גם ברוב יש מושג של סמוך מיעוטא.
כקודמי אינני חושב שיש מקום לומר שהספק אינו קיים וגם אילו היינו אומרים שזהו מדין רוב גם שם ישנו רוב של סברא/הכרעה שאז אתה אומר היה כך וכך, לבין רוב של הנהגה, ובהנהגה לכאורה וודאי הצדדים נשארים רק שנוהגים כהרוב.
לכאו' זה הצד שכוונת הרב ללמוד וללמד לומר שלפיו לא מתחשבים בספק.
יתכן וזה רק בס''ס שאינו מתהפך
יתכן וזה תלוי במח' אי ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן.
מתורתם של רבותינו למדתי
באמת רבות יגעתי בחיפוש אחר המקור הראשון ל''צדדים'', הכיצד יקחו סברות בעלמא ויכניסו בהן רוח חיים משל היו אנשים ויתחשבו בדעותיהם כסנהדרין (והלא בסופו של דבר צד לאסור מצטרף לצדדים הקודמים שלמעשה הדבר אסור, ולא נתחדש על ידו מציאות)
אינני יודע להפנות אותך למילים כתובות
אשמח שיאריך בזה
וכן אמרו קודמיו.
זוהי הפשטות, כמבואר בתוס' בכתובות [ט, ב;] שס"ס מהני להוציא ממון [וכ"ה באחרונים רבים כמשנ"ת לעיל] ואילו הספק אינו היה מתבטל, הא קיימא לן שבספיקות 'המוציא מחברו עליו הראיה' ופשוט שס"ס אינו יכול לשמש כראיה והכרעה בעלת מהות, וע"כ שתוס' ראו במצב כזה שאינו חשוב כלל כספק בעל שני צדדים.
לא ראיתי בשום מקום אבל לכאורה כשספיקא ה דאורייתא לקולא מן התורה כהרמבם לאחר הספק אין מציאות יותר של ספק אחר שהוכרע לקולא. רבנן הם שיצרו מציאות של ספק חדשה ואם החריעו גם הם שוב אין מציאות כלל של איסור בדבר זה
