הגאון הרב ברייש מציריך סיפר על יהודי חרדי שנסע לבנו המתגורר בארה״ב והחל לשהות שם באטליז של הבן. לפתע קיבל הרב ידיעה, שהיהודי ההוא גזז את זקנו ופאותיו, וללא כל סיבה הגיונית הנראית לעין. שיגר לו מכתב ושאלו כיצד עשה כדבר הזה לגלח מעל עצמו את הסימנים היהודיים המובהקים המלווים את עמנו מזה אלפי שנה, אבל למרבה הפלא הייתה ליהודי זה תשובה לעניין.
הגעתי לאמריקה לאחר פטירת אשתי - השיב לרב ברייש - ואני משתכן כאן אצל בני שהוא בעליו של האטליז בו אני נמצא. והנה, זמן קצר לאחר שהחילותי להימצא כמקום, שמתי אל ליבי שבני הציב אותי בכוונה באטליז זה על תקן של ׳משגיח כשרות׳, ואולי אף יותר מזה, דהיינו שהזקן והפאות שלי מהוות עבורו הכשר מצוין, שהרי כאשר נכנסים לכאן יהודים ורואים אדם כמוני, הם בטוחים שכל הבשר הנכנס לאטליז הוא כשר למהדרין מן המהדרין, בעוד שאני יודע שאין המצב כך, ואז עשיתי חשבון פשוט, לעזוב את האטליז אינני יכול, כי הרי אני זקוק לבני, אבל את הזקן והפאות אני יכול להסיר מעליי כדי שלא אהיה מכשול לרבים...״
הגעתי לאמריקה לאחר פטירת אשתי - השיב לרב ברייש - ואני משתכן כאן אצל בני שהוא בעליו של האטליז בו אני נמצא. והנה, זמן קצר לאחר שהחילותי להימצא כמקום, שמתי אל ליבי שבני הציב אותי בכוונה באטליז זה על תקן של ׳משגיח כשרות׳, ואולי אף יותר מזה, דהיינו שהזקן והפאות שלי מהוות עבורו הכשר מצוין, שהרי כאשר נכנסים לכאן יהודים ורואים אדם כמוני, הם בטוחים שכל הבשר הנכנס לאטליז הוא כשר למהדרין מן המהדרין, בעוד שאני יודע שאין המצב כך, ואז עשיתי חשבון פשוט, לעזוב את האטליז אינני יכול, כי הרי אני זקוק לבני, אבל את הזקן והפאות אני יכול להסיר מעליי כדי שלא אהיה מכשול לרבים...״