נשא נשיאה בכתף בארון ובשאר הכלים

[יצחק א]

בפשט הפסוקים, משמע ש"בכתף ישאו" הוא בכל הכלים שנושאין בני קהת, ולאו דוקא בארון,
וכן משמע בגמרא שבת צב.
אמנם הרמב"ם שם בפהמ"ש (שבת י,ג)כתב דין זה רק בארון, וכ"כ החינוך מצוה שעט,
ובמנחת חינוך שם (אות ב) תמה על הרמב"ם והחינוך שהזכירו זאת רק בארון.
ןבחי' הגרי"ז על הרמב"ם (באגרות עמ' עז) כתב שאמנם התורה מדברת על כל הכלים,אך לדורות אין דין זה אלא דוקא בארון.

ובענין אם צריך דוקא בכתף, או שאין הקפידא אלא לישא ביד ולא בעגלות,
הרלב"ג כתב שהנשיאה בכתף היא לכבוד הארון.
ובשפתי צדיק (כח) כתב, שאין חייבים דווקא בכתף, אלא כל שנושא ביד שפיר דמי, ורבותא קמ"ל שלא חייבים לישא ביד אלא ה"ה בכתף.

 

[הצעיר שבחבורה]

ועי'
מרגניתא טבא שורש ג

ויש להקשות דאף אם יהבינן ליה לרבינו הרמב"ם שיטתו דאחר שנעתקה המצוה הזאת דנשיאת הארון מלוים לכהנים ואין השנים פוסלין בכהנים, אכתי למה בטל הלאו דלא יעבוד עוד, הלא רבינו הרמב"ם לא כתב אלא שנצטוינו שישאו הכהנים את הארון ומבואר מלשון הזה אבל משא המזבח והשולחן והמנורה וכלי העבודה נשארה בלוים, וגם כל ראיותיו שהביא רבינו הרמב"ם במצות עשה ל"ד אינו אלא שנצטוו הכהנים לישא את הארון, וא"כ אכתי איכא לאו דלא יעבוד בלוים בנושאם המזבח והשולחן והמנורה ושאר כלי העבודה שמשאם בכתף כמבואר במשא ועבודות בני קהת בפ' במדבר. אמנם הנראה פשוט וברור דגם הרמב"ן מודה דלאו דלא יעבוד עוד בנשיאת השולחן והמזבח והמנורה ושאר כלי העבודה לא מיקרי נוהג לדורות דמאחר שהבטיחנו השם יתעלה להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה שהיא בית עולמים וכשיבנה בית עולמים הבטיחנו שישכון בירושלים עד לעולם כמו שדרשו חז"ל אל הנחלה זו בית עולמים וקדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבא מה נחלה שאין לה הפסק ולא יהיה ללוים לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו כמאמר דהמע"ה בדברי הימים א' כנ"ל, וא"כ הא דבאה המצוה ללוים לשאת את המשכן ואת המזבח והשולחן והמנורה ושאר כלי עבודה לא היתה אלא מצות שעה עד שיבנה בית עולמים דאחר שיבנה בית עולמים להיכן ישאו אותן הכלים כיון שכבר בחר בירושלים לשכון עד לעולם. ועיקר הקושיא שהקשה הרמב"ן מנשיאת הארון שהיא מצוה לדורות אף כשיבנה בית הבחירה שאין לנו בטחון שלא ישאו עוד את הארון בבנין הבית או במלחמות העתידות לפני מלך המשיח כמו שעשה פנחס במלחמת מדין וכמו שהאריך הרמב"ן וכמו שמוכרח מדברי הרמב"ם במנותו במצות עשה ל"ד שנצטוינו שישאו הכהנים את הארון כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום שהיא מצוה נוהגת לדורות שאם לא היה נשיאת הארון מצוה לדורות לא היה מונה רבינו הרמב"ם במנין תרי"ג מצות שאינו מונה אלא מצות הנוהגת לדורות כמבואר בשורש הזה. אבל ממה שמחוייבים הלוים לישא המזבח ושאר כלי העבודה הנ"ל לא קשיא ליה מידי להרמב"ן כמ"ש לעיל ודוק היטב:​