סיפור מופלא זה סיפר רבי חיים עוזר גרודזנסקי לרבי ברוך פייבלזון, ר"מ בישיבת ראדין:
כשהתקרב רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל החפץ חיים, לגיל הזקנה, נשא את זוגתו השנייה. בשנה הראשונה לאחר נישואיהם, לקראת חג הסוכות, הקים החפץ חיים את סוכתו במקום שבו נהג להקימה תמיד, ליד הבית, במקום שאין רבים מהלכים בו.
לאחר שהסוכה כבר עמדה על תילה, יצאה רעייתו הרבנית החוצה, הסתכלה בסוכה והרהרה מעט. אחר כך פנתה לבעלה ואמרה: "ר' ישראל מאיר, המקום אינו מתאים כלל לסוכה לפי דעתי. רצוי להעמיד את הסוכה שם", והצביעה לעבר המקום שסברה שיהיה נוח יותר.
רבי ישראל מאיר שמע את דברי אשתו, בלם את פיו והעביר על מידותיו. הוא לא חס על עמלו הרב בהקמת הסוכה, ולא כעס על הזמן היקר לו כל כך שהלך עתה לאיבוד. אף לא ביקש לטעון שבמקום זה עמדה הסוכה בכל השנים. בלי להוציא הגה מפיו, סתר את הסוכה בזריזותו האופיינית והקימה מחדש במקום שעליו הצביעה אשתו.
אך הסיפור אינו נגמר בכך. כאשר עמדה הסוכה במקומה החדש, יצאה שוב הרבנית, הסתכלה היטב ובחנה את המקום מחדש. לבסוף פנתה לבעלה ואמרה: "ר' ישראל מאיר, חוזרתני בי. רואה אני שצדקת כשהקמת את הסוכה במקום הראשון".
שוב לא אמר החפץ חיים דבר וחצי דבר. בזריזותו המופתית סתר את הסוכה והקימה מחדש במקום שבו עמדה בכל השנים.
