הזהירות לשמירת השבת שהושיעה את החולה
הגאון רבי מרדכי מן זצ"ל בצעירותו הסתופף בצל הישיבה הגדולה במיר, ונודע כאחד מפארי גידוליה, הוא היה נוהג להתארח מידי פעם בפעם בבתי הבעלי בתים בעיירה, וכך סיפר שבאחד הפעמים התאכסן אצל משפחה שגרה שם בעיירה, בן יחיד היה לאותה משפתה ושמו בערל'ה, באחד מימי ששי כאשר קמתי בבוקר, ראיתי את בעל הבית מתכונן ליציאה לשוק העיירה לצורך מסחר, שוק זה היה יריד מרכזי לכל העיירות שבסביבה, בצאתו מהבית אמרה לו אשתו כמה פעמים "ערב שבת היום אל תשכח לחזור מוקדם".
כאשר שבתי לאכסניא בשעות הצהרים לאחר תפילת מנחה, מצאתי את בעלת הבית עומדת ליד החלון ומשקיפה לעבר הרחוב במתח ובעצבנות, כשהוא חוזרת ואומרת לעצמה, עוד מעט שבת עוד מעט שבת, לשמע הדברים תמהתי, ואמרתי לה - הן עוד היום גדול מדוע איפוא הנך מודאגת כל כך.
כתשובה לשאלתי אמרה לי האשה, בוא ואספר לך מעט מתולדות חיינו ואז תבין פשר הדבר, שנים רבות היינו נשואים יחד בעלי ואני, ולא זכינו להיפקד בבנים, בעז"ה יתברך זכינו לבן זכר לאחר שנות סבל ועגמת נפש, אולם לדאבוננו לא התפתח הילד כראוי, ורבות סבלנו בגידולו, ביקרנו עמו אצל רופא העיירה, ולדאבון ליבנו הוא קבע שכפי הנראה בננו סובל ממום בלב, הוא הוסיף ואמר לי אין אפשרות לעזור לכם, אך בוילנא ישנו רופא גדול פנו אליו אולי הוא יוכל לעזור לכם.
נסענו לוילנא אל הרופא ובפעם הראשונה שביקרנו אצלו הוא לא איבחן בבירור את מצבו של הילד, אולם בפעם השניה שבאנו אליו אמר לנו בצורה פסקנית וחד משמעית, לילד הזה אין סיכוי לחיות יותר מאשר שנים אחדות, חבל להשקיע כסף בנסיון לרפאותו, חיזרו לביתכם והשלימו עם המציאות...
יצאנו מבית הרופא שבורים ורצוצים, ולא ידענו אנה פנינו מועדות, בקושי הגענו לאכסניה שלנו בוילנא, ושם פרצתי בבכי תמרורים ומאנתי הנחם, דיירי האכסניה אשר שמעו על אודות הצרה שפקדה אותנו אמרו לנו, הנה אתם נוסעים לביתכם במיר, כדאי לכם לסור בדרך לראדין, שם מתגורר הצדיק הקדוש ה"חפץ חיים" פנו אליו ובודאי תוושעו.
דברים אלה הפיחו בנו זיק של תקוה, נסענו מיד לראדין ושמנו פנינו לעבר ביתו של ה"חפץ חיים", מה גדולה היתה אכזבתנו כאשר נאמר לנו שאין מכניסים לביתו אנשים כי הוא חלוש ביותר, ואין באפשרותו לקבל קהל, עמדנו אובדי עצות ותהינו מה נעשה עתה, לפתע ראינו את בעל נכדתו של החפץ חיים, אברך צעיר שלמד בעבר בישיבת מיר והיה מתגורר בביתנו, לבקשתנו הוא הכניס אותנו אל סבו וסיפרנו לו את השתלשלות הדברים, עד לידת בננו ואת דבר מחלתו.
לשמע הדברים אמר החפץ חיים במה אוכל לעזור לכם הרי כסף אין לי, ומה עוד אוכל לסייע לכם, שוב פרצתי בבכי מר ודמעות שליש זלגו מעיני, הנכד שהכניס אותנו הוסיף ואמר לסבו והרי זה בן יחיד, אז פנה אלי החפץ חיים בלשון חיבה, ואמר לי - בתי, קבלי עליך להקדים לקבל את שבת מלכתא, לשאלתי מה נדרש ממני באופן מעשי כדי לקיים קבלה זו, השיב ואמר ביום ששי בחצות היום תהיה מפת שלחן השבת פרוסה ופמוטי הנרות סדורים עליה, ומזמן הדלקת הנרות ואילך אל תעשי שום מלאכה...
הדברים יצאו מפי הצדיק הקדוש וקבלה נחושה גמלה מיד בלבי, לקיים את דברי הצדיק במלואם, מיד בהגיענו אל ביתנו שבמיר חל שיפור ניכר במצבו של הילד, עם הזמן הוא החל לאכול יותר ויותר ולהתפתח בצורה רגילה כשאר בני גילו, כאשר שבנו לביקורת אצל הרופא אשר שלחנו בשעתו לוילנא, הוא השתומם למראה עיניו, הוא לא יכל להבליג על תמהונו, והוציא מכיסו סכום כסף נכבד, והורה לנו לנסוע לרופא המומחה שבוילנא, וביקש שהלה יקבע מה מצבו של הילד, ויתן הסבר לשינוי המדהים שחל במצבו.
כשהגענו לוילנא אל הרופא אמר לנו, האם אתם חומדים לי לצון, זהו ילד אחר, קבע בפסקנות, אין זה אותו ילד שבדקתי לפני תקופה קצרה, אמרנו לו בן יחיד הוא לנו והלואי שהיינו זוכים לבנים נוספים, חזר הרופא ושאל האם הייתם בוינה במרכז הרפואי העולמי, וכשהשבנו בשלילה שאל אם כן היכן הייתם, אז אמרנו לו, היינו אצל ה"חפץ חיים", והוא יעץ לנו את עצתו.
נענה הרופא ואמר, אנחנו הרופאים מסוגלים לתקן את הקיים, לב פגום אנו מנסים לתקן, החפץ חיים יכול לברוא יש מאין, עכשיו אני יכול לגלות לכם, הלב של בנכם היה אכול לגמרי במצב של "אין", סיימה בעלת הבית את סיפורה ואמרה עכשיו הנך מבין מדוע אני כה מחכה ולחוצה מכך שבעלי עדיין לא הגיע.
