בעיקרון חשבתי על זה בעת כתיבת התגובה, וגם ידעתי מדברי חז"ל שאמרו שעיניה צרות באורחים, אבל עדיין כמדומני שבעומק הדברים יש בזה שייכות.
והענין הוא כך, שדרכו של המתבונן הוא להתמקד בדברים הקרובים אליו, ודרכו של החכם להקיף הרבה ולתפוס ראיה כוללת.
ובדיוק משורש זה נובעת ההתבוננות של האשה, שהיות "כל כבודה בת מלך פנימה" היא מתמקדת במקומה, ועל כן היא מתבוננת ושמה לב לפרטים הקטנים, וזה גופא מעלת ההתבוננות שבה, הכניסה לתוך נקודה מסוימת וללמוד אותה עד פרטיה הקטנים, ולהוציא דבר מתוך דבר.
וממילא מה שעיניה צרות באורחים זה אולי תופעת לוואי, כי היא מרגישה יותר שהם תופסים את מקומה, שהיא עיקרו של בית, אבל שורש הענין נובע ממקום טוב.
הייתי מביא לך אולי תנא דמסייע שהרי שם בגמ' מבואר שהיא אמרה שהוא קדוש כי לא עבר על מיטתו זבוב ולא נראה מעולם על מיטתו קרי ותמהתי בעת שלמדתי גמ' זו בנוגע לדברים הללו איך בנ"א תופס כאלו דברים בכלל ואולי לפי דבריך ירגע לי לפחות במקצת קושייתי......
 
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמא עמוד א אמר רב חסדא: ולדידי בנתן עדיפן לי מבני
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פט עמוד א מעשה וקדמו בנות לבנים, ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סב עמוד ב ברוריה דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד א בנותינו כזוית - אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן,
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא? דרש להן הגדול שבהן: אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב - מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים - אלו שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. ורק אח''כ נשאו הילדים ק''ו וקפצו כמבואר שם וידוע המעשה הנורא של ה93 בנות בקובנא כע''יז
 
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמא עמוד א אמר רב חסדא: ולדידי בנתן עדיפן לי מבני
יל"ע האם הוא חולק על הגמ' בקידושין דף פ"ב ע"ב שאומרת כך בזה"ל "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות" (ואולי הכוונה באמת לבנים שאמר אוי לו למי שבניו נקבות ובאמת צ"ב הגדר וזכורני ששמעתי בזה פעם פירוש ואינו זכור לי עתה)
 
בית הבחירה (מאירי) מסכת קידושין דף פב עמוד ב
יש להוסיף בפירושו שבניו נקבות שהזכרים פחותים וחסירים ואשרי מי שבניו זכרים שנמצא בהם השלמות המכוון בהם על זה נאמר גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו אמן אמן: ועוד שגם לפי פשוטו זהלא בגלל פחיתותה אלא מכיוון ש בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה - שמא תתפתה, בנערותה - שמא תזנה, בגרה - שמא לא תינשא, נישאת - שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה - שמא תעשה כשפים כמבואר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב
 
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א
איתתך גוצא גחין ותלחוש לה
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סג עמוד א
במה אשה עוזרתו לאדם? א"ל: אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?
 
אמו של שלמה של רב נחמן בניה של קמחית אמו של ריב''ק שהייתה שמה עריסתו בבית המדרש כל אלו בזכותם גדלו ילדהם
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ע עמוד ב
דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מלמד שכפאתו אמו על העמוד, ואמרה לו: מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי, מה ברי - הכל יודעים שאביך ירא שמים הוה, עכשיו יאמרו: אמו גרמה לו. ומה בר בטני - כל הנשים של בית אביך כיון שמתעברות שוב אינן רואות פני המלך, ואני דחקתי ונכנסתי, כדי שיהא לי בן מזורז ומלובן. ומה בר נדרי כל נשים של בית אביך היו נודרות: יהא לי בן הגון למלכות, ואני נדרתי ואמרתי: יהא לי בן זריז וממולא בתורה, והגון לנביאות. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין אל למלכים אמרה לו: מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרים ואומרים למה לנו אל, ולרוזנים אי שכר - מי שכל רזי עולם גלויים לו ישתה יין וישתכר? איכא דאמרי: מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר? אמר רבי יצחק: מניין שחזר שלמה והודה לאמו - דכתיב כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, כי בער אנכי מאיש - מנח, דכתיב ויחל נח איש האדמה, ולא בינת אדם לי - זה אדם הראשון.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף מז עמוד א
תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. - אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד ב
דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה
 
אני שמעתי לפרש באופן זה:
'בינה' עניינה הסקת מסקנות מתוך הנתונים הקיימים, וכמאמרם "ונבון זה המבין דבר מתוך דבר" (חגיגה יד.).
ואילו 'דעת' עניינה ניתוח כל הידיעות והנתונים, והסקת מסקנה אחת העולה מכולן, שכן דעת היא בחי' חיבור כנודע.
ואכן האשה מוכשרת יותר בעניין ההבנה מתוך דבר*, ואילו הגבר כוחו בהסקת המסקנות.

* ובדרך הלצה ביארו מעי"ז ענין "בינה יתירה ניתנה לנשים", שהרי מי שיש לו בינה מבין דבר מתוך דבר, ואילו הנשים מבינות דבר מתוך כלום...

כוחות השכל נחלקים לשלושה.
חכמה - הארה ראשונה או נקודת הרעיון.
בינה - פיתוח והרחבת הרעיון (החכמה) לפרטי פרטים כמש"כ "תרין ריעין דלא מתפרשין" המביאה אותו לידי גיבוש.
דעת - פירושה, לקשור את הרעיון עם האדם עד שהוא והרעיון יהפכו לדבר אחד.
 
כלי יקר בפרשה שהיה עדיף לשלוח נשים לרגל!
במדבר יג
דבר אחר לכך פירט אנשים, לפי שאמרו חז"ל (ילקוט רמז תשעג) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחוזה (שם כז ד). ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים, וזהו שלח לך לדעתך אנשים אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור:
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון