בעיקרון חשבתי על זה בעת כתיבת התגובה, וגם ידעתי מדברי חז"ל שאמרו שעיניה צרות באורחים, אבל עדיין כמדומני שבעומק הדברים יש בזה שייכות.
והענין הוא כך, שדרכו של המתבונן הוא להתמקד בדברים הקרובים אליו, ודרכו של החכם להקיף הרבה ולתפוס ראיה כוללת.
ובדיוק משורש זה נובעת ההתבוננות של האשה, שהיות "כל כבודה בת מלך פנימה" היא מתמקדת במקומה, ועל כן היא מתבוננת ושמה לב לפרטים הקטנים, וזה גופא מעלת ההתבוננות שבה, הכניסה לתוך נקודה מסוימת וללמוד אותה עד פרטיה הקטנים, ולהוציא דבר מתוך דבר.
וממילא מה שעיניה צרות באורחים זה אולי תופעת לוואי, כי היא מרגישה יותר שהם תופסים את מקומה, שהיא עיקרו של בית, אבל שורש הענין נובע ממקום טוב.
