגע טהור:
לאחר הגילוח הוא מסגיר שוב את המצורע לשבעה ימים נוספים. בסיומם, המצורע נבדק שוב, ואם הכהן מגלה שהנגע נשאר עדיין בגודלו המקורי ולא חל בו כל שינוי, המצורע טהור. כך גם אם צמח בו שער שחור או אדום וירוק וכו', הרי זה נגע טהור (אפילו אם הנגע התפשט).
טבילה:
ברם, למרות שהאיש טהור, זקוק הוא לטבול ולהטביל את בגדיו (מאחר והיה שרוי בהסגר ונקרא אז טמא).
התרחבות:
אולם במידה והכהן מגלה כעת, לאחר ההסגר השני, שהנתק התפשט וגדל מגודלו המקורי, הרי המצורע טמא מיד, גם אם אין בו שער צהוב. בנוסף, אם אחרי שהכהן טיהר את המצורע מחמת שהנגע לא התפשט, חל אחר כך שינוי במצב והנגע התפשט, המצורע נטמא כעת מיד גם ללא שער צהוב.
לטהר טמאים:
כהן שאמר 'טהור' על נגע שהוא טמא, אין בדבריו כלום, ואין המצורע נטהר בכך.
מראה 'בוהק':
איש או אשה אשר בבשרם התפתח מראה של כתמים בגוון לבן כהה, ולא לבן עז, אין זה נגע טמא, אלא סוג נגע טהור הנקרא 'בוהק' (בדומה לאדם בעל כתמים אדומים על פניו, שבין הכתמים יש מראה 'בוהק' של כתמים בהירים).
תורה שבכתב