סוכות, שמח"ת ושמ"ע סוכות - תשובה מאהבה - זדונות נעשות לו כזכויות (ר' יוסף ענגיל)

[מרכז]

איתא בדרשת שבת תשובה לרבינו הגרי"ע, בשם חכ"א, במה שאמור במדרדש (תנחומא ישן אמור, ל') דיום ראשון של סוכות הוא "ראשון לחשבון עוונות", דיש לבאר זאת ע"פ ד' הגר"א על המשנה במס' אבות פ"ג מ"א "דע מאין באת כו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", ופירש הגר"א ד"דין" היינו ע"ע העבירות שעשה, ו"חשבון" היינו על הזמן שנתבטל בשעת עשיית העבירה מעשיית רצון ה' ומצותיו. עפי"ז ביאר אותו חכם, דבימים הנוראים זכינו לחזור בתשובה מיראה, ואילו בסוכות כתבו רבותינו שהוא זמן תשובה מאהבה (עיי' קדושת לוי האזינו ד"ה מי, דרשות חת"ס כי תבא תקע"ו ד"ה והנה מהרש"א, שו"ת בית אפרים הקדמה לאו"ח ד"ה ועוד). וממילא בימים הנוראים נתקן עניין ה"דין" והיינו העבירות עצמן, אך בסוכות הוא הזמן דע"י ששבים מאהבה "זדונות נעשות לו כזכויות" כד' חז"ל (יומא פו:), וממילא בכך נתקן גם ה"חשבון" דהרי מתמלא זמן עשיית העבירה ונחשב שנעשתה בו מצוה, והוא שאמרו במדרש ד"ולקחתם לכם ביום הראשון" הוי "ראשון לחשבון עוונות".

והוסיף רבינו הגרי"ע, דבתוספתא פאה ג' י"ג איתא: "מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בתוך שדהו ואמר לבנו צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים אמר לו אבא מה ראית לשמוח בשמחת מצוה זו [יותר] מכל מצות שבתורה אמר לו כל מצות שבתורה נתן [להם המקום] לדעתנו זו שלא לדעתנו שאילו [עשינוהו ברצון לפני המקום לא באת מצוה זו לידינו".

וא"כ כ"ה אף בכפרה המגעת לנו ע"י תשובה מאהבה, דמהפכת את העוונות לזכויות, ונמצא שזיכה אותנו הדבר בזכויות שאותן לא יכלנו להרויח בכוונתנו ודעתו בדרך זו, וממילא – יש לנו לשמוח ע"כ ביותר. ועפי"ז בי' דהוא מה שאמר הנביא בהפטרה לשבת שובה "ונשלמה פרים שפתינו", דאף שהיה ראוי להביא פרים לעולות ושלמים על עניין זה, וכההיא דתוספתא הנ"ל, הקב"ה מבקש מאיתנו רק שנודה בפינו על הדבר, והוא חלק מענייני קלות התשובה (שמבאר שם באורך דע"כ בא עניין הפטרה זו).